סורוקה מגין לסיכום עופרת יצוקה

עו"סיות ללא גבולות

אליה עוזיאל, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית

ההתמודדות והפקת לקחים. כעובדות סוציאליות אנו נחשפות פעמים רבות לסיטואציות בלתי אפשריות, שבהן אנשים אמורים לקבל החלטות במצבים של חיים ומוות. פעמים רבות אנו עומדות ומשתאות מול הכוחות של האדם להתמודד עם כל משבר. אלה מחזקים ומעצימים את הביטחון האישי והמקצועי שלנו לקראת ההתמודדויות הבאות. העובדה שהשירות הסוציאלי היה שותף לצוותים הרפואיים, בסיוע לאזרחים במרכז המידע הטלפוני, בטיפול ובליווי הפצועים ובני משפחותיהם, איפשרה לנו לעבור את תקופת הלחימה בהרגשה של זכות, שאנו חלק ממערך החירום בסורוקה ובעלות חלק משמעותי בו.

טיפול במאושפזים פוטנציאליים לפינוי, תוך תיאום עם הגורמים הרלוונטיים בקהילה. המחלקות הכירורגיות בכלל והמחלקה האורתופדית בפרט תוגברו על ידי מספר עו"סיות על מנת לתת מענה הן לעבודה השוטפת והן לטיפול בפצועים ומשפחותיהם. פניות רבות של מתנדבים, שהציעו סידורי לינה, כלכלה וניידות למשפחות, נקלטו בשירות הסוציאלי. התגייסותם של סטודנטים לעבודה סוציאלית ושל עמיתים מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון, שביקשו להתנדב ולעזור לצוות, סייעה בהקלה על העומס. בתום המלחמה התקיים מפגש צוות שמטרותיו 'אוורור רגשות' של העובדות הסוציאליות, דיון בדפוסי

העובדה שהשירות הסוציאלי היה שותף חשוב בפעילות איפשרה לנו לעבור את תקופת הלחימה בהרגשה של זכות, שיש לנו חלק משמעותי במערך החירום של סורוקה

האם נקרעה בין הילדים דוגמה לאחד האתגרים המקצועיים של השירות הסוציאלי היה טיפולה של עו"ס שירה כהן בחייל פצוע ובבני משפחתו - משפחה חרדית של עולים חדשים, כאשר האב עדיין בארה"ב ובבית בירושלים שלוש , בת שש ובת שנה שעדיין יונקת. 17 בנות - בת בהתערבותה של שירה נעשתה פנייה לקצינת הנפגעים, להגשת בקשה מיוחדת לסייע בהגעת האב לארץ. בינתיים נקרעה האם בין הצורך לשוב הביתה לבנותיה ובעיקר לתינוקת, לבין הצורך להישאר עם בנה. האם הייתה בסערת רגשות, גם בשל מצב הבן וגם כי חשה רגשות אשמה על שזנחה את בנותיה. שירה סייעה לאם בקבלת החלטות בזמן לחץ. היא עזרה לה להבין בעצמה שבתה התינוקת "תשרוד", חיזקה את החלטתה לסעוד את בנה וסייעה לה בקבלת החלטות לקראת שבת: האם התלבטה אם להביא את בנותיה לבית החולים או לחזור לביתה ולבקש מבתה הגדולה לסעוד את אחיה החייל. לתמונה נכנסה גם הבת הבכורה שהפכה, עקב הנסיבות, לאחראית בבית. שירה חיזקה אותה בשיחות טלפון רבות ושיכנעה אותה שהיא מסוגלת למלא את התפקיד, וזאת בעיקר לאור העובדה שהאם במצבה לא הייתה מסוגלת לעמוד בשיחות אלה.

שנים רבות פעלתי ותפקדתי במצבי חירום ואר"ן, אלא שהפעם נדרשתי לפעילות אינטנסיבית במלחמה שבה באר שבע הפכה להיות בקו האש ומטרה לטילי גראד. בהתארגנות הראשונית בוצעו בדיקת רשת הקריאה של השירות הסוציאלי והקשר עם גורמי קהילה, רענון נהלי חבירה ווידוא זמינות העובדות הסוציאליות. עם כניסת הכוחות הרגליים לעזה מחד, ונפילת טילים בבאר שבע מאידך, נפתח מרכז מידע טלפוני למענה שעות ביממה. בו זמנית, המשכנו את 24 זמין של העבודה השוטפת במחלקות בית החולים ובעיקר

החייל שעבר ניתוח החל בינתיים לשתף את שירה בסיפור פציעתו, ובכאב ובאכזבה שנשא בקרבו בשל נסיבות הפציעה. הוא שיתף אותה בפחדים שחש ובקושי שלו להירדם בלילה בשמעו את האזעקות. שירה שימשה לאם, לחייל ולאחותו הצעירה עוגן ומשענת בשעות הקשות וסייעה להם לצלוח את המשבר. היא מספרת שאחד מרגעיה הקשים היה הרגשתה שאימו של החייל והיא עצמה מתלבטות בקונפליקט דומה. שתיהן אימהות לילדים קטנים ויונקים, שנאלצו לקבל החלטות קשות את מי להעדיף: האם את בנה החייל או את בתה היונקת; שירה את מחויבותה למקום עבודתה או לילדיה הקטנים ובעיקר לתינוק שעדיין יונק.

שירה מספרת שאחד מרגעיה הקשים היה הרגשתה שאימו של החייל והיא עצמה מתלבטות בקונפליקט דומה. שתיהן אימהות לתינוקות יונקים, שנאלצו לקבל החלטות קשות את מי להעדיף

12 אצבע על הדופק |