סורוקה מגין לסיכום עופרת יצוקה

תקשורת מסביב לשעון

ענבר דרום-גוטר, דוברת בית החולים

משלחת של דוברי בתי החולים בארץ, הן של הכללית והן הממשלתיים, התארגנה והגיעה לתמוך בנו לסיור הזדהות ולמידה גם יחד. הדוברים באו ללמוד מקרוב על עבודת הדוברות "תחת אש"

משנכפתה עלינו המלחמה, הצליחה חשיפה זו להביא לתודעה הציבורית את חשיבותו האסטרטגית של סורוקה למדינת ישראל ויותר מכך חשפה את היכולות המקצועיות המצוינות ואת ההון האנושי יוצא הדופן שקיים כאן בסורוקה. אישית, יצאתי מהתקופה הזאת בתחושה של גאוות יחידה, ואני בטוחה שאיני היחידה שחשה כך.

ויחד איתו התחלנו בהיערכות 27.12.08- מבצע "עופרת יצוקה" יצא לדרך ב דוברותית מוגברת. התכוננו לכל תרחיש, ועדיין התקשינו לדמיין, במבט לאחור, את האינטנסיביות שעתידה בתוך זמן קצר להיות מנת חלקנו - בעומס העבודה, בסיקור התקשורתי הענק ובעוצמת הרגשות. בתוך ימים ספורים, הפך סורוקה לצומת מרכזי שממנו שידרו כל אמצעי התקשורת שעות ביממה. לא רק הפצועים הרבים שקלטנו, חיילים ואזרחים - גם 24 כמעט מדיניות הערפל התקשורתי של דובר צה"ל הציבה את בית החולים כגורם מרכזי בסיקור. נערכנו במהירות להכנתתשתיות ואמצעי עזר בשטח ביתהחולים, שיסייעו לעיתונאים להעביר את המידע על הצד הטוב ביותר. מערך הדוברות עבד מסביב לשעון, בשיתוף פעולה עם דובר צה"ל שנציגיו נכחו בבית החולים מרגע הכניסה הקרקעית לעזה. מצאנו את עצמנו מתמודדים עם דרישת העיתונאים לקבלת מידע בזמן אמת ועם לחץ הולך וגובר ל"סיפורי צבע", למול הצורך לשמור על כבודם ופרטיותם של הפצועים ובני משפחותיהם. עשינו כל שיכולנו כדי להעביר את המידע לציבור תוך שמירה מרבית על צנעת הפרט. העומס היה מטורף. לטלפון הנייד שלי נכנסו בכל יום מימי הלחימה מאות שיחות, וכשלכמה רגעים שבק המכשיר כי הסוללה נגמרה, נבהלתי מהשקט ש"בקע" ממנו ומהתחושה שאולי אני מפספסת משהו... העבודה המאומצת שלנו נבעה בעיקר מהמגוון בסוגי הסיקור התקשורתי: החל בדיווח שוטף על מצב הפצועים וסוגי הפציעות, דרך ראיונות עם צוותי בית החולים בסקטורים השונים, הופעה של אחיות מהמיון ב"מונית הכסף" בערוץ , הופעות של אמנים בשידור חי ברדיו, סיקור של ביקורי אח"מים רבים שזכו 2 להתעניינות תקשורתית רבה, ועוד ועוד. משלחת של דוברי בתי החולים בארץ, הן של הכללית והן הממשלתיים, התארגנה והגיעה לתמוך בנו לסיור הזדהות ולמידה גם יחד. הדוברים באו ללמוד מקרוב על עבודת הדוברות "תחת אש" ופגשו את העיתונאים באוהל התקשורת. ראוי לציין כי התקשורת, ללא יוצא מן הכלל, בלטה בפרגון שלה לסורוקה ולפעילותו בזמן הלחימה - לא רק עיתונאי הדרום, שעימם אנו משתפים פעולה בהצלחה על בסיס יום-יומי בשגרה, אלא כלל המערכות והעיתונאים בתקשורת הארצית. אנו, מצידנו, עשינו כל מאמץ על מנת להעביר לציבור באמצעות כלי התקשורת את האווירה המיוחדת ששררה בין הפצועים והמשפחות, הצוותים המטפלים והמבקרים הרבים. לא ייחלנו לחשיפה תקשורתית שכזו, הנובעת ממציאות של דם ודמעות. אבל

