סורוקה מגין לסיכום עופרת יצוקה

טלטלה שהסתיימה בשלום

ד"ר אגי גולן, מנהלת היחידה לטיפול נמרץ פגים

לחלק מתרמיל ההוויות הפרטי של כל אחד מאיתנו. אצלי נותרה תמונה כזאת 800 מיום העברת הפגיה: אם עומדת ליד האינקובטור של בתה הקטנטנה, רק גרם. הפגה השברירית ביותר ביחידה. אני רואה את עיניה המודאגות של האם. היא מחכה לרגע התזוזה. צוות אחר צוות, פג אחרי פג, אנו מעבירים בזה אחר זה. קשר העין שלנו לא פוסק לרגע במשך שעות ההעברה, ואנו שמחים על כל פג שמגיע בשלום. הפגה שלה אחרונה. עבורה, הטלטלה יכולה להיות גורלית - תינוקות במצבה לעולם לא עוזבים את הפגייה; אפילו אם הם זקוקים לניתוח לב הוא מתבצע בתוך הפגייה עצמה. אני זוכרת את עצמי תופסת לאם את הזרוע, ממש מוחצת אותה בין אצבעותיי, ואומרת לה בביטחון "יהיה בסדר". אינני יודעת אם דיברתי אליה או לעצמי. ובמקביל אני מתפללת שנוכל לעמוד במשימה, חשה את כל כובדה של תחושת האחריות. הפינוי עבר בשלום. ועבורי, הרגע הקשה ביותר היה לראות את הצוות בזמן האזעקות. אנשים ממשיכים בעבודתם, מנסים להיות מרוכזים, אוחזים בחוזקה בשפיות ובשיפוט צלול, ואני יודעת שכל אחד חושב על הבית ועל הילדים ורק רוצה לצלצל לשמוע שהם בסדר. אפשר היה לראות בחדות את המחויבות למקצוע והמחויבות למשפחה, באחד הקונפליקטים הקשים של מקצוע הרפואה. בזמן המלחמה כמו בכל ימות השנה עבדנו, לימדנו, טיפלנו במשפחותינו. אישית חשתי שהכול תחת השליטה המקסימלית האפשרית. אם חלילה היה קורה משהו למטופלים, לסטודנטים או לבני המשפחה, לא הייתי יכולה לבוא בטענות לאף אחד.

מצבים שאינם שגרתיים תמיד בוחנים את כולנו. הכול נבחן ביתר עוצמה ומוציא מהפרט את עוצמת האישיות שלו. המבחן שעברנו במהלך המלחמה חיזק בי את התחושות, שצוות מורכב של מחלקת תינוקות ופגים מסוגל לבצע כל משימה וכל אתגר שיעמידו בפניהם. כמנהלת יחידת פגים הרגשתי אחריות גדולה מאוד

הן על המטופלים והן על מצב הצוות. האתגר המקצועי המרכזי שלי היה לבצע את העברת הפגים מטיפול נמרץ מבלי שאף תינוק יינזק. עוד לפני תחילת הפינוי המעשי התארגן צוות בכיר של מחלקת ילודים ופגים על מנת להיערך למצב שבו נתבקש לפנות את יחידת טיפול נמרץ פגים וטיפול מיוחד. יש תמונות שנשארות בראש לתמיד והופכות

גרם, 800 פגה במשקל השברירית ביותר ביחידה, מועברת אחרונה. זו העברה גורלית, תינוקות במצבה לעולם לא עוזבים את הפגייה. אני תופסת לאם את הזרוע, אומרת לה "יהיה בסדר" ומתפללת שנעמוד במשימה

אנשים ממשיכים בעבודתם, מנסים להיות מרוכזים, אוחזים בחוזקה בשפיות ובשיפוט צלול, ואני יודעת שכל אחד מהם חושב על הבית ועל הילדים. המחויבות למקצוע

והמחויבות למשפחה, באחד הקונפליקטים הקשים של הרפואה

18 אצבע על הדופק |