מרכז שניידר - מגזין פאזל, מאי 2020

עיתון מרכז שניידר לרפואת ילדים 2020 • מאי 57 גיליון

הקורונה ואנחנו מהדורת פאזל מורחבת בהוקרה לצוותי שניידר

דבר המנהל

אני מבקש להודות לכם, אנשי צוות יקרים, על מה שנתתם בתקופה הזאת, על העשייה שלכם בחירום ובשגרה, על מי שאתם. תודה מיוחדת על ניהול המשבר לסגני ד"ר אבינעם פירוגובסקי, לצוות מניעת זיהומים בהובלת פרופ' איציק לוי, ד"ר מירב מור והאחיות סיגלית רוזנפלד, שרית ביתן ודלית כהן, לירון פוקס, למלר"ד ולצוותי מחלקות ילדים א וב'. הערכה גדולה מכל הלב לצוות האדמיניסטרטיבי, לאנשי המחשוב, לצוותי הניקיון והאחזקה, על עשייה בהיקף ובמאמץ שלא ייאמנו. לרופאים ולאחיות הנפלאים שלנו – אני מלא גאווה על עמידתכם בחזית הטיפול, למרות הקשיים והבעיות. ביום העצמאות התרגשתי כמו כולנו לראות את מטס חיל האוויר חולף בהצדעה של תודה מעל מרכז שניידר. אין ספק שאתם ראויים לכל שבח! גם בתקופה האחרונה נפרדנו ממנהלים שהיוו עמודי תווך בבית החולים שלנו לאורך שנים רבות. אני מבקש להודות בחום לפרופ' חזי ויסמן ולפרופ' מרים דוידוביץ׳, על עבודה שהיא מפעל חיים ועל מורשת מופלאה שהם משאירים כאן אחריהם. כחלק מהשינויים אנו קולטים גם מומחים חדשים וכאלה ששבים הביתה לשניידר, כמו ד"ר דרגן קרברושיץ שחזר אלינו כדי לנהל את המחלקה הכירורגית. ברכות גם לד"ר רון ברנט שמונה למנהל המלר"ד, ולד"ר עודד שוירמן, המנהל החדש של מחלקת ילדים ב'. בהזדמנות זו אני מבקש לברך את יוחנן לוקר, שנכנס לאחרונה לתפקידו כיו"ר דירקטוריון כללית – הצלחתו היא הצלחתנו! במעבר חד ועצוב, אנו מרכינים ראש לזכר הרב ישעיהו הבר – אדם יקר, מייסד עמותת "מתנת חיים", שהלך לעולמו לאחר שחלה בקורונה. נמשיך במורשת שהנחיל, יהי זכרו ברוך. המשבר שינה אצלנו דברים רבים: תוכניות ופעילויות, נהלי עבודה ודפוסי התנהגות. כמו בכל העולם נאלצנו לדחות אירועים, כנסים ומפגשים מקצועיים. בתקופה הקרובה יהיה עלינו ללמוד לעבוד אחרת מכפי שהורגלנו ולהתאים את הפעילות השגרתית למציאות החדשה. אני תקווה שנשוב בהקדם לפעילות מלאה, נמשיך לחקור, ללמוד וללמד, נחזק את הקשרים שלנו עם העולם הרחב ונקדם את הרפואה החדשנית והטובה ביותר למען כל ילדי ישראל. בברכת בריאות לכם ולמשפחותיכם, פרופ' יוסף פרס

עובדות ועובדים יקרים, בחודשים האחרונים אנו מתמודדים מול מגפת הקורונה – אירוע דינאמי, מתמשך ומאתגר. חווינו ימים לא פשוטים של עומס, חששות ואי ודאות. בתחילה גיששנו בערפל מול אויב חדש ולא מוכר. נאלצנו ללמוד במהירות לעבוד בשיטות שונות ובאמצעים חדשים, להבין כיצד להגן על עצמנו ועל המטופלים שלנו. נדרשנו להתגבר על משוכות