הוכחנו שאין "בלתי אפשרי" כל העבודה הזו לא הייתה מתבצעת כפי שצריך אלמלא שיתוף הפעולה מצד כל הגורמים בביתהחולים: החל בהנהלה ובסגנים, דרך מנהלי מחלקות ואחיות אחראיות, ועד לחצרנים ואנשי המשק - שנענו תמיד לכל בקשה שלנו, גם בלתי צפויה. תודה מיוחדת לצוות המסור שלי שנענה לכל אתגר, עשה לילות כימים בבית החולים ובמקביל דאג לבני המשפחה ולילדים שנשארו בבית: לשרון אדרי, למירי ססי, לרויטל אוחנה, לעירית ביבי ולרחל דוד שתיעדה במקצועיות ובמסירות אין קץ את הפעילות כמעט מכל זווית אפשרית. תודה רבה גם לאתי שילינג, דוברת הכללית, על הליווי הצמוד והתמיכה מרחוק וגם מקרוב, בביקורים יומיים וליליים. הצלחתנו לעבור את התקופה הזאת על הצד הטוב ביותר היא תוצאה של הירתמות יוצאת דופן של רבים, מרשימה בנחישותה ומרגשת בטוטאליות שלה.

הצלחתנו לעבור את התקופה הזאת על הצד הטוב ביותר היא תוצאה של הירתמות יוצאת דופן של רבים, מרשימה בנחישותה ומרגשת בטוטאליות שלה

הניסיון עבד לטובתנו

פרופ' יצחק לוי, יו"ר החטיבה הכירורגית

וכרופא, היה לראות בו-זמנית מספר פצועים קשה. אנו אמנם רגילים, לצערנו, להתמודד מול בעיות כאלה, אבל לא היה קל לראות בחורים צעירים עם פגיעות קשות שאנו מכירים מכל הפציעות המלחמתיות בעבר: קליע עם פגיעה ישירה, רסיסים באזורים בעייתיים וכדומה. הרגעים המרגשים היו לראות את גיבורינו והתנהגותם המרשימה, למרות פציעתם. מעורר השראה במיוחד היה המפגש עם מח"ט גולני, שפונה לסורוקה לקבלת טיפול רפואי ולאשפוז - הוא קיבל את הטיפול הרפואי בקלות, ללא שום בקשות מיוחדות, ורק הביע את רצונו לחזור לשטח ולהיות עם חייליו כמה שיותר מהר.

החטיבה הכירורגית על כל מחלקותיה הייתה במרכז העשייה הרפואית במהלך מבצע "עופרת יצוקה". הניסיון שלנו בסורוקה רב ומתחדש באירועים שונים. אישית, ניסיוני הרפואי מתחיל במלחמת יום הכיפורים, שבמהלכה קלטנו את רוב הפצועים מחזית הדרום. גם במקרה זה, המבצע הפך למלחמה של ממש. היערכות בית החולים הייתה מעל ומעבר. הפסקנו בחטיבה את החופשות של הצוותים והחזקנו את כולם בכוננות. חלק מהרופאים היו מוכנים ומזומנים בשטח סורוקה ללא כל צורך לקריאה, כך שלא היה צורך לגייס באופן מיוחד רופאים בעת פינוי פצועים לבית החולים. אחד הרגעים הקשים שלי, כאדם

הרגעים המרגשים היו לראות את גיבורינו והתנהגותם המרשימה, למרות פציעתם. מעורר השראה במיוחד היה המפגש עם מח"ט גולני הפצוע שרק ביקש לחזור לחייליו כמה שיותר מהר

24 אצבע על הדופק |