ש.ל.ה במלחמת חרבות ברזל – גיליון מיוחד

בידיים טובות מגזין עובדי ש.ל.ה 2023 דצמבר | גיליון מיוחד

ש.ל.ה במלחמת חרבות ברזל ביחד ננצח!

יחד נתחזק

!

ח

צ נ

נ ו

חלק מחברינו לעבודה פונו מהבית יחד עם משפחותיהם, יש בינינו עובדות ועובדים לא מעטים שיקיריהם מגויסים, ורבים חווים מתח רב ולחץ לא פוסק. אנחנו במחלקת משאבי אנוש מבקשים לחבר בין עובדים הזקוקים לעזרה, לבין

נ ח

נ א

עובדים שיכולים לסייע בכל דרך שהיא. היכנסו לקישור או סרקו את הקוד, ואנו נשתדל לעשות את החיבור. איתכם תמיד! עובדים למען עובדים

- משולחן המנכ"ל -

גם בעת הזו, עם לב ענק של עובדות ועובדים בכל התפקידים. בגיליון מיוחד זה ריכזנו מעט תמונות וסיפורים שממחישים את העשייה, את הקושי ואת ההתמודדות האישית והארגונית בתקופה כה מורכבת. אנא ראו בכך הוקרה והבעת תודה לכל אחת ואחד מכם על עמידה איתנה ועל עשייה מסורה ומרגשת. מי ייתן וכולנו נצא מהמבחן הקשה הזה מאוחדים, חזקים ומנצחים.

מקו העימות, אי הוודאות שמשותפת לכולנו. כל אחד מאיתנו, וכולנו כמדינה, מתמודדים מול אתגרים רבים. אנו נדרשים לאסוף את עצמנו מחדש, להשיב יציבות ותפקוד. ועם זאת, אי אפשר שלא להתפעם מגילויי ההתנדבות, הערבות ההדדית והנתינה; ישראל היפה במלוא מובן המילה. ש.ל.ה, כחברה המעניקה שירותי רפואה ובריאות חיוניים, נערכה במהירות למצב החדש ומספקת את מלוא השירות בכל רחבי הארץ, בכלל זה במרכזי המפונים באילת ובים המלח, עם נחישות להמשיך לספק שירות, עם רוח התנדבות מדהימה, עם אומץ להמשיך ולעבוד

עובדות ועובדי ש.ל.ה היקרים, אנו כבר בחודש השני של מלחמת חרבות ברזל. הטראומה

של השבת השחורה חדרה עמוק לנפש ומלווה כל אחת ואחד מאיתנו. לצערנו, גם במשפחות של חברינו לעבודה יש חללים, פצועים או חטופים. כולנו משתתפים בצער העמוק, הבלתי נתפס, של עובדות ועובדי ש.ל.ה שאיבדו את היקר מכול ושל אלו השרויים בחרדה לגורל יקיריהם. המועקה כבדה בלב: הדאגה לשלום החטופים, החשש לשלום חיילינו הלוחמים בעזה ובגבול הצפון, קשיי המפונים

בתקווה לימים שקטים ובטוחים רו"ח אילן שמש מנכ"ל ש.ל.ה

- דבר מנהלת משאבי אנוש -

עובדות ועובדים יקרים, בימים קשים כאלה מתגלים שוב הפנים היפות של החברה הישראלית – ושל החברה שלנו. המרקם האנושי בש.ל.ה הוא מעין מיקרוקוסמוס המייצג נאמנה את הפסיפס הישראלי ואת ההתגייסות למאמץ הלאומי. בכל שורות החברה אנחנו עדים לרוח של עשייה, התנדבות, מסירות ונתינה. ניידות מטעם כללית סמייל מגיעות לכל מקום כדי לתת שירות. מטפלי כללית רפואה משלימה ממשיכים להירתם ולטפל בצוותים הרפואיים כמו גם במפוני העוטף והצפון. כולנו ממשיכים בעבודה השוטפת ומתנדבים בכל ערוץ אפשרי. רופאים מהחברה מסייעים במלאכה הקשה של זיהוי גופות הנרצחים. רבות ורבים מאיתנו נמצאים כבר שבועות בשירות מילואים. אלו הם ימים שלא היכרנו. מחלקת משאבי אנוש נערכה לאתגרים החדשים במהירות. הצוות שלנו מבצע מדי יום

שיחות עם עשרות עובדים ומסייע בכל הנדרש, מתוך מחשבה מעמיקה על הרווחה שלכם בימים כה מורכבים. מרכז השירות לעובד מעניק

לצפייה בסרטון ש.ל.ה במלחמה, לחצו על הקישור או סרקו את הקוד

מענה לכל פנייה שלכם – אל תהססו לפנות! יחידת הדרכה יוזמת מפגשים להתמודדות עם קשיים רגשיים ומנטליים בזמני לחץ וחרדה. אנחנו מצויים בקשר הדוק עם עובדינו שאיבדו קרובים, שחוו טראומה, שפונו מבתיהם, מחבקים ומחזקים את ידי כולם. בחירום כמו בשגרה, אנחנו כאן בשבילכם. מי ייתן שכל חיילינו ישובו לשלום ושנדע רק בשורות טובות. שלכם רחל פפר משאבי אנוש מנהלת

סרטון ש.ל.ה - חזקים ביחד!

