Supersal_11

העסקת אנשים עם מוגבלויות היא אחד מהערכים של שופרסל. כרשת המחוברת לחברה הישראלית על כל גווניה, שופרסל מעסיקה מאות עובדים כאלה, שקליטתם המוצלחת , שהצליחה להשתקם דרך דינה מאיסקי אחת מהם היא | בעבודה מהווה מקור גאווה לכולנו מתמודדת, ומנצחת! | העבודה בחברה ועברה שינוי אישי דרמטי של דינה המהפך

ש

לטיפוח. לא יוצאת מהבית בלי איפור. אימא שלי לא הפסיקה לצלם אותי אחרי השינוי". ספרי לנו קצת על הילדות שלך. . אימא עשתה הכול בשבילי ובשביל 11 "גדלתי בכפר שלם, בלי אבא מגיל אחותי, אבל היה לי קשה. הייתי ילדה קצת שמנה, ובבית הספר תמיד עברתי לגור אצל סבתא שלי. בכל הילדות שלי לא היו 16 לעגו לי. בגיל לי חברות, וגיל ההתבגרות היה עבורי סיוט". מתי קרתה ההידרדרות? . סבתא נפטרה אז. עבדתי, אבל 30 "ההתמוטטות הראשונה הייתה בגיל השתייה התחילה להשתלט. מפה לשם איבדתי את הבית. שום דבר לא עניין אותי יותר. מצאו לי איזה מקום בקצרין, אבל עזבתי. בגלל השתייה התביישתי לחזור הביתה. במשרד הרווחה מצאו לי מעון לנשים דרות רחוב. הייתי שם ארבעה חודשים. היינו ארבע בנות והתחלקנו בכול, כל הזמן ביחד, מאוד מחוברות. לחצו עליי למצוא דירה משלי, ואחת הבנות הציעה שנגור ביחד. זאת הייתה נפילה גדולה. דירה נוראית, השותפה הייתה על סמים, ויום אחד לקחה את הכסף של השכירות ונסעה לאילת. נאלצתי לתת לבעל הדירה את קצבת הנכות שלי. לא הצלחתי למצוא עבודה. נתקלתי באפליה. התחלתי לעבוד במפעל מוגן, אבל זה לא התאים לי. לא היה לי כסף לחיות, ובטח שלא לטפח את עצמי". מהן המגבלות שלך? – כשאני בלחץ B הוכרתי כבעלת הפרעת אישיות מסוג 40 "רק בגיל אני נוטה לפגוע בעצמי, לעשות לעצמי נזקים, והייתי דואגת שיהיה לזה קהל. השילוב עם השתייה החמיר את זה. הייתי בטיפול אבל לא התמדתי, ואז הכול קרס. הגעתי להיות חסרת כול, ובמשפחה כמעט כולם ניתקו מגע, כולל אימא. אי אפשר היה לתקשר איתי. נאספתי על ידי משרד הרווחה, טופלתי במרפאה לבריאות הנפש, קיבלתי סל שיקום. הם עזרו לי למצוא דירה והפנו אותי לתעסוקה נתמכת. אחרי שנתיים שלא רציתי לעבוד ולצאת מהבית, הגעתי דרכם לשופרסל". איך את מסתדרת היום בעבודה? "באתי עם כלים ויכולות, אבל גם עם בעיות. לא בכל מקום אני באה לידי ביטוי, לוקח לי זמן להיפתח. אבל נכנסתי למחלקה שקיבלה אותי נהדר

ופרסל הצילה אותי. דינה מאיסקי אומרת את המשפט הזה בלי דרמה, אבל סיפור החיים שהיא מגוללת בפנינו ממחיש עד מהרה איזו משמעות טעונה בשלוש המילים האלה. סניף

כסדרנית 2019 טאגור שלי ברמת אביב, שבו היא מועסקת מאז תחילת במחלקת חלב, הוא הרבה יותר מאשר "עוד מקום עבודה": זהו חבל הצלה, שנתן לה סיכוי חדש לחיים נורמטיביים. דינה ידעה במהלך חייה טלטלות רבות ומורדות תלולים. כסובלת מהפרעת אישיות, היא לא הצליחה לאורך השנים להתמיד במקומות עבודה, התמכרה לאלכוהול, ובנקודת השפל העמוקה ביותר הפכה לדיירת רחוב. היא כבר הייתה במצב של אפתיה כאשר דרך עמותת "שיקום אחר" הוצע לה להשתלב בשופרסל. בתחילה היא סירבה. עמי זאנה, מנהל הסניף, לא ויתר. "החלטתי לקחת את דינה כפרויקט", הוא אומר. כיום, היא אסירת תודה לעמי ולצוות. "כולם פה מאוד נחמדים וזה נדיר", דינה אומרת. היא לא שוכחת איך ביומה הראשון בסניף ניגשה אליה ברכה ראובן, אז מנהלת כלי בית בסניף, ואמרה לה: את רוצה שקצת אסדר אותך? "לא היה לי נעים, יום ראשון בעבודה", משחזרת דינה, "אבל ברכה פשוט אמרה בטבעיות: 'זה בסדר, בואי איתי'. לא האמנתי: היא ועמי קנו איפור, צבע לשיער, בגדים, שמפו, בשמים, הכול! ברכה צבעה לי את השיער במשרד של עמי, איפרה אותי, הלבישה אותי. היא ממש עשתה לי מהפך. תוך פחות משעתיים, ראיתי דמות חדשה בראי. ומה שהכי יפה זה שכולם פשוט שמחו בשמחתי. זה לא מובן מאליו, בעיקר כשמדובר באדם מתמודד". למה בעצם הגעת למצב כזה? "אף פעם לא עניין אותי איך אני נראית. גם כשעבדתי, לא הסתכלתי במראה בבוקר. זה לא רק חוסר אמצעים, זה גם חוסר שייכות. הכול החמיר כשלא עבדתי. את קמה בבוקר בלי תכלית רק כדי לחזור למיטה. כשכבר רציתי לעבוד, זה היה נורא. בגלל המראה המוזנח שלי, אנשים התנהגו אליי ממש רע". ואיך הרגשת אחרי טיפול היופי בסניף? "זה לא רק האיפור והצבע, את לא מבינה מה היחס הזה עושה לבנאדם, ועוד מכל הצוות. היום, בכל פעם שאני מקבלת כסף, אני מקציבה משהו

| מאוכלוסיית גיל העבודה 18% מדובר על | בני אדם בישראל מוגדרים כבעלי מוגבלויות 750,000 מיליארד ש"ח 5 משמעות הדבר היא הפסד של | מהם אינם מועסקים 50% על פי מבקר המדינה, כיום, כל ארגון במגזר הציבורי והפרטי, המונה יותר ממאה עובדים, נדרש להעסיק | בשנה בתוצר השנתי למשק פרויקט ראשון לשילוב עובדים בעלי שנה 16 בשופרסל יצא לדרך כבר לפני | עובדים עם מוגבלות 3% עובדים כאלה, רובם בהצלחה גדולה מאות כיום מועסקים בחברה | מוגבלויות

20