מדבריא, מגזין יוספטל ומרחב אילת
בארבע עיניים
דבר מנהלת בית החולים והמרחב
לאומיים משמעותיים. האחריות הגדולה שאני נושאת על כתפיי נובעת מכל השנים הללו בהן צמחתי, למדתי, נפלתי, טעיתי, שמחתי, בכיתי, התרגשתי, התפלאתי, השתלבתי, התלבטתי, התבלטתי, הצטנעתי, התקשיתי, נעזרתי, עזרתי, ובעיקר תמיד חלמתי, עם רוח אופטימית של אמונה בעולם ובטוב שבו. אני שלמה לגמרי בדרך שעשיתי. בכוונה מלאה אני קמה בבוקר כדי לעשות את העולם מעט טוב יותר. יותר מבעבר, אני מודעת לכך שיש דברים שלא אוכל לשנות, אך באלו שכן, אעשה מאמץ עילאי. אחד המשברים בניהול מערכת הוא הבדידות. זהו מחיר רגשי לא פשוט. לכן, החלטה לעמוד בראש מערכת צריכה להיות מושכלת. אני מאמינה בניהול נשי וסבורה שנשים יודעות לתמרן ולמצוא לכך פתרונות יצירתיים. כדי לראות הצלחה בניהול מערכות בכלל ובמערכות בריאות בפרט, צריך אורך רוח והרבה כוננויות ספיגה של כישלונות קטנים וצורבים. זהו שיעור שאני מלמדת את עצמי כל יום. מקצוע הרפואה מתגמל מאוד רגשית, בהיבטי אגו וסיפוק אישי. בניהול זה קשה יותר, אך להצלחה יש משמעויות נרחבות המשפיעות על כל כך הרבה אנשים, כך שבסופו של דבר הערך המוסף הוא רב וחשוב. בכל בוקר אני בוחרת מחדש להיות מנהלת, על אף הבדידות, הקושי והמרחק ממקצוע רפואת הילדים שהשקעתי בו שנים רבות מחיי. אני בוחרת כך מתוך שליחות ורצון לקדם את שירותי הרפואה במקום הזה המרוחק, הייחודי, האסטרטגי והכל כך יפה, בקצה הדרומי של המדינה. השיחה המיוחדת באמצע הלילה, ותשובתו המתפלאת של המתמחה הצעיר לשאלתי, הבהירו לי שוב כמה חשוב לגוון את השיח שלנו, לראות את הדברים בכל הזוויות, לפעמים פשוט לשאול מהבטן ולא רק מהראש, והכי טוב – לשלב ביניהם. בברכת חג שמח, ד"ר רויטל בר אושר מנהלת מרכז רפואי יוספטל ומרחב אילת מקבוצת כללית
היכולת לקבל החלטות ולקדם עניינים קריטיים רפואיים. ואני אומרת: הראש והבטן, השכל והרגש, הידע והאינטואיציה, הם שני צדדים של אותו מטבע. ורק אם נאמץ את שניהם, נוכל לראות את התמונה הכוללת. זכיתי להיות ילדה שחלמה להיות רופאה. איני זוכרת בוודאות את הרגע המכונן, אך אני יודעת מה היו הזרעים שנזרעו. הייתה זו חוויה אישית של ילדה בת תשע, המאושפזת במחלקת ילדים, עם סימני שאלה וקושי גדול לדעת איך ייראה המחר, והאם אפשר לקוות ולצפות לטוב. בהתנהגותם, אנשי הצוות שמסביבי השקו את זרע הרצון שלי להיות רופאה ולהשקיע מאמצים גדולים בדרך למקום הנכסף. בכל שלב בהתפתחותי השיחה הלילית עם הרופא הצעיר חידדה אצלי את ההבנה, כמה חשוב שנדע לתמרן בין שני עולמות: האחד פרקטי ומשימתי, והאחר – רגיש וקשוב המקצועית, נפעמתי מהזכות להיות חלק מאוכלוסייה ייחודית של אנשים שהקדישו את עצמם לתחום הבריאות, לחשיפה אל אנשים במקום הכואב ביותר, החרד ביותר – כפי שהייתי אני כילדה. גם היותי אם לחמישה ילדים, שגדלו לאורך הקריירה שלי, לא עצרה אותי. טכנית, מדובר אומנם באתגר לא קטן, אולם בהיבט הערכי אישיותי, נוכחות הילדים בחיי אפשרה לי להביא את עצמי למקצוע באופן חזק ומדויק יותר. בדיוק כפי שהרגש לא אמור להאט את עבודתנו, להיפך: רק לתרום לה. עולם הבריאות הוא מרתק ודינמי. חבויות בו הזדמנויות רבות, לצד אתגרים קשים ולעיתים בלתי נתפסים. במהלך השנים הספקתי, ביחד עם משפחתי וחברים טובים, לצעוד בדרך מיוחדת, והיום אני מנהלת בית חולים ייחודי עם אתגרים
עובדים ועובדות יקרים מאוד, לפני כשבוע התעוררתי באמצע הלילה לצלצול הטלפון. בצד השני של הקו היה רופא צעיר מהמלר"ד. הוא הציג בפניי מקרה של מטופלת עם מורכבות רפואית ובעיה סוציאלית, שחרב עליה עולמה. לרופא הצעיר היה חשוב כל כך להציג בפניי את פרטי המקרה בדיוק וללא טעות, עד שיכולתי לחוש את המתח שלו בין המילים. עצרתי אותו לרגע ושאלתי: "איך אתה מרגיש עם המקרה הזה?" הוא שתק לרגע ואמר: "אף פעם לא שאלו אותי איך אני מרגיש עם זה. אני אפילו לא יודע איך לענות על השאלה". השיחה המיוחדת הזו, באמצע הלילה, עוררה בי משהו רגשי. משהו שמתחבר הן לחוויה אישית שלי כילדה, שממנה צמחתי למי שאני כיום, והן לחוויה הנוכחית שלי כמנהלת בית חולים, כאם וכאישה. את ה"משהו" הזה אני מבקשת לחלוק איתכם כאן. השיחה הקצרה עם הרופא הצעיר חידדה אצלי שוב את ההבנה, כמה חשוב שנדע לתמרן בין שני עולמות: האחד פרקטי ומשימתי, והאחר – הרגיש, הקשוב והמכיל. יש שיאמרו כי קיימת סתירה בין השניים, והשילוב ביניהם עלול אף להאט את
חג אביב שמח ומלבלב ובריאות טובה בכל השנה,
למשפחת יוספטל והמרחב, לתושבי אילת ולכל מטופלינו!
- 3 -
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease