מרכז שניידר - מגזין פאזל, מאי 2020

הקורונה ואנחנו

מלחמה באויב לא מוכר , סגן מנהל מרכז שניידר ואחראי שעת חירום ד"ר אבינעם פירוגובסקי

אחד וביצענו סינון בפתחים כדי להבטיח כניסה של בריאים בלבד. החל מהימים הראשונים הצבנו בשערים אחיות ומאבטחים מתשאלים שמדדו חום. בחלק גדול מהצעדים שנקטנו, הקדמנו את כל המערכת בכשבועיים. היינו הראשונים שהבינו שצריך להפעיל את בית החולים בשתי קבוצות שונות, כך שאם תהיה הדבקה בצוות אחד נוכל להפעיל פונקציות חיוניות במקביל. מה נעשה כדי להבטיח את שלום הצוותים? בראשית המשבר התמודדנו מול בידודים מאסיביים של אנשי צוות שנחשפו למחלה מחוץ לבית החולים. בחדר הניתוח, למשל, הפעילות צומצמה מאוד. הקמנו צוות תחקיר אפידמיולוגי ולמדנו לתחקר אין-האוס באופן מקצועי, כדי לחסוך בידודים. ביצענו רכש מאסיבי של אמצעי מיגון. פרופ' פרס נתן הוראה חד משמעית לא לחסוך , סרבלים חסיני N95 בהגנה על הצוותים. מסכות מים, מפוחים, קנינו כל מה שיכולנו. העובדה שלא חסר ציוד נתנה לאנשים ביטחון. מה צפוי לנו עכשיו ב"שגרת הקורונה"? אנחנו ממשיכים להתכונן לקורונה כאילו אין שגרה, ולשגרה כאילו אין קורונה. פרסמנו נוהל שגרת קורונה ואנו ממשיכים להקפיד על בטיחות המטופלים והצוותים בכל מחיר. יש תורת לחימה,

המשבר מתחיל – איפה זה תופס אותנו בשניידר? כמנהל האירוע וכמי שמנוסה בניהול מצבי חירום, הבנתי מייד שמדובר בסוג של מלחמה. הייתי במשלחות חיל הרפואה באזורי כאוס כמו הודו והאיטי, אני מכיר היטב עבודות מטה צה"ליות, וגם בלי תרחישי האימים מאיטליה ומספרד היה ברור לי שמדובר בהתמודדות עם משבר שלא היכרנו. הצעד הראשון היה להתחיל לנהל זאת באופן מסודר, כולל הכנת פרוטוקולים כתובים בהתאמה לאופרציה המורכבת של בית חולים לילדים. הוקם צוות היגוי בראשותי שכלל את אנשי היחידה למניעת זיהומים, מנהל היחידה למחלות זיהומיות, צוות שעת חירום, המנהל האדמיניסטרטיבי ומנהלת הסיעוד. התחלנו לבנות תורת הפעלה שמפרטת איך עובדים במצב הזה, ובמקביל לעשות פעולות נדרשות, רפואית ומנהלית, כדי שנוכל להמשיך ולתפקד במתאר החדש. הצבנו לפנינו שני "עמודי אש": האחד, להמשיך לתת טיפול איכותי ובטיחותי לילדים, והשני – להבטיח את מרב ההגנה לצוותים. ככל שהתרחיש התפתח עמדנו מול שטף של נהלים חדשים ממשרד הבריאות. ועדת ההיגוי התכנסה בכל יום וקבעה אד-הוק כללים מעודכנים לשניידר. זה היה מאוד מאתגר, אבל הגענו מוכנים:

ומזווית הראייה האישית שלך? כמנהל, הבנתי שני דברים. האחד, שאי אפשר לנהל אירוע כזה בלי עבודת צוות – כולם צריכים להתגייס. השני, שלמשימה כזאת צריך להיות מנהל אחד בשטח. פרופ' פרס הוא הקברניט ועל פיו יישק דבר, אבל כדי שכל האגפים והיחידות יעבדו בהרמוניה, חשוב שלתזמורת יהיה מנצח אחד. לא פשוט לקחת מנהיגות בימים כאלה. טבעי שיש מתחים והתפרצויות, וחשוב לדעת לתמוך וללכד את השורות. בראש מעייניי היה לשמור על הצוות, לא רק פיזית אלא גם מנטלית. להיות בשטח, להסתובב בין האנשים, להיות נוכח בקבוצות הוואטסאפ ובמייל. ההנהלה כולה הייתה כאן יום ולילה. זו אינטנסיביות שאפשרה לי להכיר אנשים טוב יותר, לחדד את המבט ולהכיר את כל הניואנסים. מהי התובנה העיקרית שלך מהימים האלה? אם אתה כמוביל מאמין במשהו, שחייב לדעתך להתבצע – לך איתו עד הסוף. אולי אתה טועה, כי המצב הכללי הוא של אי ודאות, אבל לך עם ההחלטות שלך כל עוד אתה פועל מתוך אותם "עמודי אש" וזוכר את מה שחרות על הדגל. זו אחריות גדולה, והיא בהחלט הדירה שינה מעיניי. אבל יותר מכול למדתי כמה אני אוהב את המקום הזה ואת האנשים. החל מעובדי הניקיון שהיו גיבורים של ממש, ועד למנהל שלי שבראש הפירמידה. האדרנלין עבד שעות נוספות ובאוויר היה אותו מיצוי מזוקק של מה שמאפיין את שניידר: השאיפה התמידית למצוינות, ובעיקר, האיכות והאכפתיות של האנשים. אני חש כלפיהם כבוד והערכה עצומה.

והיא תשמש אותנו בהמשך. בנינו מחלקת הנשמה חדשה מהיסוד. אנו ערוכים לתרחיש 160 קיצון שבו נוכל להעמיד מיטות 72 מיטות קורונה, בהן הנשמה, אם תחול התפרצות נוספת ומאסיבית. מה אנו מפיקים מהאירוע הזה לעתיד? בימי הקורונה בנינו בסיוע יחידת המחשוב שלנו תורת הפעלה הנסמכת על אמצעים טכנולוגיים. עברנו לביקורים בווידאו, למדנו להיות יעילים

רק לפני כחצי שנה תרגלנו אירוע ביולוגי חריג עם פיקוד העורף, וחלק מלקחיו יישמנו עכשיו. מה היה האתגר המרכזי בתחילת המערכה? אתה נלחם באויב בלתי נראה ולא מוכר, עם רמת מודיעין אפסית, במרחב של אי ודאות מוחלטת. מה covid 19- שהיה ברור, ש הוא נגיף מידבק מאוד. הסברה הראשונית הייתה שילדים, גם אם אינם חולים

הצבנו לפנינו שני "עמודי אש". האחד, להמשיך לתת טיפול איכותי ובטיחותי לילדים, והשני – להבטיח את מרב ההגנה לצוותים. באוויר היה מה שמאפיין את שניידר: האיכות והאכפתיות של האנשים

יותר. אנו מבינים כיום שניתן לספק חלק מהשירות מרחוק, וזה משמעותי לטיפול בילדים ממטולה ועד אילת. צפוי שינוי משמעותי בתפיסת ההפעלה שלנו. הבנו את חשיבותו של בית חולים ממוגן שיוקם במבנה החדש, ונגדיל בו את מספר חדרי הלחץ השליליים. למזלנו ניתן עדיין לבצע שינויים בתוכנית המבנה הפנימי, ואנו כבר מיישמים את הלקחים.

קשה, הם מדביקי-על. כל זה יצר תהליך קבלת החלטות אדיר: לא זכור לי מתי קיבלנו כמות כזאת של החלטות, יום ולילה, ברמת החולה הבודד. כבית חולים שלישוני שכולו מתנהל עדיין במבנה אחד, עלו שאלות רבות איך מיישמים הפרדה. יצרנו תוכנית מסלולים, בנינו מחלקת קורונה, הקמנו מלר"ד קורונה מחוץ לבניין. הגבלנו למלווה

מימין: צוות ה"נינג'ות" של חדר ניתוח. משמאל: פרופ' יוסף פרס (שמאלי בתמונה) ומנהלי בתי החולים של כללית בפתח תקוה, חונכים את כיכר הצוותים הרפואיים בעיר

8