מגזין מדבריא – דצמבר 2022

חוויית המטופל

ממונה על פניות הציבור ביוספטל ובמרחב אילת | ליבי ענת חפר מאת מנהלת שירות הריפוי בעיסוק ביוספטל ובמרחב אילת | חן כהן

כאב? איך מציירים "בלי הציור אין חיים" - כך אומרת אלסה, שמצויה בשיקום לאחר תאונה ומטופלת על ידי המרפאות בעיסוק שלנו. הסיפור המרגש שלה מוכיח שעם אמונה, נחישות והתמדה אפשר לשנות גם מציאות כואבת

אמצעי לשפר מוטוריקה עדינה, ריכוז וגירוי חושי". לצלוח גם אתגרים נוספים חן כהן, מנהלת שירות הריפוי בעיסוק במרחב אילת, מוסיפה: "הציור מסייע לנו, כמרפאים בעיסוק, לעבוד על תחומים נלווים שזקוקים לחיזוק ושיקום מאז התאונה – היכולת להתארגן קוגניטיביתמבחינתתכנון ורצף תהליך העבודה, היכולת לפתח מיומנות מוטורית, גסה ועדינה, בסיבולת הולכת וגוברת של עבודת ידיים ורגליים לאורך זמן, היכולת לייצר קישורים חדשים במוח בשל היצירתיות הנדרשת בציור. לא פחות חשוב לתת למטופלת העצמה, כוח ומשמעות שהולכים איתה הלאה גם בתפקידי חיים אחרים הקיימים בעולמה. ההצלחה לבצע משהו משמעותי עבורו, נותנת למטופל כוח ותחושת מסוגלות לצלוח גם אתגרים נוספים. בליווי הצוות הרב מקצועי המטפל בה, אלסה חוזרת בהדרגה לקחת חלק רב יותר בפעילויות נוספות שהרכיבו את עולמה עד לתאונה, ומצליחה לקייםשגרת חיים בריאה ופעילה יותר". שיעור לכולנו על עוצמות העולם הטיפולי של היום מכיר בחשיבות ובעוצמה שמקנה ההשתתפות בעיסוקים משמעותיים – למשל, טיפול באמצעות בעלי חיים, גינון טיפולי, תרפיה באומנות, פוטותרפיה, כתיבה יוצרת ועוד. לגבי ציור, מטפלים באמנות מדגישים שכל אחד יכול לצייר כאמצעי לתרפיה, והדבר אינו מצריך כלל ידע מוקדם בציור: החשיבות היא בעצם הבעת הרגשות בצורה ובצבע, ופחות חשובה התוצאה או הנראות של הציור. אצל אלסה, האמצעי הטיפולי הזה חובר לכישרון של ממש (כפי שאפשר לראות בתמונות שבכתבה זו). מבחינתה, הציור הוא חיבור לעולמה הבריא ומהווה כלי לביטוי תהליך העיבוד וההתמודדות עם מה שעברה ומה שהיא עדיין עוברת. בשיחה שלנו עם אלסה, היא סיפרה שמאחורי כל ציור שלה יש מסר, רגש או מחשבה שמבטאים את עולמה הפנימי, ושחשוב לה להעביר הלאה. בציוריםשלה רואים את התהליך שהיא עוברת, החל מהבחירה להתמודד בדרך החייםהחדשה, ועד לקבלה והבנה שאי אפשר לשנות את מה שקרה, והדרך היחידה היא להביט קדימה. אלסה אף מדגישה את הצורך לעשות 'טיים אאוט' – לעצור, לקחת הפסקה ולמלא מצברים בכדי לתת יותר לאחרים שסביבה, שבמצב