גלית וולף, מחלקת משאבי אנוש עורכת: אורן שריג עריכה:

בידיים טובות

מגזין ש.ל.ה גיליון מיוחד 2023 דצמבר

שריג רעיונות עיצוב והפקה: לתגובות והעברת חומרים: lindaba@clalit.org.il

2

- שירות במלחמה -

ניידות השירות של כללית סמייל

מטפלי המשלימה למען כולם מטפלי כללית רפואה משלימה התגייסו למען מפוני העוטף, למען החיילים ולמען הצוותים בבתי חולים של כללית, כמו סורוקה וכרמל. המטפלות והמטפלים שלנו מעניקים טיפולים מרגיעים ותומכים לצוותים שעובדים ימים ולילות מתחילת הלחימה. בנוסף, ניתנים טיפולים למפונים ברחבי הארץ בכל מרפאות הרשת וכן לחיילים.

כללית סמייל מחבקת את המפונים ומתגייסת לטפל בהם בכל מקום ובכל מצב. ניידות שירות מטעם כללית סמייל מגיעות למרכזי פינוי ולמלונות ופורסות מרפאות שיניים ניידות המעניקות בדיקות, טיפולי עזרה ראשונה וטיפולי חירום, הכול כדי להקל מעט על המשפחות.

כללית סמייל אילת – תומכת לחימה

חזקים תמיד, גם בחירום כל הכבוד לכל העובדות והעובדים שלנו ששומרים על קור רוח וממשיכים להעניק שירות מסור גם בעת הזו, פועלים על פי הנחיות פיקוד העורף ופועלים ככל שניתן בשגרת עבודה, כי לא ינצחו אותנו!

מהיום הראשון למלחמה ועד היום, הצוות במרפאת כללית סמייל אילת קלט באהבה ובחום את כל מפוני העוטף והצפון וממשיך לעשות זאת בחמלה ובהכלה. מספרת המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרפאה, ליאת קידר: "פתחנו משמרות ייעודיות במיוחד לתושבים שעות 12 – החדשים שהגיעו לעיר, ואנחנו זמינים עבורם משמונה בבוקר עד שמונה בערב ביום. מעבר לטיפולים אנחנו אוזן קשבת לכל הסיפורים, מביעים הזדהות עמוקה איתם ומקבלים מהם בחזרה הרבה שבחים ותודות. כולנו מקווים ומייחלים לימים טובים יותר".

3

- כולנו בלב אחד -

!

ח

צ נ

ערכות מפנקות נשלחו לכל המרפאות לאות הערכה על העבודה הנאמנה והשירות ללקוחותינו גם בימים קשים אלה. גם לבתי משפחות העובדים שגויסו לשירות מילואים נשלחו מארזי שי מתוקים, בהוקרה מהנהלת ש.ל.ה והחברים לעבודה – שנעבור את זה כולנו בשלום ושכל החיילים ישובו בריאים לביתם. הוקרה לצוותים ולמשפחות

נ ו

נ ח

נ א

תמיכה לעובדים: אנחנו כאן בשבילכם, גם במפגשים אונליין

עם קשיים רגשיים ומנטליים בזמני לחץ וחרדה; תרגולי מיינדפולנס משותפים שסייעו להשתחרר ולהירגע; ומפגש זום ייחודי שנבנה במיוחד לתקופה, בהנחיית היועצת הארגונית נוי אלון רוט, והקנה לצוותי הניהול במרפאות כלים יישומיים לחיזוק החוסן האישי ולניהול מותאם לאתגרי התקופה הנוכחית. בכל המפגשים הייתה השתתפות גבוהה וניכר שהם ענו היטב על הצורך הרב בימים אלו.

ברגעים הקשים שכולנו עוברים, ש.ל.ה דואגת לחוסן הנפשי שלכם במגוון פעילויות וערוצים – החל משיחות עם עובדים ומפגשים לשיתוף ופריקת לחצים, ועד למתן כלים מעשיים להתמודדות בתקופה המאתגרת הזאת. בין היתר קיימנו מפגש זום עם אלעד גולן, פסיכולוג ארגוני ויועץ ארגוני, בנושא התמודדות נפשית במצב הבטחוני; מפגש וטראומה, בנושא התמודדות NLP זום עם תמיר סטפר, מטפל מאסטר

צוותי ניהול כללית סמייל דן השרון

מפגש זום ארגוני

מנהלות כללית אסתטיקה

4

שהתפילות כולן יתקבלו

בא לחזק ויצא מחוזק

צוות מרפאת כללית סמייל בני ברק יזם טקס הפרשת חלה לשובם של החטופים והנעדרים ולשלום חיילי צה"ל. מי ייתן וכל התפילות יתקבלו.

אילן שמש, מנכ"ל החברה, ביקר במרפאות בדרום ובשפלה ושמח לפגוש עובדים נחושים, מחויבים ומסורים. אחד הביקורים המרגשים היה באופקים, ביום פתיחת המרפאה לאחר תקופה ארוכה שהייתה סגורה בשל המצב, שם פגש המנכ"ל בצוות האמיץ והמסור – כן, כמו בכל המרפאות שלנו ברחבי הארץ. בתמונה: ביקור במרפאת בן יאיר באר שבע.

