מגזין ארגון עובדי צהל

עדים ללא מדים

דרכון של סבתא שלי, עם שמה העברי, והנחתי שאולי גם היא קבורה המדהימה, הציעה לי עוד מירית פישלר שם. המדריכה שליוותה אותנו, בהכנה לדבר עם מנהל בית הקברות, למסור את החומר ולראות אם הוא יכול לעזור לי. פניתי, והיו תוצאות: את הקבר של סבא שלי לא מצאו – אבל את הקבר של סבתא כן. במסגרת המסע הגעתי לבית הקברות עם המשלחת, התנתקתי מהקבוצה, ומנהל בית הקברות לקח אותי לקבר של סבתא שלי. הכול הרוס ומנותץ מסביב, ורק הקבר שלה ניצב שלם עם כל הפרטים. על המצבה חרוטים בעברית שם אביה, שם בעלה – סבי, עם כל התאריכים. פשוט לא להאמין. עמדתי שם אחוזת צמרמורת". איפה עוד הרגשת את הצמרמורת הזאת? "כשהגענו לטיקוצין – העיירה של סבא שלי ומשפחתו. דודו של סבא היה ראש העיר, היו להם טחנות קמח, וכשהסבירו לנו על חיי היהודים בעיירה ועמדתי בדיוק במקום שבו סבא התרוצץ ושיחק כילד – זה היה מרגש ברמות שלא יאומנו. זה התחבר לי לסיפורים ששמעתי עוד כילדה. רגע קשה מאוד היה הנסיעה מטיקוצין לגיא ההריגה, ליער לופוחובה שבו נספו בני משפחה שלי. אין מילה אחרת חוץ מאשר מצמרר. תחושה דומה חוויתי בביקור בטרבלינקה, שם נספו כל בני המשפחה שהיו בגטו ורשה". היה רגע שהתפרקת? "היה רגע מאוד חזק שבו כל העוצמה הרגשית אכן גרמה לי להתפרק. זה קרה אחרי יום קשה במסע, במחנה מיידנק, שבסופו קיבלנו מכתב מהמשפחה. הילדים ובעלי כתבו מכתב קצר אבל עוצמתי, שביטא מבחינתי את כל המהות של המסע. לא יכולתי לעצור את הדמעות". מה את יכולה לספר על הקבוצה ועל האווירה בה? "לא הכרתי אף אחד בקבוצה חוץ מאדם אחד. המסע אורגן בצורה מדהימה, והחוויה יצרה חיבור וקשר שנשמר בינינו עד היום, אם בקבוצת וואטסאפ ואם באופן פרטי בין האנשים. חשוב לומר שהקבוצה הייתה הטרוגנית, אנשים ממוצאים שונים, שלא לכולם קשר משפחתי לשואה – אבל כולם מרגישים אותו דבר, שהשואה היא משהו שעבר על העם שלנו, שמאחד

מסע עובדי צה"ל לפולין כבר הפך למסורת ארגונית עובדים רבים מבקשים לקחת חלק בחוויה העוצמתית והמרגשת – מסע של שואה, גבורה ותקומה, המשאיר חותם בנשמה היהודית 35 והישראלית "כאזרחית עובדת צה"ל כבר שנה, היה לי חשוב לנסוע לא באופן פרטי אלא עם משלחת הארגון", אומרת מירה מאיר "זה סמלי עבורי, זה הניצחון שלי. סגרתי מעגל אישי"