שלא הכרנו ולצורך כך לגייס את כל היכולות שלנו, הידע המקצועי, הניסיון ותעצומות הנפש. גם בשיאה של ההתפרצות, כאשר חלק מפעילות בית החולים עצר מלכת, המשכנו להציל חיים וביצענו פעילויות משמעותיות ), שתי השתלות כבד והשתלת כליה, LVAD כמו השתלת לב מלאכותי ( צנתורים מיוחדים ועוד. לשמחתנו, המטופלים הצעירים שלנו התמודדו היטב וללא סיבוכים עם וירוס הקורונה, וגם אנשי הצוות עברו את התקופה בשלום. כיום, כאשר אנו במגמת השתלטות על המגפה, אפשר לומר באופן ברור: הצלחנו בכך, קודם כול, בזכות המאמץ העצום שלכם. בזכות המקצועיות, המחויבות, האכפתיות, הביחד, ההתגייסות למשימה, הנחישות למלא את השליחות שלנו על הצד הטוב ביותר – ומעל לכול, האהבה. האהבה למטופלים שלנו ולמשפחותיהם, האהבה שלנו זה לזה, האהבה הגדולה של כולנו למקצוע בו בחרנו ולייעוד שלקחנו על עצמנו: לטפל הכי טוב שאפשר בילדים חולים, ולהעניק להם חיים ואיכות חיים. "שגרת הקורונה" מציבה בפנינו אתגר מתמשך: להחזיר את הפעילות הרגילה לסדרה תוך המשך הקפדה על מיגון וכללי היגיינה להבטחת בריאות המטופלים שלנו ושלומנו אנו. אחת המשימות היא למנף את העשייה האינטנסיבית של ימי הקורונה לשירות חדשני ומצוין גם בימי השגרה. קידמנו מאוד את תחום הטיפולים הווירטואליים והרפואה מרחוק, ונעשה מאמץ להמשיך ולחזק תחום זה שפותח אפשרויות חדשות. בעיקר, אנו לומדים להתאים את עצמנו ולהיות מוכנים יותר מתמיד למציאות שעלולה להשתנות בן-רגע.

להישאר בבית בשבילנו בימי השיא של התפרצות הקורונה התגייס מרכז שניידר למשימת ההסברה הלאומית: לשכנע את הציבור לשמור על כללי הבידוד והסגר ולהישאר ככל הניתן בבית כדי לבלום יחד את התפשטות המגפה. ילדים מאושפזים והורים נרתמו לקמפיין שעלה ברשתות החברתיות וביקש מהציבור: "הישארו בבית – בשבילנו!". הפוסטים שליוו את תמונות הילדים חזרו וביקשו שנישאר כולנו בבית בשביל הצוותים הרפואיים, שהמשיכו לעבוד ללא הפסקה – מתוך הבנה שחייהם של מאות ילדים תלויים בשמירה על בריאותם של אנשי הצוות. הקמפיין המרגש של מרכז שניידר, ובו תמונות ילדים מאושפזים נושאי שלטים בארבע שפות, עורר הדים רבים – וכיום ניתן לומר שגם השיג את מטרתו.

ריבה שקד עורכת ומפיקה: משכית גילן שוחט, פרופ' אפי בילבסקי, רונית סינגר, מערכת: עידית רונן, אתי צור, קשת ליבוביץ, דנה רזניק, דלית כהן, שגית טורקניץ, לינור נבו-אלבו, לירון קורמן-זרחוביץ, מיכל בניה שריג רעיונות כתיבה, עריכה ועיצוב: ענבל קלברס ודוברות מרכז שניידר צילומים:

מרכז שניידר לרפואת ילדים 4920235 , פ"ת 14 רח' קפלן 03-7608398 • פקס 03-9253208 ' טל

עיתון מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

rshaked@clalit.org.il www.schneider.org.il

57 ' גיליון מס 2020 מאי

מרכז שניידר לרפואת ילדים

צוות ממוגן בחדר הניתוח בשער:

2

הנהלת מרכז שניידר מודה לצוותי בית החולים בכל הסקטורים שנשאו בעול בתקופת התפרצות הקורונה ובימי הבידוד והסגר, לתורמים רחבי הלב שהתגייסו לטובת המאושפזים ואנשי הצוות, להנהלת כללית שנתנה גב ולמשרד הבריאות שניהל את המשבר, למטופלים ולמשפחות שהתמודדו באומץ ובהבנה עם המגבלות ולכלל הציבור על האחריות והסבלנות שסייעו לבלום את המגפה. מאחלים לכולנו בריאות – ושנדע להתמודד בעתיד מול כל אתגר תודה

