מובילים יחד גיליון 13

שוק על ירך? לא בהכרח! שבר בצוואר הירך הוא טראומה לא פשוטה לקשישים – אך למרות נתוני הפתיחה הלא פשוטים, הטיפול ד"ר אביטל מהמטופלים משוחררים חזרה לביתם. 70%- השיקומי מביא לשיפור משמעותי בתפקוד ובניידות וכ מבי"ח בית רבקה מציגה נקודות מרכזיות ממחקרה בנושא שיקום חולים אלו במסגרת פוסט- הרשקוביץ אקוטית - בי"ח גריאטרי-שיקומי

בית רבקה

שבר צוואר ירך היא אחת המחלות מתוך 1( השכיחות באוכלוסיית הקשישים שנה), המובילות לעלייה 80 מעל גיל 3 ימותו 20%- בתחלואה ובתמותה (למעלה מ קשישים לאחר עד שנה לאחר האירוע). שבר ירך זקוקים לטיפול שיקומי על מנת לשפר את יכולת תפקודם ולשחררם למקום הטיפול מגוריהם עם עזרה מתאימה. השיקומי לאחר שבר ירך בארץ ניתן בשלוש מסגרות עיקריות: טיפול במסגרת בי"ח כללי, שיקום בקהילה (בית, אשפוז

יום, מכונים) ושיקום במסגרת בית חולים גריאטרי שיקומי (מסגרת פוסט-אקוטית) כבית רבקה. החולים המופנים למסגרת פוסט- אקוטית הם החלשים והמורכבים יותר, ונתוני הפתיחה שלהם פחות טובים משתי הקבוצות האחרות. קבוצה זו היא נושא המחקר העיקרי שלי. מאפייני אוכלוסיית השיקום: הגיל הממוצע של מטופלי שבר

מוביל לשיפור משמעותי ביכולת התפקוד והניידות של מטופלי שבר ירך, מהם משוחררים 70%- וכ

להתערבות, בעוד שהשניים האחרים (מצב מטבולי ודיכאון), ניתנים להתערבות במהלך הטיפול השיקומי. יתרה מזו, ככל שהם מזוהים מוקדם יותר ומטופלים נכון, כך ההצלחה בשיקום תהיה טובה יותר. מטופלי שבר ירך הישרדות המטופלים: רבים לא מצליחים לשרוד את הטראומה ונפטרים בשנה הראשונה לאחר השבר. מסתבר, בניגוד לציפיות, שמין הפרט, סוג השבר, סוג הטיפול (שמרני/ניתוחי), הזמן שחלף עד מתן הטיפול הרפואי, דיכאון, מחלות נוירולוגיות ומחלות רקע אחרות הם גורמים משניים. הגורמים המשפיעים החשובים הם מצב מטבולי, רמת התפקוד הקוגניטיבי, תפקוד בעת הקבלה לאשפוז שיקומי וגיל הפרט. זהו מידע חשוב לא רק בגלל שניתן להתערב בחלק מהמשתנים, אלא גם משום שהוא מאפשר לתאם ציפיות עם התומכים העיקריים של החולה לגבי מהלך המחלה וסיבוכים צפויים. מצאנו שמעל שימור היכולת התפקודית: מחולי שבר מדרדרים ביכולת תפקודם 50% שנה לאחר האשפוז השיקומי. להפתעתנו, חולים שהשתחררו עם הישגים שיקומיים גבוהים הידרדרו יותר מחולים שהשתחררו עם יכולות נמוכות יותר. עובדה זו מצביעה על הצורך בהעמקת הקשר עם רופאים מטפלים בקהילה ובהפניית החולים לפעילות גופנית קבועה, ובמידת הצורך, לתקופת שיקום נוספת לצורך שימור ושיפור תפקודם. בכוונתנו לבדוק תוכנית מחקרית עתידית: האם קיים קשר בין הימצאות דיכאון, יכולת שליטה על סוגרים, מידת יציבות השבר, סוגי הטיפול השונים בחדר הכושר הטיפולי והשפעת טיפול תרופתי אנטיכולינרגי ונוירולפטי על הצלחת הטיפול השיקומי בקרב חולי שבר צוואר ירך.