אל משלחת עובדי צה"ל שיצאו למסע השלישי לפולין הצטרף יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. יחד עם משה פרידמן, יו"ר הארגון, והרמ"ט אדיר פרידמן, צעד יו"ר עובדות ועובדים, 40- ההסתדרות בראש קבוצה של כ שרובם חוו כמוהו נסיעה ראשונה במשלחת רשמית לפולין. לפניכם דברים שכתב אבי ניסנקורן לעובדי צה"ל לרגל הנסיעה, ובצדן תמונות ממסע עובדי 2016 צה"ל לפולין, יוני ,2016 פולין עם יו"ר ההסתדרות חברי וחברות משלחת יקרים, "סגולה מיוחדת היא באדם, שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד" – כך כתב ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות", בו פרס תיעוד מצמרר של המציאות במחנות המוות ועסק בשאלות אשר נפערו בלבו של מי ששרד את התופת. בסופו של דבר הרוח ניצחה, ואנו נמצאים כאן היום כדי לכבד את זכר הנספים, להעלות על נס את סיפורי הגבורה ולהעביר את מסר התקומה. כ"אוד מוצל מאש" (זכריה ג', פסוק ב') הצלחנו להקים מדינה חזקה המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום. מאז כינון הבית הלאומי, תחת כנפי לזכור ולא לשכוח! המורשת והערכים המשותפים, כולנו מלוכדים בציווי: , תורם להנצחת זיכרון השואה ומאפשר חוויית "עדים ללא מדים" פרויקט למידה רגשית ומשמעותית של הפרק הכואב ביותר בהיסטוריה של האומה. אני רואה חשיבות רבה במשלחת לפולין, אשר כל משתתפיה הם עובדות ועובדים המועסקים על ידי צה”ל, מאחר ואתם שותפים חיוניים בהגנה על ביטחונה של מדינת ישראל. זהו לא רק מסע של זיכרון והנצחה, זו גם שליחות שממלאת אותנו באחריות גדולה – האחריות לחנך, להעיד ולתעד, ולהמשיך לבנות חברה שמבוססת על סולידריות ועל ערכי ההומניזם והשוויון. על כולנו מוטלת גם האחריות המוסרית להקל על מצוקותיהם של ניצולי השואה ולהבטיח כי שורדי הזוועות והשותפים לבניין הארץ, אשר חיים בינינו – חיים בכבוד.

אותנו, ושצריך לזכור ולהעביר הלאה". איך התחושה, כמעט שנה אחרי?

"זה לא שוקע, אני עדיין שם. משוכנעת שאסע שוב עם המשפחה. משהו אמנם נשלם, אבל לא תם, אלא פתח רצון חזק יותר לחקור ולדעת. ברור לי שזה משהו שילווה את החיים".

רוצים להצטרף למסע הבא? מסע ארגון עובדי צה"ל לפולין מתקיים מדי שנה בתחילת הקיץ (מאי/יוני). כמות המבקשים לצאת למסע גדולה מאוד ביחס למספר המקומות, כך שוועדה אובייקטיבית ממיינת את המלצות המזכירים האזוריים ומנסה לאזן בין המרחבים בארגון עובדי צה"ל. רוצים )? אתם מוזמנים 2017 להגיש מועמדות למשלחת הבאה (קיץ לפנות למזכיר באזורכם.

איך קיבלה את חייה במתנה כשחייל גרמני אמר לה 'את יפה מכדי למות'. אבא, בן לאיש עסקים, היה במחנה עבודה וניצל על ידי קצין אוסטרי שהכיר את אביו ואותו. הוריי הצליחו לברוח לרוסיה וחזרו לפולין אחרי המלחמה. אני נולדתי שם והגעתי לישראל בת . להבדיל מניצולים רבים, אימי 1965- ארבע וחצי, ב דווקא סיפרה לי המון סיפורים אבל בצעירותי לא תמיד הקשבתי והפנמתי. ההורים נפטרו וכמותם גם אחותי, שידעה הרבה יותר ממני על ההיסטוריה המשפחתית. מצאתי את עצמי עם פאזל לא פתור ועם רצון עז לדעת יותר, שאוכל לספר לילדיי על השורשים שלהם". זוכרת מה הרגשת כשנפתחה האפשרות לנסוע דרך הארגון? "מאוד רציתי לצאת למסע בשליחות של צה"ל, ולא באופן פרטי, כפי שכבר עשיתי פעם אחת בעבר. ראש

צבא ההגנה לישראל, שאליו אני קשורה רוב חיי. זה סמלי מבחינתי, סוג של ניצחון, הוכחה שמהשואה באמת הגיעה תקומה". איך את מסכמת את החוויה? "אין לי מילים לתאר את הכוח של הרגע שבו אני עומדת על אדמת המוות של פולין, במשלחת של צה"ל, מניפה דגל כחול לבן. אלו היו עוצמות הרבה מעבר למה שציפיתי. המסע הזה השאיר בי חותם מאוד חזק. ואני עדיין חוקרת, מחפשת, מתרגמת מסמכים ומכתבים ישנים. זה רק חיזק בי את הרצון לדעת". מה גילית מבחינה משפחתית דרך המסע הזה? "אימי ידעה שסבא שלה, שנפטר לפני המלחמה, קבור בבית הקברות בוורשה, ובמשך שנים חיפשה את הקבר שלו ולא מצאה. בית הקברות שם הופגז, והרבה ממנו לא שרד. לפני הנסיעה מצאתי במסמכים

החל ארגון עובדי צה"ל במסורת של 2014 בדצמבר הוצאת משלחות לפולין – מסע לימודי-חווייתי בעקבות השואה, הקהילות היהודיות שנכחדו ומורשת עם ישראל. המהלך יצא לדרך על מנת לאפשר לכל עובדת ועובד המעוניינים בכך לצאת למסע חשוב זה, בעלות בלבד ממחיר החבילה המלא), 20%- מסובסדת (כ ולחוות שמונה ימים במתכונת דומה למשלחות צה"ל לפולין, בהדרכה צמודה ובהתאמות הנדרשות לעובדי צה"ל. משתתפי שלושת המסעות הראשונים מספרים שהנסיעה הותירה בהם רושם בל יימחה ומדווחים אבי ניסנקורן, על חוויה אישית עזה. אחד מהם הוא , שהצטרף למשלחת האחרונה ביוני יו"ר ההסתדרות (ראו מסגרת). בעמודים אלו בחרנו להביא את 2016 סיפורה האישי של מירה מאיר, אזרחית העובדת בחיל המודיעין, שיצאה לפולין במשלחת השנייה לפני כשנה, ובזכות מסע עובדי צה"ל סגרה מעגל אישי. שנה ביחידת המודיעין שבה 35 מירה משרתת כבר עשתה את שירותה הסדיר. היא ילידת פולין, בת להורים ניצולי שואה, היחידים ששרדו מהמשפחה ), היא חוותה 28- ו 30 המורחבת. כאם לבן ובת (כיום בני יחד עימם את המסעות לפולין במסגרת בית הספר. "רציתי אז להצטרף, אבל לא הייתה אפשרות", היא נזכרת, "באותם ימים פחות חקרתי ובדקתי, והיום אני מצטערת על כך. לו רק אימי הייתה יודעת שקבר אימה נמצא, ושביקרתי בו". מירה נולדה כבת זקונים, אחרונה מבין חמישה אחים, . "ההבדל ביני לבין אחי הגדול 42 כשאימה הייתה בת שנה. שניים מאחיי נולדו בזמן המלחמה. 20 הוא ההורים היו מאורסים עוד לפני המלחמה, עברו תלאות נוראיות וניצלו בדרך לא דרך. אימא סיפרה

הוועד שלנו ידע כמה זה חשוב לי, וריגש אותי כשבישר לי שאני יוצאת עם המשלחת". למה בעצם? הרי כבר היית בפולין. "הייתי בפולין לפני הרבה שנים עם אחי ואחותי במסע פרטי, אבל הם לא הסכימו ללכת למחנות. ביקרנו בבית הקברות ולא מצאנו דבר. המסע ההוא השאיר בי תחושה של החמצה, והייתי חייבת לעצמי ולמשפחה מסע נוסף שיסגור את המעגל. אבל היה עוד פן חשוב מבחינתי: היה לי חשוב מאוד לנסוע במשלחת מטעם

שלכם, אבי ניסנקורן יו”ר ההסתדרות

מירה מאיר במסע

15

14