3

חיים במתנה

התרומה היקרה מכול: השתלות בצל הקורונה מתוך חמש השתלות האיברים שבוצעו לאחרונה במרכז שניידר, שלוש התקיימו בתנאים המאתגרים של התמודדות עם מגפת הקורונה – ביניהן השתלת כבד מורכבת ונדירה בתינוק בן שמונה חודשים . כל המושתלים השתחררו במצב טוב לבתיהם 17 והשתלת 'בלוק' של צמד כליות בנערה בת

מומחים בהרדמת ילדים, יחידת האולטרסאונד, אחיות חדר הניתוח ומתאמות השתלות הכבד והכליה. המעקב אחר מושתלי הכבד מתבצע במכון לגסטרואנטרולוגיה, תזונה ומחלות כבד, ואת המעקב אחר מושתלת הכליה מבצע צוות המכון לנפרולוגיה. סיכם פרופ' יוסף פרס, מנהל מרכז שניידר: "גם בימים שבהם כולנו היינו עסוקים במלחמה בווירוס הקורונה, אנו בשניידר המשכנו לטפל בילדי ישראל באחריות מרבית, במקצועיות ובאנושיות. ביצועם של ניתוחי מצילי חיים בעת הזו הם הצלחה משותפת לכל צוותי הרפואה, הסיעוד והמנהל של בית החולים. יחד, הצלנו חיי ילדים בעת זו של מצוקה". מרכז שניידר נמנה על מספר מצומצם של בתי חולים לילדים בעולם, הערוכים לבצע מספר רב של השתלות איברים בפרקי זמן קצרים. רוב מוחלט של ניתוחי השתלות איברים בילדים בישראל מתבצע במרכז שניידר: מאז הקמת השתלות 600- בית החולים בוצעו בו למעלה מ לב, ריאה, כבד וכליות בתינוקות, ילדים ובני נוער, באחוזי הצלחה הדומים למרכזים הרפואיים הטובים בעולם.

ניתוח זה, ממש לפני תקופת החירום של משבר הקורונה, בוצעה במרכז שניידר השתלת בלוק דומה שבמהלכה הושתלו צמד כליות בגופה מרמלה, אשר סבלה מאי 12- של רימאס בת ה ספיקת כליות וטופלה מספר שנים בדיאליזה. בצמוד להשתלה זו, ומאותה תרומת איברים, קיבלה התינוקת תהילה, בת שנה מירושלים, כבד חדש להצלת חייה לאחר שסבלה ממום מולד בדרכי המרה. תהילה ורימאס התאוששו מהניתוחים ביחידה לטיפול נמרץ, ובתום תקופת אשפוז במחלקת ילדים ג' שוחררו לבתיהן במצב טוב. "אין לנו מילים לתאר את גודל תודתנו", אמרו ספיר ויוסי ממן, הוריה של תהילה, "תהילה שלנו קיבלה חיים חדשים, אנו נחגוג לה יום הולדת פעמיים בשנה. אנו מודים לבני משפחת התורם, שבשעת צערם הגדול קיבלו החלטה אצילית להציל חיים". כל ההשתלות בוצעו על ידי צוות מערך ההשתלות במרכז שניידר – ד"ר מיכאל גורביץ', מנהל היחידה להשתלות וניתוחי כבד בילדים, וד"ר סיגל אייזנר, אחראית על השתלות כליה בילדים ורופאה בכירה במחלקת ההשתלות בבילינסון, יחד עם צוות רב תחומי הכולל