מתייחדים עם זכרם של הנרצחים והנופלים

עובדי ש.ל.ה בכל המרפאות והיחידות, במטה ובמרפאות בכל רחבי הארץ, התייחדו עם זכר הקורבנות בדקת דומיה והרכינו ראש יחד במלאת חודש לטבח הנורא ולאות הזדהות עם משפחות החטופים, הנעדרים, הפצועים - וכל נפגעי השבת השחורה ומלחמת חרבות ברזל. כולנו יחד, זוכרים, כואבים ונחושים לנצח.

5

- ד"ש מהמילואים -

החיילות והחיילים ש.ל.ה.נו

!

ח

צ נ

נ ו

נ ח

נ א

דרישות שלום מצולמות מהשטח ממשיכות להגיע מאנשי ש.ל.ה שגויסו למילואים ונמצאים בחזיתות הדרום והצפון ובבסיסים ברחבי הארץ. לפניכם, כמה מהן.

רופא שיניים ד"ר יוסף ליפקוב, כללית סמייל מרפאת רוטשילד

עובדת מִנהל מירית דנוך, כללית אסתטיקה רמת אביב

אורתודנט ד"ר איתי נודל, ממרפאת כללית סמייל רוטשילד

מחלקת משאבי אנוש, מרי בראון, הנהלת ש.ל.ה

אחראי ניתוחים, מנחם מנדל ציק, הנהלת כללית אסתטיקה

מנהל שיווק ופיתוח גלעד שגב, עסקי, הנהלת ש.ל.ה

6

- ד"ש מהמילואים -

ד"ר עידו לביא, מומחה לכירורגיה פלסטית, מרפאת כללית אסתטיקה קרית שמונה

, רופא שיניים בכללית סמייל בני ברק ד"ר עידו וונה

, העובד במרפאות ד"ר אורן גולדשטיין כללית אסתטיקה אשדוד וכפ"ס הירוקה, משרת במילואים כרופא צבאי בדרגת סרן עלה על מדים 7.10- . ב 646 בחטיבת הצנחנים ומאז הוא בחזית הדרום, אבל את המטופלים שלו הוא לא שוכח: "אני רוצה להודות למאות המטופלים שהפגינו סבלנות כשהביקורות שלהם נדחו, חלקם היו אחרי ניתוחים או טיפולים ונאלצו להסתפק במענה ממני בשיחות טלפון או בשיחות וידאו מהבסיס, וגם למטופלים שמתקשרים וכותבים כדי לשאול מה שלומי – אתם בליבי, מרגשים ומחזקים אותי כל פעם מחדש".

, רכז אחזקה בחברה, הוא מדריך ירי של יחידות הלוחמה בטרור של מג"ב נתנאל גולדין במקצועו הצבאי. בשגרה נתנאל מאמן את כיתות הכוננות השונות ברחבי הארץ, ובימים אלו מהווה חלק מצוות ההקמה של כיתות כוננות נוספות בתוך הערים. בתמונה: נתנאל וכיתת הכוננות הראשונה של ראשון לציון.

אימי הגנרלית ימים לא פשוטים עוברים על כולנו, ועוד יותר עלינו ההורים שילדיהם מגויסים ושותפים בכוח הלוחם. גם אני אימא לשלוש חיילות: אחת נמצאת בגבול הצפון, השנייה משרתת במרכז והשלישית התגייסה ממש עכשיו. המתח והדאגה מלווים אותי בכל רגע. אני משתדלת לנהל שגרת יום, שבמהלכה אני מחזקת את בנותיי ואת חברותיי לעבודה שגם הן אימהות לחיילים או לילדים קטנים, ומאפשרת ביטוי לרגשות ולחששות. חשוב למצוא כוחות שיאפשרו לשגרה לגבור על הדאגות, כמו מעשים קטנים ויוזמות עבור החיילים. אחרי שבועיים וחצי שלא נפגשנו, יצאנו לשטח כדי לפגוש את בתנו קים. הגענו אליה ואל חבריה ליחידה עם ציוד שאספנו ופינקנו אותם בארוחה טעימה. כולי תקווה שימים אלה יחלפו וכל חיילינו ישובו בשלום לביתם. לימור שוסטר מנהלת אדמיניסטרטיבית מרפאת כללית סמייל עפולה

7

7.1 0 יומן אישי

התקופה המורכבת שכולנו חווים מאז השבת השחורה יצרה אין-ספור סיפורים אנושיים קשים, נוגעים, מרגשים; מצד אחד מטלטלים את הנפש ומצד שני מחזקים את הרוח ואת האמונה. בש.ל.ה, כחברה שמייצגת חתך מגוון של החברה הישראלית, יש עובדות ועובדים רבים שחוו זאת מקרוב. לפניכם כמה מהסיפורים הללו

מנהלת אדמיניסטרטיבית מרפאת | , תושבת קרית שמונה סילביה דהן נשואה ואם לחמישה | כללית רפואה משלימה קרית שמונה היום שבו הפכנו למפונים

כשאני כותבת את השורות האלה, אנחנו כבר כמעט חודשיים תחת סטטוס חדש: "מפונים". גרים בתל מונד, שם שכרנו דירת מרתף יחד עם בתי שברחה מאשקלון עם שלושת ילדיה הקטנים. בעלה עדיין בשירות מילואים. אני מתמודדת עם הקשיים של , שלא מצליחה למצוא את 16- בתי המתבגרת בת ה עצמה ומתקשה להסתגל למסגרת החדשה. לכולנו אלה הם ימים לא פשוטים. אני מרגישה מנותקת משאר בני המשפחה, מהעבודה, מהסביבה הטבעית שלי. המציאות שנכפתה עלינו היא מורכבת וקשה: להרגיש שנעקרנו מהמקום שלנו, וחוסר הידיעה מתי זה יסתיים. ויחד עם זאת, אני משתדלת לשמור על אופטימיות, מתפללת שחיילינו ישובו בשלום, ומקווה לחזור במהרה לבית, לעבודה ולשגרת החיים.

