מגזין מדבריא – דצמבר 2022

אומנות שעוברת מפה לאוזן

איך הגעת לתחום הזה, ומה משך אותך בו? "התחלתי ללמוד הפרעות בתקשורת מכיוון שמדובר בתחום פרא-רפואי מגוון מאוד, שבבסיסו קשר הדוק בין בני אדם ועבודה קרובה עם אנשים. בתחילת הדרך עבדתי כאמור בבית לוינשטיין בעיקר בתחום של פגיעות שפה – אפזיה, כשאני מטפלת באנשים שעברו שבץ. באותם ימים, כל התחום של הפרעות בתקשורת היה יחסית בחיתוליו. היה קשה אז לקבל קו טלפון בבתים, ואנשים היו אומרים לי תמיד: תסדרי לי טלפון, את הרי בתקשורת... לא היה להם מושג מה זה קלינאי תקשורת. אחר כך המשכתי לתחום השמיעה, עולם רחב בפני עצמו. אני מרותקת מהאפשרות לגעת בחייהם של אנשים ולשפר להם את איכות החיים. אני פשוט מאוהבת במקצוע שלי". ומה הביא אותך לאילת? היינו זוג צעיר, נשוי ותפרן. שנינו 1995 "בשנת קיבלנו הצעת עבודה באילת, והחלטנו להדרים. זה החל בהחלטה שכלתנית, ומהר מאוד הפך לחיבור עמוק לעיר ולבית החולים. מתן שירותים טובים בפריפריה, זה משהו שבעיניי נוגע בציונות, בלי מירכאות. זאת שליחות. יוספטל עבורי הוא ביתשני, מקום אהוב שמחבר אראל בן חיון (בתמונה, ליד היצירה שלה) עשתה את העבודה המיוחדת הזאת במסגרת לימודיה במגמת אומנות בבית הספר, והגישה אותה כעבודת גמר בשנה האחרונה של המגמה, כחלק מהבגרות המעשית בלימודי האומנות. "העבודה שלי היא למעשה ביקורת חברתית כלפי החברה בה אנו חיים, שאינה קשובה כלל לנושא לקויות השמיעה ולאנשים עם לקויות בכלל", היא אומרת, "הנושא בא כמובן מתוך הסיפור האישי שלי והוא מעין סגירת מעגל של שתים עשרה שנים, שבהן לפעמים הרגשתי שפחות רואים אותי כמישהי שיכולה להצליח ולטפס למעלה. המסר הוא שהייתי רוצה ומצפה להישמע ולקבל הקשבה בצורה אחרת. כי למרות הליקוי השמיעתי שלי, היכולות והמסוגלות שלי הם שווים כמו כולם". העבודה של אראל מייצגת, לדבריה, את חדר בדיקות השמיעה: "חדר זר שחור לבן, המקשיב ומאזין לליבו של הצופה, עם רקע שחור רך המוציא ומכניס לתוכו גלים לבנים וביניהם אוזניים ריאליסטיות". וכשעומדים מול היצירה המרשימה הזאת אי אפשר שלא לחשוב, האם רק החדר מאזין ללב שלה, או האם החברה תלמד לעשות זאת בהמשך?

אני מתחילה את המפגש הטיפולי קודם כול בחיבוק לפני שניגשים לבדיקת השמיעה". ספרי על מקרה לדוגמה של קשר אישי ארוך טווח, שנוצר דרך המפגש הטיפולי. , אראל 19 "יש לי מטופלת תושבת אילת בת בן חיון, נערה מקסימה עם לקות שמיעה מולדת. אראל ואחיה נולדו שניהם עם אותו פגם גנטי הפוגע בשמיעה. לאראל יש פגם מבני באוזן – תעלת השמע אצלה אינה תעלה רגילה אלא סגורה במבנה האוזן. אראל הופנתה אליי לבדיקה לצורך אבחנה של לקות שמיעה לאחר בדיקת אף אוזן גרון. מאחר שלא ניתן היה לטפל בתעלת השמע שלה, היה ברור שצריך להתאים לה מכשירי שמיעה. הפניתי את המשפחה למשרד הבריאות, שמממן את המכשירים. לאחר התאמת המכשירים היא המשיכה להגיע אליי למעקבים והייתה בליווי צמוד לאורך שנים. הקשר שנוצר בינינו הוא הרבה מעבר לנושא השמיעה. שיקום השמיעה הפך אצל אראל לדומיננטי עד כדי כך, שהיא החליטה לבחור בלקות השמיעה ושיקומה לפרויקט בתחום האומנות בסיום בית הספר התיכון. מרגש לראות מטופל שהופך את הלקות שלו למסר חברתי מעצים".

אותך עוד יותר לקהילה, לעיר ולאנשים". מזווית הראייה שלך, מה מייחד ומבדיל אותנו מבתי חולים אחרים? "מגיעים אליי מטופלים מכל שכבות הגיל, מילדים בני חמש ועד אנשים בשנות התשעים שלהם. חלקם מגיעים למפגשים חד פעמיים, למשל ילדים בהליכי אבחונים בהתפתחות הילד או באבחונים להפרעות קשב וריכוז. מגיעים אליי מטופלים גם מהרפואה התעסוקתית – אנשים שסובלים מרעש מזיק במקום העבודה שלהם, ואותם לעיתים אני רואה פעמיים בשנה. דוגמה טובה לכך היא אנשים שעבדו בשדה התעופה לאורך שנים רבות. יש מטופלים הסובלים ממחלות אוזניים שונות, ולעיתים מטופלים אצלנו במשך שנים. מבחינה מקצועית זה מגוון מאוד. אבל אם את שואלת מה מיוחד פה ביוספטל, ובאילת בכלל, זה הקשר האישי שנוצר וממשיך לאורך שנים, שמאפיין מקום קטן ומרוחק ממרכז הארץ. יש לא מעט מטופלים שמגיעים להיבדק אצלי שנים על גבי שנים, ואז נוצרים קשרים אישיים והדוקים. את פוגשת את האנשים גם במעגלים נוספים בעיר, ונוצרות חברויות אמת. אני מכירה ככה דורות של משפחות. עם חלק מהנבדקים,

- 13 -