בצד ההתמודדות עם וירוס הקורונה, נערכו במרכז שניידר שלושה ניתוחי השתלות איברים – שתי השתלות כבד והשתלת כליה אחת, שהעניקו חיים חדשים לשלושה ילדים חולים. השתלה מורכבת ונדירה, כמוה נעשו פעמים בודדות בעולם, בוצעה בתינוק בן שמונה חודשים אשר סבל ממום מולד בדרכי המרה ומחלתו התקדמה במהירות. על מנת לייצב את מצבו של התינוק היה צורך בביצוע מספר צנתורים פולשניים מורכבים במיוחד לעצירת דלף נוזלים מהכבד, במטרה להרוויח זמן עד להגיעו לגיל שבו יוכל לקבל תרומת כבד להצלת חייו. בניתוח המורכב הושתלה בגופו אונת כבד שתרם לו אביו. התינוק התאושש מהניתוח ביחידה לטיפול נמרץ ובמחלקת ילדים ג', ושוחרר במצב טוב לביתו. השתלת כבד נוספת, בתנאים המאתגרים של התמודדות מול הקורונה, בוצעה בילד בן שבע וחצי שסבל ממחלת כבד גנטית, ממנה סבלו גם שני אחיו שעברו השתלות כבד להצלת חייהם לפני מספר שנים. ניתוח מורכב ונדיר של השתלת שתי כליות שטופלה בדיאליזה 17 כ"בלוק" בוצע בנערה בת במכון לנפרולוגיה במרכז שניידר. זמן קצר לפני

מבצע אקמו: חמישה ילדים מחוברים לחיים צבר מקרים נדיר ביחידה לטיפול נמרץ לב במרכז שניידר: חמישה ילדים, בהם ארבעה תינוקות, חוברו במקביל למערכת המחליפה את פעילות הלב והריאות עד להתאוששותם – מבצע מורכב שדרש היערכות מיוחדת של הצוות הרב תחומי

על מנת לבצע כל העברה שכזו, נדרש צוות מיומן ממרכז שניידר לנסוע לבית החולים שבו טופל הילד, לחבר אותו שם למערכת אקמו ניידת ולהעביר אותו בבטחה ליחידה לטיפול נמרץ לב. בנוסף לילדים אלו, חוברו למערכת גם תינוק בן שבועיים שסבל ממום לבבי מולד, וילד בן שבע עם גידול בבית החזה שחסם את דרכי האוויר. אומר פרופ' עובדי דגן, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב: "מרכז שניידר נמנה על בתי החולים הספורים בארץ המצוידים במערכת אקמו לטיפול בתינוקות ובילדים. הניסיון הרב שיש לצוות היחידה

חייהם של ילדים רבים ניצלו במרכז שניידר בזכות חיבור ,)ECMO( למערכת האקמו המחליפה באופן זמני את פעילות הריאות והלב ובכך מאפשרת להם להתאושש לאחר מחלה או ניתוח לב. לאחרונה התקיים ביחידה לטיפול נמרץ לב בשניידר צבר מקרים נדיר, כאשר חמישה ילדים חוברו במקביל למערכת מצילת החיים. ארבעה תינוקות וילד אחד, הסובלים מבעיות לבביות שונות, חוברו בו זמנית לחמש מערכות אקמו במבצע מורכב שדרש היערכות מיוחדת של הצוות הרב תחומי ביחידה.

הוא זה שמאפשר לנו לעשות כמעט את הבלתי אפשרי – לטפל באמצעות מערכת מורכבת בחמישה ילדים במקביל ולהעניק להם את הטיפול המקצועי והמתקדם ביותר. חשוב לציין במיוחד את אחיות היחידה, המיומנות והמקצועיות, העובדות לילות כימים ומעניקות טיפול מסור לילדים הרכים ובני משפחותיהם, וכן את צוות מפעילי מכונות הלב ריאה בראשות גולן שוקרון, שמסייעים בחיבור החולים למערכות האקמו ודואגים לפעילותן התקינה".

הפעם האחרונה שבה טופלו חמישה ילדים במקביל במערכת האקמו הייתה , גם כן ביחידה לטיפול נמרץ לב, בראשותם של פרופ' עובדי דגן 2014 בשנת ומנהלת הסיעוד ביחידה, רים עבד אל חי. שלושה מתוך ארבעת התינוקות הועברו לשניידר מבתי חולים שונים ברחבי הארץ: תינוק בן עשרה חודשים שסבל מזיהום חיידקי, תינוק בן שישה ימים עם יתר לחץ דם ריאתי של היילוד, ותינוקת בת חודשיים שסבלה מחום ומפרכוסים.