באוקטובר, בוקר שבת. הטלפון מצלצל. זו בתי 7 הגדולה שגרה באשקלון. מכיוון שאני דתייה ושומרת שבת, אני מבינה מייד שהשיחה אינה מבשרת טובות. בתי בהיסטריה, מספרת לי מה קורה בדרום. אני משתדלת להרגיע אותה מרחוק, אבל לא מצליחה. כך מתחילה אצלי אותה שבת נוראה שאחריה השתנו חיינו. אשקלון סופגת מטחים כבדים. בתי מספרת שבעלה , ושהיא מזמינה מונית ובורחת מהעיר. 8 קיבל צו למחרת, החתן שלי מגיע למילואים בצפון וממליץ לי לעזוב את קרית שמונה בהקדם. אני מנסה למשוך זמן. לא קל לקבל החלטה כזאת. אנחנו רואים שהעיר אכן מתחילה להתרוקן מתושבים. למחרת, יום ראשון, אנחנו מחליטים לעזוב.

8

מנהלת אדמיניסטרטיבית בכללית סמייל | , תושבת שדרות קריסטינה בוקרב 9 ולבת 11 אם לבן | ארבע שנים בחברה | כרמי גת יום שחור שנזכור ולא נסלח

א

ח נ

ו נ

ננ

צ

ח

!

מוטלות ברחובות. אמרו לילדיהם לסגור עיניים, נסעו בין הגופות והסתלקו. פחדתי לעשות זאת עד שבצהריים נפלו החשמל, האינטרנט התקשורת. הבנתי שגם לא נוכל להזעיק עזרה אם נצטרך. אספנו בגדים ומה שהספקנו, סגרנו עיניים ופשוט ברחנו מהעיר בכפכפים, כשהילדים בפיג'מות, ביד תיק עם כמה פריטים בודדים שזרקתי בלי להסתכל. ראינו מלא דם ברחוב, רכבים עם חורי יריות בתוך כיכרות, הגוף רעד ופשוט נסענו בלי להביט לאחור. עברנו מבית לבית. בהתחלה למשפחה באשקלון, עד ששם היה חשד לחדירת מחבלים. באותו רגע, באמצע הלילה, ברחנו לרחובות. ובמקביל, הלוויות שלא פוסקות. חברים יקרים שנרצחו, ביניהם משפחה שלמה, משפחת קפשיטר ז"ל, שחזרו מקמפינג ולרוע המזל בחרו בדרך הלא נכונה. חברתי היקרה אירית פאלי קונדרוב ז"ל. השוטר אליק פוזיאקוב ז"ל, חבר קרוב. ועוד הרבה אנשים שהכרנו.

עם כל הקושי והכאב להיזכר, בחרתי לשתף בסיפור שלנו מאותו יום שחור שנזכור ולא נסלח. זו הייתה אמורה להיות שבת משפחתית יפה, יום כיף עם חברים בפארק עדולם. בעוד אני מכינה כריכים לטיול החל צבע אדום עם המטח הכי ארוך מאי פעם. בעלי ואני מחבקים את הילדים בממ"ד, והרקטות לא פוסקות. עשרים דקות של פיצוצים, אולי יותר – איבדתי את תחושת הזמן. כשזה נרגע יצאתי למרפסת לראות מה קורה. פתאום החל ירי מרוחק. לא האמנו שזו יכולה להיות חדירת מחבלים עד שראינו רכב לבן מתקרב, עם דמויות בבגדים שחורים וסרטים על הראש. הם קפצו מהרכב, התחילו לרוץ וירו לכל מקום. אנשים שהיו בחוץ פשוט התמוטטו על הרצפה. למזלנו הם היו די רחוק, אבל הפחד השתלט עליי וקפאתי במקום. בעלי תפס אותנו, סגרנו חלונות ונכנסנו לממ"ד. בחוץ ירי בלי הפסקה, היינו בטוחים שזה צה"ל אך הצבא לא בא במשך שלוש שעות. השוטרים הלוחמים שלנו נלחמו עד המוות כדי להגן עלינו כמה שיכלו. במשך יומיים המחבלים הסתובבו לנו בעיר. המון ירי של הצבא, מסוקים, רקטות – יותר גרוע מכול סרט אימה. היינו שעות רבות עם הילדים בממ"ד, כשהם בוכים שיהרגו אותנו. הבטחנו שאנחנו שומרים עליהם, אך בתוך תוכנו רעדנו מפחד. זה היה הלילה הכי מפחיד בחיי. לא עצמנו עין. לבסוף הילדים נרדמו ואנחנו ישבנו עד אור הבוקר עם סכינים ביד, בתקווה שלא ייכנסו אלינו. ביום ראשון שמענו מאנשים שברחו, בזמן שמחבלים עדיין מסתובבים בחוץ והגופות

