מדבריא, מגזין יוספטל ומרחב אילת, ינואר 2024

יחד בחזית

להבטיח זאת, גם מכיוון שחלק מעובדי בריאות הנפש בעוטף נפגעו בעצמם, ישירות או בעקיפין". איך מטפלים בתנאים כאלה? "ההחלטה על טיב הטיפול היא על בסיס התמונה הקלינית של המטופל. לרוב מתחילים ב'מודל מעשה' ובשיחות טיפוליות. חלק חשוב מאוד הוא הפעלת המטופלים לטובת הקהילה. אנחנו מנסים לתעל את הרגש למעשים ולקוגניציה, לתכנון ההתנהלות העתידית תוך כוונון המטופלים לעשייה מקלה. אשפוזים היו מעטים מאוד, ונדרשו רק לטיפול באנשים שסבלו מבעיה משמעותית קודמת, שהחריפה בעקבות המצב". רואים שינוי עם הזמן החולף? "בשלב זה אנחנו נתקלים לא אחת במקרים שבהם אנשים אינם רוצים לחזור על סיפורי האירוע, אלא רוצים להתקדם קדימה. זה חלק מהתהליך". ומה לגבי ההתמודדות האישית שלכם כמטפלים? "בכל צוות מטפל יש ראש צוות, שתפקידו לנהל ולהדריך אבל גם לערוך ונטילציה לשאר חברי הצוות במטרה לשמור על החוסן של המטפלים. שיחות הוונטילציה נערכות פעם-פעמיים ביום בצורה מובנית. בלעדיהן היה לנו קשה". התגייסות מרשימה ומרגשת את הפעילות הייחודית מסכמת רחלי פביס ישר, מנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאת בריאות הנפש של כללית באילת: "עם פרוץ המלחמה נדרשנו לארגן את מערך הטיפול הנפשי תוך זמן קצר. לצד ניהול וסנכרון השיבוצים של מטפלים שהגיעו לסייע לצוותים באילת נדרשנו לדאוג לכל הצרכים – מקום לטיפול, ציוד, מחשוב וכדומה, וכמובן לדאוג לרווחת האנשים – לינה, הסעות, ארוחות; כל מה שצריך על מנת שיוכלו לבצע את עבודתם בצורה הטובה והנוחה ביותר. היה מרגש לראות התגייסות מרשימה של צוותים מטפלים מכל הארץ, אבל לא פחות מכך להיווכח שוב בעוצמה של כללית, מבחינה אנושית וארגונית כאחד".

לעתים עד אחר הצהריים של אותו היום, מבלי לדעת להיכן הם נמלטים. , שהקדיש בחודש האחרון הרבה PTSD נתקלנו במטופל קבוע, הסובל מ מזמנו לסייע למפונים. בעקבות המצב החמיר מצבו, וכחלק מהטיפול הומלץ לו להימנע ממגע ישיר עם המפונים, המקשה עליו, ולהמשיך לסייע להם במעטפת בלבד". אז אתם מטפלים בעיקר בניצולים? "לא רק, אנחנו נתקלים פעמים רבות בנפגעי המעגל השני, שלא היו פיזית באירועי השבעה באוקטובר, אבל נפגעו נפשית. לדוגמה, אם של תושבת העוטף שבעלה נחטף לעזה, הגיעה לאילת כדי לסייע לבתה וגם הייתה במקום 7.10 היא פיתחה תגובה חריפה. או תושבת העוטף שב אחר בארץ אבל האירועים והטלטלה שגרמו הפכו גם אותה לנפגעת. לצד אלו, רבים ממטופלינו החדשים הם ניצולים ששרדו את התופת. לא מעט מקרים של אנשים שהיו בלב האירועים ונחשפו לסכנת חיים, כשדלת הממ"ד, תושייה ואפילו מזל טהור היו הגורם היחיד שהציל אותם משנים עברו, וחלקם מדחיקים PTSD ואת משפחתם. לחלקם משקעי את ההפרעה כעת, אבל ברור לנו שהיא 'תרים ראש' בהמשך החיים". "העברת מקל" מסודרת אחד האתגרים בתקופה זו הוא עבודה מתואמת עם מטפלים ממוסדות שונים. איך אתם מסתדרים עם ריבוי הצוותים המגיעים מכל הארץ – אנו שואלים את נאסר ודלית. "יש חשיבות גדולה ב'העברת מקל' בין הצוותים המתחלפים בבתי המלון להמשכיות הטיפול במפונים. זה כולל מידע על מיפוי צרכים, באיזה שלב טיפולי נמצא כל אחד וכדומה. המטרה היא שכל צוות ימשיך את הטיפול מהנקודה האחרונה שבה סיים הקודם. זהו מצב מאוד לא שגרתי בתחום בריאות הנפש, שבו המשכיות חשובה מאוד כי המטופל זקוק לדמות קבועה ויציבה בתהליך הטיפול. אנחנו פוגשים אנשים שאינם מסכימים לתחילת טיפול בילדיהם כל עוד לא יובטח להם שהמטפל לא יוחלף. לרוב אלו אנשים עם רקע קודם, הרגילים לטיפול מוסדר. קשה מאוד

נאסר נידאל, אח ופסיכותרפיסט מצוות שלוותה

צוות מרפאת הדקל לבריאות הנפש באילת. מימין לשמאל: ד”ר אריאל גאון – פסיכיאטר ראשי אילת, דנה גרניט ליכטמאייר – פסיכולוגית אחראית אילת, עדי אלפא – פסיכולוגית מדריכה, מירה לנקרי – מנהלת שירות סוציאלי אילת, סיגל אלון – פסיכולוגית ארצית, רחלי פביס ישר – מנהלת אדמיניסטרטיבית בריאות הנפש אילת, נורית גוטמן – עו”ס ארצית, אביבה קיס – מנהלת מערך בריאות הנפש, ד”ר ירדן לוינסקי – פסיכיאטר ראשי קהילה, ד”ר אורי גנור – פסיכיאטר שלוותה, תמר לב – עו”ס מערך בריאות הנפש אילת

- 9 -