הציור והיצירה. הציוריםשל אלסה חזקים ובועטים, מלאי הבעה ומתאפיינים בצבעוניות עזה. כשמביטים בהם הם מעוררים רגש חזק, גם אם הצופה אינו מודע לסיפור שמאחוריהם. אלסה מציינת שהציור עבורה הוא כמו אוויר לנשימה, או כדבריה – "בלי הציור אין חיים". היא הרגישה שאחרי התאונה היא חייבת למצוא את עצמה מחדש, והציור עוזר לה להתמודד עם הכאב. כך שלמעשה, במקום לשכב במיטה, לחשוב על הכאבים ולשקוע במרה שחורה, הציור נותן לה עניין, משמעות, הנאה וסיבה לקום שמחה בבוקר. החלום שלה כיום הוא להציג את הציורים שלה בתערוכה. "אני רואה בכך זכות גדולה והזדמנות להשפיע על אנשים אחריםשנאלצים להתמודד עםמשבר בחייהם", היא אומרת. למצוא משאבי כוח לשיקום לסיפור של אלסה הגענו דרך הטיפול השיקומי של יעל שחם, מרפאה בעיסוק שעובדת עם אלסה בביתה ומתרגלת איתה חזרה לתפקודים השונים בחיי היום-יום. יעל משתפת: "בעבודתי כמרפאה בעיסוק בשיקום, הטיפולים נערכים בבית המטופל. זו הזדמנות אדירה לראות את האדם בסביבתו הטבעית. כך אפשר לראות ביתר בירור את הגורמים המקדמים והמעכבים בתהליך השיקומי, ולמצוא משאבי כוח בתוך סביבת הבית, הפיזית והאנושית". היא מספרת לנו על שיתוף הפעולה בין הטיפול הפרטני לבין צוות המרפאה השיקומית הרב מקצועית ביוספטל והרופאים המקומיים – חיבור שיצר לראשונה טיפול מקיף ומקצועי למטופלים, שבדרך כלל חוזרים לאילת ולערבה לאחר תקופת אשפוז במרכז. "הרצף בין האשפוז לבין הטיפולים הרב מקצועיים בקהילה, משפר מאוד את תהליך השיקום עבור כל מטופל, וכך גם אצל אלסה", אומרת יעל, "ריפוי בעיסוק בקהילה מאפשר לי לחבר את המטופל למוקדיםשונים בתוך הקהילה שאליה הוא משויך, שיתנו לו מענים ומשאבים – כמו עובדת סוציאלית של האזור, רכזי שירותים בקיבוץ, תחומי תעסוקה באזור, פעילויות פנאי ועוד. הכניסה לביתהשל אלסה העניקה לי צוהר לחיים שלה ולעיסוקים המשמעותיים עבורה. הציור הינו עיסוק מרכזי, שניבט מכל מקום בבית ובחצר. מעבר לקשייםשנגרמו מהתאונה וההתאמות שנדרשות בשביל להמשיך ולתפקד, יש כאן עיסוק משמעותי שבעזרתו ניתן להתקדם גם בשיקום. הציור יכול להיות

האם חשבתם פעם מה הייתם עושים, לו ביום בהיר אחד הייתם הופכים לחסרי אונים ותלויים בזולת? אם החיים היו משתנים ברגע, אחרי תאונה קשה, שהותירה אתכם מרותקים למיטה וסובלים מכאב? קשה לחשוב על כך, אבל בכל זאת – מדובר בשאלה של בחירה. כמובן שאף אחד אינו בוחר בסיטואציה מורכבת כזאת, אבל אם איתרע המזל והיא התרחשה, זו הבחירה שלנו איך להתמודד איתה. ישנן כמה וכמה דרכים להתמודד עם מצבים כאלה, אך אם נלך לקצוות – נראה שאפשרות אחת היא להיכנע למצב, להתבוסס בתוך הכאב והרחמים העצמיים, להיכנס לדיכאון. מנגד קיימת אפשרות אחרת, בקצה השני של הסקאלה: להילחם במצב שנכפה עלינו ולהתעקש להוציא ממנו את הטוב. המשפט המוכר "להפוך לימונים ללימונדה" נשמע קלישאתי, אך כדרכן של קלישאות, הן כאלה בגלל האמיתות שבהן, וכי לפעמים הן פשוט עומדות במבחן המציאות. הסיפור שלפניכם הוא סיפור על בחירה אמיצה ועל התמודדות מעוררת פליאה. זה הסיפור של אלסה. צורך קיומי לחזור לצייר , ילידת בלגיה ותושבת 56 אלסה מתואס, בת קיבוץ אליפז, עברהתאונת דרכים בזמן העבודה במשק, שגרמה לה לפגיעה קשה בשתי הרגליים. אלסה אושפזה ועברה שיקום מחוץ לאילת, ולאחר שובה הביתה נאלצה להתמודד עם מציאות חדשהשבה היא מרותקת למיטתה, סובלת מכאבים ומטראומה. מאז ומתמיד אלסה אהבה לצייר, אך מפאת חוסר זמן בשל העבודה והטיפול בבית ובמשפחה, הציור לא תפס מקום מרכזי בחייה. התאונה שינתה הרבה דברים – וגם את זה. עם חזרתה הביתה מהשיקום התעורר בה צורך חזק, אפילו קיומי, לבטא את עצמה ואת מה שעובר עליה דרך הציור. עוד בהיותה במיטה, מרותקת וכאובה, ביקשה מבן זוגה להביא לה כיסויי פלסטיק עגולים המשמשים לתאורת רחוב, עליהם תוכל להביע בצבע את הצורך הפנימי שלה לצייר. עם הזמן, הפך הציור לחלק המשמעותי ביותר ביום-יום שלה. היא החליטה במודע להשתמש בציור ככלי עזר להתמודדות עם פוסט-טראומה וכאב. ככל הנראה, לרובנו היה קל בהרבה לא לעשות דבר במצב של שבר וקושי. אבל אלסה, באומץ ובידיעה ברורה, הבינה שהדרך היחידה שלה להתמודד עם המשבר היא דרך

- 16 -