עבורנו, לעיר היפה והחמה שלנו. מצטופפים עם שני הילדים בחדר אחד, הולכים לטיפולים פסיכולוגיים חינוכיים, מנסים להרגיע את הילדים שמפחדים לחזור שמא מסתתר עוד מחבל שלא מצאו. אנחנו חיים מיום ליום. אני רואה בסופר אנשים שחוזרים בערב למיטה שלהם, ואנחנו לא יכולים לקיים אפילו סדר יום מינימלי. איבדנו אמון, איבדנו תקווה, החלומות נמחקו. התכנון הכי רחוק הוא למחר. אני יודעת שאין ברירה ואנחנו חייבים להיות חזקים. למען הילדים, לקום ולחייך ולנסות שוב לחלום על מה יהיה ביום של אחרי. להאמין שנוכל לחיות ולגדל ילדים בשקט. אבל זה כל כך קשה.

ברחנו מהעיר בכפכפים, כשהילדים בפיג'מות. ראינו מלא דם ברחוב ורכבים מחוררים. הגוף רעד ופשוט נסענו בלי להביט לאחור

מרחובות כבר פינו אותנו באופן מסודר, והיום אנחנו פליטים שלא יכולים לחזור הביתה, למקום שהיה אמור להיות הכי בטוח

נעבור את זה ביחד

| סייעת בכללית סמייל שדרות | , תושבת שדרות ציפי מרגאי אם לארבעה וסבתא לארבעה נכדים | שנים בחברה 15 בשבת השחורה הייתי אצל בתי בצפון, לחגוג יחד את שמחת תורה. בבוקר היו התלחששויות בבית הכנסת וראינו גיוס של חיילים, והבנתי שקרה משהו חמור. בחזרה מבית הכנסת שמענו משכנה ש"מחבלים מעזה כבשו את שדרות". לא הבנתי את המשמעות, זה לא נראה הגיוני בכלל. אחרי זמן לא רב הבנתי שמתנהל קרב במשטרת שדרות, ממש בסמוך לביתי עד עכשיו אני לא מעכלת את הסיטואציה, כאילו זה סרט, משהו לא נתפס. לאחר כמה שעות החל תהליך פינוי של תושבים על ידי פיקוד העורף. נשארתי אצל בתי בצפון, וכעבור כמה ימים עברתי לבית מלון בירושלים עם יתר המשפחה שלי. כשעברתי לירושלים החלטתי להירתם למען קהילת המפונים בעיר ולעזור במה שאני יכולה. הבנתי שניאלץ להיות תקופה ארוכה מחוץ לבית, והיה לי חשוב להיכנס לשגרה, לחזור לעבודה ולהתנדב כדי להעסיק את עצמי בעשייה ובנתינה. זה לא פשוט אבל ביחד נעבור את זה, וננצח!

9

7.1 0 יומן אישי

המסיבה ברעים: עדות מהתופת תשעה | עובדת מינהל במרפאת כללית אסתטיקה רמת אביב | תושבת תל אביב מירית דנוך, חודשים בחברה

רואים מרחוק דמות במדי צבא, בהתחלה חשבנו שזה מחבל והאצנו, אבל אז ראינו את שני הפלאפלים על הכתף והוא אומר לנו "חברים ניצלתם, עשיתם את זה, תמשיכו ישר וימינה, תיכנסו לנתיבות ותעלו למרחב 12 מוגן לבית הראשון שתראו". בשעה נכנסנו לנתיבות, אנשים במרפסות צועקים לנו לעלות אליהם, צבע אדום לא מפסיק, אנחנו יושבים איתם בממ"ד. ניצלנו.

מחבלים", ואני צועקת לאנשים "הוא פצוע, תעזרו לו", עדי נותן לנו מים אבל הוא נופל ומאבד הכרה, ורק אז אני כאילו מתעוררת וקולטת שאם לא ארוץ יהרגו אותי. רצנו בשדות חמש שעות, התחבאנו בשיחים, בפרדסים, השריקות יותר ויותר קרובות אלינו, אני צורחת לתוך האדמה שמע ישראל ומדברת עם אלוהים שיציל אותנו, עדי וחברות שלי אומרים לי "מירית אל

את הסיפור שלי אני שולחת בוואטסאפ מהמילואים, מנסה לשחזר את השבת יצאנו 7.10- הנוראית הזאת. בלילה של ה מהבית, אני ושתי חברות טובות, בדרך למסיבה בדרום. לא פעם ראשונה שאני יוצאת למסיבות של הנובה. שמנו ווייז, לא הכרנו את האזור וגם לא ידענו שאנחנו נוסעות לעוטף. הגענו בשתיים בלילה. הכול היה מושלם, באמת מסיבה ברמה גבוהה. רקדנו, שתינו, ובשש בבוקר החלטנו ללכת לרכב להחליף בגדים לפני שהשמש עולה ויתחיל להיות חם. כשעמדנו לחזור מהחניה למסיבה, החלו הטילים מעל הראש שלנו. אנשים עוד רקדו, רק אחרי כמה דקות אמרו בכריזה "צבע אדום, כולם לתפוס מחסה". המטחים לא הפסיקו. התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה. ואז התחלנו לשמוע יריות. אמרתי לחברה שלי – "עכשיו להיכנס לרכב, עפים מפה לכיוון הכביש. תני גז ולא מעניין אותי אם את שיכורה או לא". הגענו לכביש ועדיין לא קלטנו שיש מאחורינו מחבלים. נעצרנו בפקק מטורף, אנשים לא מבינים מה קורה, ואז צרחות: "כולם לצאת מהמכוניות ולברוח לשדה". חשבתי שאנחנו בסרט. הרגליים נהיו משותקות. המחבלים מתקרבים והיריות כבר מסביבנו. החברות שלי התחננו שאתחיל לרוץ, אבל קפאתי. פתאום הופיע מאחוריי בחור שידע את שמי, תפס לי את היד ואמר לי: "מירית, את רוצה למות או להינצל? תתחילי לרוץ עכשיו!". הוא פשוט סחב אותי איתו. הבחור הזה, עדי, הציל אותי. הוא עזב את החברים שלו ולא ויתר עליי. אמא שלי שוב בטלפון ואני כבר אומרת לה מילות פרידה, "אני אוהבת אותך, יורים עלינו, אני לא יודעת אם אני חוזרת". לידינו רצים שני שוטרים פצועים, אחד מהם פצוע קשה מאוד, רץ רק על האדרנלין, צועק לנו "כולם לתת ריצה ולהתחבא, יש פה מלא

