מרכז שניידר - פאזל 59 - ינואר 2021

מימין לשמאל: עדי רגב, אביה גברא, לוסיה הרשקוביץ, שרה לואיס, רויטל צ'רניאק וענת וינברג

הזכות להיות אחות במרכז שניידר אחות במכון הלב לוסיה הרשקוביץ,

בשנה האחרונה אני חלק מהמערך האמבולטורי של בית החולים, ובחודשים האחרונים מתפקדת כמ"מ מנהלת הסיעוד של מכון הלב ומתאמת השתלות לב-ריאה של בית החולים. זו זכות לעבוד לצד הצוות הקרדיולוגי, ללוות יד ביד את מושתלי הלב ואת אלה המחכים בכיליון עיניים לתרומה המיוחלת, וללמוד כל יום משהו חדש. אני מביטה על הדרך הארוכה שעשיתי כאן ומלאת הערכה לכל האנשים שהאמינו בי ומאמינים, שלימדו ומלמדים, שהעניקו ומעניקים, שהעצימו ומעצימים. זו זכות להיות אחות בשניידר ושותפה לעשייה הסיעודית.

הגעתי לכאן בתור סטודנטית צעירה לסיעוד עם המון סקרנות ורצון ללמוד, לראות, לחוות ולהכיר את מקצוע הסיעוד על נבכיו. חששתי מלהתמודד עם חולי אבל חשבתי שלהתמודד עם חולי של ילדים זה מאתגר במיוחד. את מסעי בעולם הסיעוד זכיתי להתחיל בפגייה, שם נחשפתי לעולם מיוחד של רפואה וסיעוד, גדוש בידע ובנתינה אין סופית – עבודה שנתנה לי כלים להבין מהי אחות טיפול נמרץ. בהמשך נמניתי עם הצוות הסיעודי של המלר"ד ולמדתי מהי רפואת חירום בעבודה מחשלת שהיוותה עבורי מקפצה ברמת הידע המקצועי.

רוקדת את החיים

איפה שהלב נמצא

אחות ביחידה לטיפול נמרץ שרה לואיס, לא תיכננתי להיות אחות. רקדתי בלהקת בלט קלאסי והיה לי ברור שאלך , כן-כן), אבי שהוא גם מנטור 20 ללמוד ריקוד. אבל מעט לפני חתונתי (בגיל בחיי וגם רופא, יעץ לי: לכי ללמוד מקצוע, ורצוי כזה שקשור לרפואה. הקשבתי והלכתי ללמוד סיעוד. בשלב מאוחר יחסית החלטתי לעזוב ניהול נוח במרפאת קהילה לטובת טיפול נמרץ ילדים, ולהתחיל כמעט מאפס בשניידר. מאז שנה אני מרגישה שזה הבית, זה הטופ של הרפואה 14 ועד היום, לאורך בשבילי. להיות אחות טיפול נמרץ ילדים זו מהות פנימית, זו הוויה, זו תחושת סיפוק ומסוגלות, זו דריכות מתמדת, זה להתעדכן בידע בכל יום. זה לראות את המוות מקרוב, זה פחד תמידי מהרע מכול. זה לעמוד מול הורים שכל חייהם התהפכו. לתת תקווה, חיבוק, כוח, ולהתאמץ שהדמעות לא יפרצו ממך. לנסות להירדם אחרי משמרת קשה. לעמוד בלחץ אדיר ורצוף וללמוד לא לפחד מהאחריות המטורפת. זה להיות אחות ואם ואישה וחברה ולנסות להישאר שפויה בכל הג'ונגל הזה. לשמור על דיסוננס בין החיים הבריאים בבית למקרי הקיצון והחולי בעבודה, ולשמור בבטן את כל הסיפורים, כי לאף אחד לא בא לשמוע על זה. להיות אחות טיפול נמרץ ילדים זה להיות שרוטה, אבל שרוטה מאושרת וגאה כל יום מחדש.

אחות במחלקת ילדים א' ענת וינברג, להיות אחות זה להתקבל למחלקת ילדים בשניידר ולהבין ששם הלב שלך נמצא, להמשיך במחלקה שהיא הבית שלך ולדעת שאת במקום הנכון, להרגיש שאת מגיעה לעוד יום מלא בעבודה, נתינה, סיפוק ועשייה. להיות אחות במחלקת ילדים זה לטפל בילד עם אי ספיקת כליות, לשמוח עם ההורים בהתקדמות הכי קטנה, להוריד את הילד לטיפול נמרץ ולהתפלל שישתפר ויחזור למחלקה. מגיל שבועיים, ללוות את ההורים באשפוזים חוזרים PUV זה לטפל בתינוק עם ולגלות שהוא כבר עלה לכיתה א', פורח וגדל. זה לטפל בילד עם אבחנה חדשה של לוקמיה, לעודד את המשפחה, לכאוב איתם, וכעבור חצי שנה לשמוע שהם מסיימים טיפולים וזוכרים את הימים הראשונים שהיינו שם בשבילם. זה לטפל בילד סיעודי, לשמוע את ההורים באשפוז האחרון מקבלים החלטה אמיצה שלא להנשים את הילד, להיות איתם ברגעים האחרונים, להביט בעיניים ולחבק. להיות אחות במחלקת ילדים א' זה להגיע למשמרת בשבת ולהבין שהגעת לעבוד עם החברות הכי טובות. לדעת שאם תהיה משמרת קשה, נעבור את זה ביחד כמו במשפחה. שאת יכולה לפנות לכל אחד מהרופאים בכל שאלה ולקבל תשובה בחיוך בכל שעה. וזה לחזור הביתה, לחבק את הילדים, להגיד תודה על הכול ולשמוח בדרך שבחרתי.

13