4

ד"ר מיכאל גורביץ' עם התינוק מושתל הכבד

הרב הבר ז״ל: המלאך של מושתלי הכליה מרכז שניידר מתאבל על מותו של הרב ישעיהו הבר ז"ל, 23- מייסד ויו"ר עמותת "מתנת חיים", שהלך לעולמו ב , לאחר שחלה בקורונה. 55 , בגיל 2020 באפריל הרב הבר, שעודד ויזם השתלות כליה על בסיס תרומה אלטרואיסטית, העניק חיים למאות חולים – ביניהם ילדים שעברו ניתוחי השתלה במרכז שניידר וחייהם ניצלו בזכות פעילותו. במשך שנים הוא תיווך בין תורמים שביקשו להעניק לאדם זר חיים חדשים, לבין ממתינים להשתלה, ביניהם ילדים ובני נוער שקיבלו בזכותו את המתנה היקרה מכול. על מפעל חייו זה זכה להוקרה רבה ואף לפרס . נמשיך לפעול לפי משנתו של 2014 הנשיא למתנדב לשנת הרב הבר ולקדם תרומות איברים לילדים על בסיס המורשת הנאצלת שהנחיל: קירוב לבבות, נתינה ללא תמורה והצלת חיים כערך עליון. מרכז שניידר כולו משתתף בצערה הכבד של המשפחה ושולח תנחומים להם ולכל אוהביו ומוקיריו.

5

חדשות שניידר

מימין לשמאל: נורית ברוך, פרופ' יוסף פרס, פרופ' שי יזרעאלי, ד"ר אבינעם פירוגובסקי, יוחנן לוקר, רו"ח אילן שמש ותמר נתנזון

יו״ר דירקטוריון כללית ביקר בשניידר יוחנן לוקר, שמונה לאחרונה ליו"ר דירקטוריון כללית, ערך ביקור היכרות במרכז שניידר. פרופ' יוסף פרס, מנהל בית החולים, הציג בפניו את מרכז שניידר במסגרת מפגש עם חברי ההנהלה המצומצמת – ד"ר אבינעם פירוגובסקי, סגן מנהל בית החולים, רו"ח אילן שמש, המנהל האדמיניסטרטיבי, ונורית ברוך, חדרי ניתוח ירוקים - לאיכות סביבה וחיסכון כחלק מהפעילות להפחתת זיהומים ולמען איכות הסביבה, יזם צוות חדר ניתוח פרויקט חדש של "חדרי ניתוח ירוקים" במסגרת תוכנית העבודה . הפרויקט, המשלב מרכיבים מעולמות 2020 לשנת איכות הסביבה והחיסכון, יצא לדרך בשיתוף מלא בסביבת חדרי הניתוח ולמצוא פתרונות יצירתיים כדי למגרם", אמרה אור פוקס, מנהלת תפעול חדרי ניתוח, "נושא זה רלוונטי לכל הסקטורים ומכאן גיוס הצוותים כולם: עובדי הניקיון, כוחות מנהלת הסיעוד. בהמשך סייר יו"ר הדירקטוריון במכון הלב וביחידת הצנתורים, ביחידה לטיפול נמרץ לב, במערך ההמטולוגי-אונקולוגי ובאתר הבניין החדש של מרכז שניידר. הוא ציין את התרשמותו הרבה מבית החולים ופעילותו ואיחל הצלחה להנהלה ולצוות.

פתרונות, פנייה לגורמים מומחים בנושא, איסוף נתונים על רמות צריכה של מים, חשמל, גזים, נייר, פלסטיק ועוד וקביעת ערך ממוצע שממנו ניתן יהיה להוכיח התייעלות. "בכוונתנו ליישם את הפתרונות בעזרת הנהלת בית החולים באמצעות הקצאת משאבים למטרה זו", מסרה אור פוקס, "בסופו של דבר נוכיח כי ההשקעה תהיה כדאית גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה תדמיתית לבית החולים כולו, ובהמשך לכך לכלל הארגון".

