סורוקה מגין לסיכום עופרת יצוקה

ההתנסות הזאת העצימה אותי שרה בר, אחות אחראית חדרי ניתוח , שבת. בעלי ואני נוסעים לטיול מאורגן לחיפה לוואדי ניסנאס, לחגוג את חג כל הדתות, "חג 27.12.08 החגים". יהודים, נוצרים ומוסלמים מתחככים זה בזה, רוקדים יחד עם מתופפי הדרבוקות, ודוכני המזון מציעים את הבקלאווה יחד עם הקוסקוס והוורניקס. , טלפון מחדר ניתוח מפר את השמחה: "שרה, נפל קאסם 14:00 אידיליה לשמה. ואז, בסביבות השעה בנתיבות, פצועים והרוג בדרך לבית החולים". אני רוצה לחזור הביתה, המדריך מתעקש להמשיך בטיול. בשלט רחוק אני מנהלת את תחילת המלחמה בחדרי הניתוח. מרגע זה, הנוכחות שלי בטיול היא פיזית בלבד, ראשי ולבי מצויים רחוק בדרום. אני מגיעה ישר לסורוקה. פיקוד העורף פוקד על סגירת חדרי ניתוח צפוניים - אזור לא מוגן. אנו נערכים במהירות לפתיחת חדרי ניתוח במרתף. אלו לא היו פעילים במשך שנים, הפכו למחסנים, וריקים מכל תכולה של חדר ניתוח. הצוות הנפלא שלנו נרתם לעבודה ותוך שלוש שעות, יחד עם קליטת פצועים ואזעקות, אנו מעמידים ארבעה חדרים לעבודה. אחד מתפקידיי הקשים היה איך מווסתים את העבודה השגרתית בלא לפגוע בכוננות החירום. זה דרש מכולנו שעות נוספות, והצוות קיבל זאת בהבנה, בתחושה של חיוניות ובפטריוטיות. הדילמה הייתה מורכבת כי תמיד הופעלו לחצים לקדם ניתוחים אלקטיביים, ועם זאת ברקע, בתפילה שלא נצטרך, מוכנות להכנסתם של פצועי מלחמה לניתוחים דחופים. במישור הניהולי התמודדתי עם חרדות הצוות. חלק דומיננטי בצוות חדרי ניתוח הן אימהות צעירות שהשאירו ילדים קטנים בבית, ולעתים הבעל גוייס בצו שמונה. נדרשתי לקבל החלטות קשות את מי לשחרר ואת מי לשכנע שלמרות הקושי האישי תגיע לעבודה. וכמובן, הצורך לתת דוגמה אישית כאשר בלבי גם אני חרדה לנכדתי ולהוריה שמתגוררים ביד מרדכי וליתר משפחתי בבאר שבע.

שותפות גורל בחדרי הניתוח

בימי המלחמה עברתי גם דרמה משפחתית: בתי הרתה היריון מחוץ לרחם, אושפזה בסורוקה ונדרשה לעבור ניתוח גינקולוגי שהציל את חייה. נקרעתי בין חובתי בשעת חירום לנהל את חדרי הניתוח, לבין דאגתי לחייה של בתי והרצון לסעוד אותה במשך כל האשפוז וההחלמה בבית. חברותיי לעבודה, המפקחת ריקי ביינר וסגניתי לאה גרינברג, איפשרו לי להתנתק מהעבודה והתקשרו רק להתייעצויות. הבנתי שאני

לא לבד, ויש על מי לסמוך. רק כמה ימים חלפו ולחדר הניתוח הגיע אוראל, הבן של אנג'לה, אחות בחדר ניתוח נשים, שנפצע מטיל גראד. שבוע קודם לכן הייתה אנג'לה שותפה בניתוח של בתי ותמכה בה ובי. והנה, בנה מגיע אלי כפצוע קשה ואני שותפה בהצלת חייו. צירוף

רק שבוע קודם לכן הייתה אנג'לה שותפה בניתוח של בתי, והנה, בנה מגיע אלי כפצוע קשה ואני שותפה בהצלת חייו

ההתנסות שעברתי בתקופה זו כמנהלת העצימה אותי מאוד. התרשמתי מהגיבוש של צוות חדר הניתוח ומההיענות של הצוות לכל מטלה למרות הקשיים האישיים. למדתי גם על עצמי: למרות החרדות הגדולות שקיננו בי, כאשר דרכה רגלי בחדרי הניתוח החרדות נעלמו כלא היו והייתי ממוקדת בעבודה עצמה ובשאלה איך להפיק את מלוא התועלת לטובת החולים והפצועים.

אני רוצה לחזור הביתה, המדריך מתעקש להמשיך בטיול. בשלט רחוק אני מנהלת את תחילת המלחמה בחדרי הניתוח. מרגע זה נוכחותי בטיול פיזית בלבד

המקרים הזה יצר בי תחושה חזקה של שותפות גורל - שאנו, משפחת חדר ניתוח, ערבים זה לזה בשמחות ובימים קשים.

23 | אצבע על הדופק