חזרה לביתם. מאפייני הטיפול השיקומי: הטיפול כולל עבודה על מרכיבי הכושר הגופני (אימון כוח, סיבולת לב ריאה, עבודה על שיווי משקל ויציבות, טווח תנועות מפרקים וגמישות), התאמת אביזרי עזר לניידות, מניעת נפילות, הדרכת המטופל ומשפחתו לתפקוד ותרגול נוסף. בבית רבקה פועל חדר כושר טיפולי- שיקומי (ראו ידיעה נפרדת) המסייע למטופלים להתחזק, לשפר ניידות ולבצע פעולות יומיומיות ללא תמיכה. באחד המחקרים בדקנו את יכולת הניידות של חולי שבר המגיעים לשיקום באמצעות מבחן הליכה למרחק שישה מטרים. מצאנו שרוב החולים המסוגלים לשאת משקל על הרגל המנותחת מתקדמים ביכולת ניידות ומסוגלים ללכת מרחקי בית עם שחרורם, ללא קשר למידת המוגבלות הפיסית שלהם, היכולת הקוגניטיבית או פגיעה נוירולוגית קיימת. כל מוסד נוהג משך הטיפול ועוצמתו: על פי תפיסתו בהתאם לסוג המטופלים, כוח האדם הנמצא ודרישות המבטח. באחת העבודות שעדיין לא פורסמה, אנו דנים בשאלת הקשר שבין עוצמת הטיפול ותוצאי שיקום. מצאנו, שככל שחולים מקבלים יותר זמן שיקום, כך ההישגים השיקומיים טובים יותר. מצאנו ארבעה גורמי הצלחת השיקום: גורמים מרכזיים, המשפיעים על הצלחת השיקום: שניים מהם (תפקוד קוגניטיבי ותפקוד טרום האירוע) בלתי ניתנים

ירך, המתקבלים לשיקום במסגרת פוסט- . רובם מתגוררים בקהילה 83 אקוטית, הוא אך רק כשליש מהם היו עצמאים בתפקודם טרם השבר, ושני שליש סובלים מליקוי מהחולים הן 80%- בתפקוד הקוגניטיבי. כ נשים. הגברים מגיעים מרקע חברתי-כלכלי טוב יותר מנשים אך סובלים יותר ממחלות רקע, בעיקר מחלות וסקולריות. למרות ההבדלים הללו, תוצאות השיקום וההישג השיקומי אינם שונים בין שני המינים – שכן, הגורם החשוב ביותר להצלחת השיקום הוא הרמה התפקודית בקבלה לאשפוז השיקומי, הדומה בשני המינים. זו נקבעת אסטרטגיית הטיפול השיקומי: ברובה על בסיס הערכה מקדימה של החולה באמצעות מערכת מבחנים נתונה. ההערכה מתבצעת בשני תחומים עיקריים: תפקוד פיזי ותפקוד קוגניטיבי. המבחן ) לא תמיד MMSE( הקוגניטיבי המקובל רגיש מספיק כדי לזהות פרטים הנזקקים לטיפול שיקומי מוגבר, דבר שיכול לפגוע בהצלחת השיקום. באחד המחקרים הראינו ששימוש במבחן קוגניטיבי נוסף – ציור שעון, בקבוצת חולים שקיבלו ציון תקין במבחן הקוגניטיבי הסטנדרטי, עשוי לעזור בזיהוי חולים עם ליקוי קוגניטיבי קל המתקשים בתהליך השיקומי. זיהוי זה מאפשר לספק לחולים הללו זמן שיקום ממושך יותר. למרות נתוני הפתיחה הלא פשוטים של המטופלים (גיל מבוגר, עומס של מחלות כרוניות, ליקוי קודם בתפקוד הפיסי והקוגניטיבי), הטיפול השיקומי

23