תוותרי חייבים להמשיך לרוץ", אבל אני כבר מתחילה לוותר לעצמי, מבקשת מהם שלא יחכו לי, ושוב עדי נלחם עליי ומתחנן, "מירית תקומי ואל תסתובבי אחורה", המחבל כבר היה מאחורינו עם סרט ירוק על הראש, עדי התחיל להקיא מהלחץ, קמתי, דפקתי ריצה אליו ואמרתי לו "די להתייחס אליי, תרוץ, אני איתך". אחרי כמה רגעים – נס משמיים, הגענו לרכב נטוש ולידו שני אנשים קפואים מפחד. למזלנו המפתח היה בפנים. לא חשבנו פעמיים, נדחסנו שמונה איש ברכב, נתנו גז בשדות, ראינו הרבה רכבים פונים ימינה לקיבוצים אבל אנחנו לקחנו שמאלה לכיוון נתיבות. תוך כדי נסיעה אני מתקשרת למשטרה והם אומרים לנו: "אין איך לעזור לכם, תצילו את עצמכם". פתאום אנחנו

עדי תפס לי את היד ואמר: "מירית, את רוצה למות או להינצל? תתחילי לרוץ עכשיו!" כבר עמדתי לוותר והוא הציל אותי

10

א

ח נ

ו נ

ננ

צ

ח

!

הנס קרה לנו פעמיים מנהלת אדמיניסטרטיבית בכללית | ) ק"מ מגבול רצועת עזה 7( גרה ביושביה פלורי טויטו, )14( ) ולבת 16 ,18( אם לשני בנים | שנה בחברה 13 | סמייל נתיבות

שומר שבת, וזה מה שהציל אותו ואת החברים שלו. פשוט נס. ונס נוסף: המחבלים היו בשדות של המושב שלנו, הגיעו עד לשער המושב ובאורח פלא לא נכנסו. לאט לאט אני מבינה שפעמיים פגש אותי הנס. אבל ככל שחלפו השעות הבנו את גודל האסון שנפל עלינו כעם. המחשבות "מה היה קורה אילו" לא עוזבות, ובכל ערב מרגע רדת החשיכה הפחד מתחיל, לא מסוגלת לצאת מהבית, לא מרגישה 14- בטוחה. הילדים בחרדות. בת ה לא הסכימה להיכנס להתקלח כמה ימים והייתי צריכה ללוות אותה לכל מקום ולישון איתה. "אמא קשה לי לנשום", היא אומרת. בעלי עם הנשק כל הזמן, ליווה אותנו לכל מקום. היה לי ברור שחייבים לצאת מהבית כדי לשמור על שפיותם של הילדים ועל השפיות שלנו. ואז הגיע הפינוי למקום שקט ובטוח. נסענו בלי לחשוב, שמנו במזוודות מה שבא ליד ויצאנו בשעות הערב. כשחזרנו למושב גילנו שבפרדס שבין המושב שלנו ליכיני ממוקמת יחידה של אגד ארטילרי ושהמושב הפך לשטח צבאי. ועכשיו סיוט מסוג אחר: לאורך כל היום נשמעים קולות ירי ארטילרי שמרעידים את הבית, ובלילות זה אף הולך ומתגבר. מצאנו את עצמנו בלילות ללא שינה. ואז קיבלתי שיחת טלפון ממשה פרידמן, מנהל התפעול, שצריך לפתוח את המרפאה. לא חשבתי

השתנו חיינו. שבת של שמחת 7.10.23- ב תורה הפכה לשבת שחורה שתיזכר לעד. הרגע ממנו חששנו כל חיינו, התממש. הביטחון במקום הכי בטוח, הבית הפרטי שלנו – נעלם. באותו בוקר קמתי בשעה שש. לא חשתי בטוב. הכנתי לי כוס קפה ויצאתי עם הכלבה לגינה לנשום קצת אוויר של בוקר. כעבור כחצי שעה החלו יירוטים מעל ראשי ואזעקות צבע אדום. המשפחה כולה התעוררה. חיפשתי בנייד לראות מה קרה, ולא מצאתי כלום בחדשות.

