מגזין סורוקה - גיליון 20

ד"ר קרברושיץ מנתח. צילום: אפרת זיסמן

התקבלתי בנגב בזרועות פתוחות, הן בבית החולים והן באוניברסיטה. נהדר מבחינתי ששני המוסדות האלו כל כך קרובים, מכל הבחינות. בבאר שבע יש אווירת עבודה מיוחדת, צנועה ונעימה

הידיים. לכן גם הלכתי על כירורגיה. בהמשך בחרתי בכירורגיית ילדים, כי ברפואת ילדים בכלל יש משהו מאוד מושך. הטבע נתן לילדים מתנה של יכולת החלמה וריפוי אדירה. כרופא, שעוזר לזה לקרות, אתה חווה סיפוק מיידי וגדול, גם מהכרת התודה של משפחה שלמה ש'חולה' יחד עם הילד". מי דמות המופת שלך? "מקצועית, הרול מודל שלי הוא פרופ' נפתלי פרויד, מנהל המחלקה הכירורגית בשניידר, שנתן לי תמיד רוח גבית ותמיכה בכירורגיית ילדים. אבל יש לומר שלא הייתי מגיע למה שהגעתי לולא אדם אחד: אורלי, אשתי, שלקחה על עצמה כל מה שאפשר לאורך שנים קשות – כשאני מתמחה, עולה חדש, בלי שפה, עם תינוק בבית. אני אסיר בכל יוזמה. הוא אפשר לי להתמחות בטכניקות חדשות של לפרוסקופיה

תודה לה על כך". מה היית לולא היית רופא? "חייל. אני אוהב את הצבא. כסרן במיל' אני מתנדב גם היום למילואים בחר"פ". מה מצחיק אותך? "מונטי פייתון, החמישייה הקאמרית". מה מרגיע אותך? "בכירורגיה אין לך אופציה להיות לחוץ. חייב להיות רגוע באופן טבעי". בילוי מועדף בפנאי? "אוהב מאוד טבע, סקי ודיג. גדלתי על גדות הדנובה, דיג תמיד אהבתי, וכסטודנט התפרנסתי מעבודה כמדריך סקי. בקיץ אני נהנה מכל מה שקשור למים, יש לי תעודת סקיפר ואני אוהב מדי פעם לצאת לים עם חברים. פה ושם משחק טניס, וכשמתאפשר עושה סקי כדי לשמור על כשירות. בשגרה, הבילוי העיקרי שלי הוא לשבת בערב עם

אורלי אשתי על המרפסת, ולפעמים 'לגנוב' איזה סרט טוב". עיר בעולם שהיית חוזר אליה? "טוקיו. נמשך לתרבות יפן ולעם היפני, עם כל השונות המרתקת שלו". מאכל אהוב? "בשר. אני קרניבור". שעה מועדפת ביום? "פעם הייתי טיפוס של לילה, אבל עם הגיל זה השתנה. מתעורר בלי שעון, אוהב את השעה הראשונה של הבוקר עם הקפה הראשון. הבית שקט, ואפשר לחשוב ברוגע על היום הקרוב". פינה אהובה בבית? "המרתף. שם אני שומע מוסיקת ג'אז או דייר סטרייטס, קורא, עובד בשקט או סתם מתנתק מהעולם בלי שיפריעו לי. זוהי 'המערה' הפרטית שלי".

19 | מגזין סורוקה