העזר, מזכירות, טכנאים, אחיות ורופאים". הפעילות כוללת מינוי "נאמנים ירוקים" בחדר ניתוח, שישתתפו בפורומים מקצועיים בנושא ויהיו אחראים למתן הדרכה ותשובות לצוותים, שיתוף כל אנשי המערך באיתור המפגעים ובמציאת

של כל אנשי הצוות במערך חדרי הניתוח בבית החולים, ובתמיכת החברה לאיכות הסביבה של עיריית פתח תקווה שנרתמה לנושא בהתלהבות. "מטרת הפרויקט לזהות את אותם מפגעים

הושק בשניידר: חדר מחקר וירטואלי חדר מחקר וירטואלי חדשני, ראשון מסוגו בעולם, הוקם במרכז שניידר כחלק מפרויקט שהוביל מערך החדשנות של כללית, בשיתוף חטיבת מערכות מידע . במסגרת הפרויקט הוקמו שמונה יחידות מחקר MDClone ודיגיטל וחברת בשבעה בתי חולים מרכזיים של כללית, ביניהם מרכז שניידר וכן יחידה מרכזית. חדרי המחקר החדשים כוללים בניית תשתית הנדרשת לאחסון ושימוש בנתונים לצרכי מחקר מבוסס נתונים. הנתונים עברו התממה (אנונימיזציה) בדגש על שמירה על זכויות הפרט, כך שהמידע יוכל להיות מונגש לחוקרים לטובת מחקרי בסיס נתונים רחב.

את חדר המחקר בהנהלה הראשית מנהלת נועה זילברקלנג. חדר המחקר במרכז שניידר מנוהל על ידי דנה רזניק, מנהלת רשות המחקר, בתמיכה של יחידת המחשוב בראשותו של רועי אהרוני. אנליסטית חדר המחקר בשניידר באינפורמטיקת MHI- ) ו MSc( היא נוגה יניב, בעלת רקע מחקרי במדעי המוח בריאות מאוניברסיטת מישיגן. לפני הצטרפותה לכללית עבדה נוגה בבית במישיגן כאנליסטית בכירה בתחום הקליני. UC Davis החולים של "מעתה, כל חוקר יוכל לצפות במידע לא מזוהה על המטופלים במרחב לאורך כל הרצף הטיפולי, הן בקהילה והן בבית החולים", מסרה דנה רזניק, "חדר המחקר בשניידר כולל בתוכו את שלושת המחוזות: דן פתח תקווה, תל אביב של עד שני מיליון Big Data ושרון שומרון, כך שניתן יהיה לבצע מחקרי מטופלים תוך שימוש במידע ממגוון רחב של עולמות כדוגמת דמוגרפיה, אבחנות, תרופות, מעבדות, שירותים רפואיים ועוד. מדובר בעולם חדש שנפתח בפני כל העוסקים במחקר בבית החולים".

במיוחד בכללית, ארגון אשר צבר לאורך השנים את אחד ממאגרי המידע הגדולים והנרחבים בעולם, מדובר בתשתית בעלת פוטנציאל עצום. מחקר מבוסס נתונים רחב זה יאפשר, בנוסף לקידום מחקר, גם התאמת הטיפול בצורה מדויקת יותר ושיפור איכות חייהם ובריאותם של המטופלים במרכז שניידר לרפואת ילדים.

6

דבר כזה לא רק אנחנו לא חווינו – אף אחד בעולם לא חווה. אחרי בלימת המגפה, ועם הכניסה לשגרת קורונה, יצאנו לבדוק איך עברה עלינו בשניידר תקופת ההתפרצות, עם כל המורכבות שיצרה בחזית הטיפול בילדים ובמשפחות. שבעה בעלי תפקידים בבית החולים, שלקחו חלק מרכזי בהתמודדות עם המשבר, מספרים בגילוי לב על האתגרים, הקשיים וההזדמנויות, על הדרמה האנושית והתחושות האישיות – וגם על 2020 מה שגילו בתקופה זו על עצמם, על בית החולים ועל החברים לעבודה. יומן קורונה שניידר, אביב הקורונה ואנחנו שניידר בימי קורונה

7

הקורונה ואנחנו

מלחמה באויב לא מוכר , סגן מנהל מרכז שניידר ואחראי שעת חירום ד"ר אבינעם פירוגובסקי