אייל הוציא את הנשק ודרך אותו. הסתגרנו בממ"ד. שמענו יריות מכיוון מושב מטר מאיתנו, 800- יכיני, כ שם התבצע טבח נוראי

בעלי ובני התארגנו ליציאה לבית הכנסת. חשבנו שתכף הכול מסתיים, אבל האזעקות לא פסקו. ביקשתי מהם שישארו בבית. לאף אחד במושב לא היה מושג לגבי חדירת המחבלים, עד שראש המועצה הגיע ליישוב כדי להחזיר את כל המתפללים הביתה. רק אז התחלנו להבין את גודל האירוע, ושזה הרגע להיכנס הביתה, לנעול את הדלתות ולא לצאת. אייל בעלי שמתנדב במשטרה כבר שנים הוציא את הנשק ודרך אותו. אצלי, הפחד החל לחלחל לכל חלק בגוף. הגיעה הודעה ממועצת שדות נגב להסתגר בבתים, לסגור חלונות ודלתות ולהיות בשקט. מבחוץ נשמעו יריות מכיוון מטר מאיתנו, שם 800- מושב יכיני הנמצא כ התבצע טבח נוראי. אני רואה את המבט המפוחד בעיני הילדים, משותקת מפחד ומנסה לשמור על קור רוח. בינתיים הגיעו ידיעות על מה שקרה במסיבה ברעים. הבן שלי שהיה שם בחמישי בלילה עם חברים חזר ביום שישי בגלל שהוא

שלי – לתת שירות 8 לרגע, זה היה הצו למטופלי כללית ולאנשי המילואים בימים קשים אלו. בבוקר אני מוצאת את עצמי לבד בכביש בדרך לעבודה, משננת לעצמי פסוקי תהילים שזוכרת בעל פה, שלא תתפוס אותי אזעקה, שלא אפגוש בדרך טנדר לבן שהפך לסיוט של כולנו. כיום, חודש לאחר השבת השחורה, חיינו הם שגרת חירום של עבודה

וחזרה הביתה. בריחה מהמחשבות שלא עוזבות, מהמראות שראינו, מהכאב שלא עוזב על הנרצחים, החיילים, אנשי הביטחון, החטופים. ויחד עם זאת מבינים שחייבים להמשיך הלאה, לקום ולהמשיך את החיים לצד הכאב הגדול. בשבילנו זו מלחמה על הבית. הלוואי שנזכור כולנו שחייבים להיות מאוחדים. אנחנו עם חזק ואנחנו ננצח!

11

!

ח

צ נ

נ ו

נ ח

נ א

לקחת א וויר, להמשיך הלאה

איך מפחיתים חרדה וסטרס בימים כל כך כאובים ומתוחים? לפניכם ארבעה טיפים להירגעות, , רופא ראשי ד"ר מוטי לוי שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים ליישם במרחב הביתי. כתבתו של כללית רפואה משלימה שגרה יומית

הסחת דעת חשוב לעשות דברים שנותנים לנו הרגשה של שליטה במצב. למשל: להכין אוכל, לסדר את הבית, להתנדב ולסייע היכן שניתן. זה הזמן גם להתפנות לפרויקטים שזנחנו. אם אפשר לצאת מהבית ולהישאר בטוחים – תנו לכך עדיפות, זה יעשה לכם טוב. גם אם אנחנו שקועים בכל נפשנו בסיטואציה קשה וכואבת, הוויסות הזה חשוב למען הבריאות ומשפיע על מה שאנו מקרינים מול אחרים, במשפחה ובעבודה. חשוב לזכור במקרה של קושי מתמשך להתמודדות ביום יום, אפשר ומומלץ לפנות לעזרה נפשית ורגשית. יש גורמים רבים, לאומיים ופרטיים, שמאפשרים זאת כיום ללא עלות. שנדע כולנו בשורות טובות – ושנדע להתחזק ולשמור על עצמנו בכל מצב.

טבעי שנהיה בלחץ הלחץ והחרדה שכולנו חווים מאז פרוץ המלחמה הוא טבעי, הגיוני ופיזיולוגי. הגוף שלנו מתוכנן להגיב בצורה הזאת. עכשיו עלינו לאסוף את עצמנו, לא לתת לרגשות האלה להשתלט עלינו, ולפעול באופן אקטיבי להפחתת התחושות הללו. כך גם נחזק את מערכת החיסון שלנו, שתפקודה נפגע במצבי סטרס מתמשכים. איך עושים את זה? לפניכם ארבעה טיפים שקל ליישם במרחב הביתי. מדיה – במידה נסו לא לצרוך חדשות מעבר לנדרש. אפשר להתעדכן בנעשה מספר פעמים ביום, ולא להיצמד למסך כל היום. כדאי מאוד להקפיד לצרוך את המידע ממקורות אמינים כדי להיחשף כמה שפחות לפייק ניוז ולטרור פסיכולוגי. הימנעו מלצפות בסרטונים שעלולים להיות טראומתיים לנפש, והגנו על הילדים ככל הניתן מחשיפה לתכנים כאלה.

