מדבריא – מגזין יוספטל ומרחב אילת

קהילה במרחב

רופא משפחה, מרפאות באר אורה ונוף אדום | ד”ר אלעד ויזל מאת

“דוקטור, רק שאלה קטנה“: רפואת המסדרונות ואנחנו

"לנו זה לא יקרה" אנשי הרפואה רגילים לתפוס את הצד המטפל ומתקשים לתפוס את תפקיד הצד השני. מתוך הידע והניסיון שלנו, אנחנו מנסים לטפל בעצמנו ובמשפחותינו, מאמינים ש"לנו זה לא יקרה" ודוחים את ההתייחסות למצב עד שהוא כבר חמור. אנחנו נותנים לעומס העבודה ולטיפול בחולים מורכבים וקשים "לשכנע" אותנו שיש כאלו ש"באמת" צריכים טיפול, ואילו אנחנו – פחות חשובים. ובעיקר, אנחנו חוששים לחשוף מידע רפואי ואישי שלנו בפני הקולגות. לכן, אנחנו מרבים לעשות את אותה רפואת מסדרונות – לתפוס את הרופא על הדרך ולשאול איזו שאלה קטנה רק כדי "לסגור את הפינה". כיום המסדרון קיים לא רק במרפאה או בבית חולים: יש גם מסדרונות וירטואליים בטלפון, באינטרנט ובווטסאפ. רק שקיצור הדרך הזה עלול לפגוע בנו. כשמטופל מנסה לעשות רפואת מסדרונות, לרוב אנחנו ממהרים להפנותו לקביעת תור מסודר על מנת שיקבל התייחסות רצינית ויסודית. אבל לעצמנו, אנו מסתפקים בפחות. רק שרפואת מסדרונות הוכחה כפחות מקצועית, פחות אובייקטיבית, עלולה להוביל לאבחנה לא נכונה ובהתאם לטיפול מוטעה ולהחמרת המצב הרפואי. כשמדובר בנושא רגיש או אינטימי כבר יותר קשה להתייעץ "על הדרך", כך שנושאים אלו עלולים להיות מודחקים ומוזנחים עוד יותר – במיוחד במחוז הקטן שלנו, כשאנחנו מרגישים שכולם מכירים את כולם ואולי לא ישמרו על הסודיות הרפואית ועל פרטיותנו. מותר להיות מטופלים וכך, הקהילה הרפואית (ולא רק אצלנו) התרגלה להיות פחות מטופלת. אנחנו באים לעבודה חולים ולא מאפשרים לעצמנו ימי מחלה כדי להבריא ולהתחזק, כי זה יכול להיחשב "פינוק". במקומות מסוימים ישנן תפיסות לפיהן הצוות הרפואי צריך תמיד להיות "חזק" ומסור לעבודתו, ולא ייתכן שירגיש חלש, מותש או חולה. הלחץ הזה גורם לשחיקה של הצוותים ולירידה בבריאות הפיזית והנפשית של כולנו. צריך לומר זאת באופן ברור: היותנו צוות רפואי, וההתנהגויות שלנו לגבי מצבנו הבריאותי, מסכנות את בריאותנו. חשוב שנזכור שאנחנו בני אדם, שמותר גם לנו להיות מטופלים, שאנו ראויים לתשומת לב טיפולית כמו כל אחד, וגם לאמפתיה ולתמיכה נפשית ופיזית שתואמות את סביבת העבודה המורכבת שבה אנו עובדים. תמיכה זו חשובה עבורנו, עבור משפחותינו – וכמובן עבור המטופלים שלנו, שיקבלו אותנו בסופו של דבר בריאים יותר, שמחים יותר וכמטפלים טובים יותר.

ד"ר אלעד ויזל ועידית אושה, האחות האחראית במרפאת נוף אדום, מדגמנים רפואת מסדרונות

בלבד מהרופאים מתייעצים 35%- כ בצורה פורמלית עם רופא אחר, ויותר ממחציתם עושים זאת כרפואת מסדרונות, שהיא פחות יסודית ומעמיקה

באחת מהמרפאות שבהן אני עובד, בדרך מחדרי לחדר האחיות כדי לבדוק מטופל, ניגשה אלי המזכירה וביקשה ממני "רק להציץ בבדיקות דם שלה ולראות שהכול בסדר". בעודי עובר על הבדיקות ומגלה כמה חריגות אני מבין, שוב, שרפואה טובה לא עושים במסדרון: רפואה טובה עושים תוך שיחה עם המטופל ובדיקה שלו, ועדיף כשיש היכרות מעמיקה איתו ועם הרקע הרפואי. ביקשתי מהמזכירה שתקבע תור כדי לקבל רפואה יותר מסודרת. מסתבר שאנחנו, עובדי כללית וצוותים רפואיים בכלל, נוטים להתייעץ במסדרון ומקבלים "רפואת מסדרונות", שהיא רפואה פחות טובה. לפי בלבד מהרופאים מתייעצים לגבי בעיות 35%- נתוני כמה מחקרים, כ בריאותיות שלהם בצורה פורמלית עם רופא אחר. כל השאר לא מתייעצים כלל. מתוך אלו שכן מתייעצים – יותר ממחצית עושים זאת כרפואת מסדרונות, שהיא פחות יסודית ומעמיקה. על פי נתונים אלו (!) מהרופאים מקבלים טיפול רפואי נאות, 10%- אפשר לחשב כי רק כ כפי שהיינו ממליצים למטופלינו לקבל. יותר מכך, מסתבר שרבים מאנשי הצוות הרפואי נוטים לדחות את הבדיקות והטיפולים שלהם וגם של משפחתם – ולהתעלם בדיוק מאותן הנחיות שהם נותנים למטופלים שלהם. אם היה זה אחד ממדדי האיכות – היינו נכשלים בו כישלון חרוץ. למה דווקא העובדים במרפאות ובבתי החולים מקבלים טיפול רפואי פחות טוב ממטופליהם? הרי דווקא אנו אמורים להיות מודעים לבריאותנו, להיות במעקב רפואי יותר צמוד, לבצע בדיקות רפואה מונעת, ובסך הכול להיות יותר בריאים. אז זהו, שלא.

רבים מאנשי הצוות הרפואי נוטים לדחות את הבדיקות והטיפולים שלהם וגם של משפחתם – ולהתעלם בדיוק מאותן הנחיות שהם נותנים למטופליהם

- 8 -