באמצעות אימוץ של שגרת יום אנחנו מייצרים עוגנים ותחושת ביטחון פנימית. השגרה היומית היא ליבה שמחזקת אותנו – בעבודה, בחיי המשפחה ובפנאי. נסו להיצמד לשגרה כזו ככל האפשר בתנאים הנוכחיים. למשל: ארוחת ערב משפחתית, פעילות ספורטיבית, מפגש קבוע עם חברים וכדומה. תנועה וספורט תנועה היא מרכיב חשוב מאוד לגוף, ולא פחות מכך לנפש. תנועה היא "אנטי חרדה" וביכולתה להפחית את התחושות הקשות. התנועה מניעה את הדם בגוף, מפעילה את מערכת החיסון, מייצרת אנדורפינים ובכך משפרת את מצב הרוח. כל פעילות ספורטיבית, גם צעידה מתונה בחוץ, תעזור לנו לחוש בטוחים ונינוחים יותר. גם אם מחויבים להיות בבית, אפשר לדאוג לתנועה באמצעות תרגילים ברשת.

12

לזכרם

הלב נקרע: ארבעה בני משפחה קרובים של עובדינו היקרים נספו בשבת השחורה . עובדות ועובדים נוספים איבדו 7.10 של בני משפחה מהמעגל השני: גיסים, בני דודים, חתן ועוד. אנו מחבקים את החברים והמשפחות, בוכים איתם ותומכים בכל הניתן בשעה קשה זו. יהי זכרם ברוך

יניב סרודי , מהיישוב שני ליבנה. 26 בן אחיו של רענן סרודי, מטפל במרפאת כללית רפואה משלימה באר שבע ואשדוד נרצח במסיבה ברעים בעודו מציל שמונה אנשים.

ירדן בוסקילה , מקיבוץ כפר מסריק. 25 בן אחיה של ספיר בוסקילה, מטפלת במרפאת כללית רפואה משלימה בארי תל אביב. נרצח במסיבה ברעים.

רנ"ג יהודה קאדר , מאופקים. 50 לוחם מג"ב, בן בעלה של איריס קאדר, סייעת במרפאת כללית סמייל אופקים. נפל בקרב בצומת מגן בשבת בעת שלחם בגבורה 7.10 ובחירוף נפש במלחמת חרבות ברזל.

עדן גז , מאשקלון. 31 בת

בתה של עליזה גז, עובדת מנהל במרפאת כללית סמייל אשקלון. נרצחה במסיבה ברעים.

לכל אחת תודה ואחד מכם, עובדי ועובדות ש.ל.ה, על עמידה איתנה, שירות מסור ללקוחות, רוח התנדבות מדהימה ועל העוצמה האישית והארגונית שאתם מפגינים בימים אלה, הכל כך קשים לכולנו. עם "ביחד" כזה, אין שום ספק שננצח!

13

ם

בי

ד נ

ת מ

כללית סמייל למען ילדי המפונים

ל ו

פ א

ש

אנשי צוות ממרפאת כללית סמייל בביה"ח רפאל, 20 ובהם מומחים ברפואת שיניים לילדים, סייעות ועובדות מִנהל, הגיעו לכפר המכבייה במטרה לבדוק, לעזור, להדריך ולתמוך ילדים, מלווים בהוריהם ובסיפורים המצמררים שחוו, 85 . בילדי המפונים קיבלו מאיתנו את מה שאנחנו יודעים הכי טוב להעניק, אבל העניקו לנו הרבה יותר. "כולנו מרגישים סיפוק אדיר", סיכמה ד"ר רולי ברקוביץ, מנהלת מרפאת רפאל, "תודה לצוות על ההירתמות והעזרה הגדולה שקיבלנו מכם תוך זמן כל כך קצר. נשאר ציוד ונשארה עוד המון מוטיבציה, ונשמח להמשיך להתנדב במוקדים נוספים". צוות סמייל הגיע גם למלונות הרצליה לפעילות מרגשת ומעלה חיוכים עם ילדי המפונים. בפעילות נוספת, הדרכה בנושא היגיינת הפה ואופן צחצוח השיניים הועברה על ידי ד"ר גל אדרי והסייעת האחראית אורלי בר לילדי גן שהגיעו להתארח במקלט באוניברסיטת תל אביב.

להמתיק קצת את המציאות שאפו לכל עובדות ועובדי ש.ל.ה שנרתמו לעשייה של עמותת ג'סי כהן בחולון, והגיעו לסייע לתושבי השכונה בהכנת אריזות ממתקים. המארזים נשלחו לחיילים בחזית ולילדי המפונים ברחבי הארץ.

התגייסות מכל הלב

רגעים של חסד

מתנדבים מהחברה מיינו וארזו בגדים בחנות חינמית שנפתחה עבור המפונים בקניון ארנה (בתמונה) וגם באסקפו תל אביב עם קהילת "המלאכים של ערן".

עובדות ש.ל.ה התנדבו לארוז מזון בסניף ירושלים של עמותת חסדי נעמי.

מבשלים לחיילים, מכל הנשמה מנהלות אדמיניסטרטיביות וצוות הנהלת כללית סמייל במרחב דן השרון התגייסו מיוזמתם ובישלו ארוחת ערב מגוונת ועשירה למאות חיילי פלוגת מילואים בחיל השריון. היוזמה המבורכת התקיימה בזכות המנהלות ממרפאות הסיבים וסירקין פתח תקווה, הוד השרון ואלעד. שאפו גדול!

עשרות חבילות שנתרמו על ידי עובדי החברה נשלחו לחיילים ולתושבים המפונים. ההתגייסות של העובדות והעובדים שלנו היא מחממת לב: תרמתם, ארזתם, אספתם, עטפתם, בירכתם וריגשתם!