אחד וביצענו סינון בפתחים כדי להבטיח כניסה של בריאים בלבד. החל מהימים הראשונים הצבנו בשערים אחיות ומאבטחים מתשאלים שמדדו חום. בחלק גדול מהצעדים שנקטנו, הקדמנו את כל המערכת בכשבועיים. היינו הראשונים שהבינו שצריך להפעיל את בית החולים בשתי קבוצות שונות, כך שאם תהיה הדבקה בצוות אחד נוכל להפעיל פונקציות חיוניות במקביל. מה נעשה כדי להבטיח את שלום הצוותים? בראשית המשבר התמודדנו מול בידודים מאסיביים של אנשי צוות שנחשפו למחלה מחוץ לבית החולים. בחדר הניתוח, למשל, הפעילות צומצמה מאוד. הקמנו צוות תחקיר אפידמיולוגי ולמדנו לתחקר אין-האוס באופן מקצועי, כדי לחסוך בידודים. ביצענו רכש מאסיבי של אמצעי מיגון. פרופ' פרס נתן הוראה חד משמעית לא לחסוך , סרבלים חסיני N95 בהגנה על הצוותים. מסכות מים, מפוחים, קנינו כל מה שיכולנו. העובדה שלא חסר ציוד נתנה לאנשים ביטחון. מה צפוי לנו עכשיו ב"שגרת הקורונה"? אנחנו ממשיכים להתכונן לקורונה כאילו אין שגרה, ולשגרה כאילו אין קורונה. פרסמנו נוהל שגרת קורונה ואנו ממשיכים להקפיד על בטיחות המטופלים והצוותים בכל מחיר. יש תורת לחימה,

המשבר מתחיל – איפה זה תופס אותנו בשניידר? כמנהל האירוע וכמי שמנוסה בניהול מצבי חירום, הבנתי מייד שמדובר בסוג של מלחמה. הייתי במשלחות חיל הרפואה באזורי כאוס כמו הודו והאיטי, אני מכיר היטב עבודות מטה צה"ליות, וגם בלי תרחישי האימים מאיטליה ומספרד היה ברור לי שמדובר בהתמודדות עם משבר שלא היכרנו. הצעד הראשון היה להתחיל לנהל זאת באופן מסודר, כולל הכנת פרוטוקולים כתובים בהתאמה לאופרציה המורכבת של בית חולים לילדים. הוקם צוות היגוי בראשותי שכלל את אנשי היחידה למניעת זיהומים, מנהל היחידה למחלות זיהומיות, צוות שעת חירום, המנהל האדמיניסטרטיבי ומנהלת הסיעוד. התחלנו לבנות תורת הפעלה שמפרטת איך עובדים במצב הזה, ובמקביל לעשות פעולות נדרשות, רפואית ומנהלית, כדי שנוכל להמשיך ולתפקד במתאר החדש. הצבנו לפנינו שני "עמודי אש": האחד, להמשיך לתת טיפול איכותי ובטיחותי לילדים, והשני – להבטיח את מרב ההגנה לצוותים. ככל שהתרחיש התפתח עמדנו מול שטף של נהלים חדשים ממשרד הבריאות. ועדת ההיגוי התכנסה בכל יום וקבעה אד-הוק כללים מעודכנים לשניידר. זה היה מאוד מאתגר, אבל הגענו מוכנים:

ומזווית הראייה האישית שלך? כמנהל, הבנתי שני דברים. האחד, שאי אפשר לנהל אירוע כזה בלי עבודת צוות – כולם צריכים להתגייס. השני, שלמשימה כזאת צריך להיות מנהל אחד בשטח. פרופ' פרס הוא הקברניט ועל פיו יישק דבר, אבל כדי שכל האגפים והיחידות יעבדו בהרמוניה, חשוב שלתזמורת יהיה מנצח אחד. לא פשוט לקחת מנהיגות בימים כאלה. טבעי שיש מתחים והתפרצויות, וחשוב לדעת לתמוך וללכד את השורות. בראש מעייניי היה לשמור על הצוות, לא רק פיזית אלא גם מנטלית. להיות בשטח, להסתובב בין האנשים, להיות נוכח בקבוצות הוואטסאפ ובמייל. ההנהלה כולה הייתה כאן יום ולילה. זו אינטנסיביות שאפשרה לי להכיר אנשים טוב יותר, לחדד את המבט ולהכיר את כל הניואנסים. מהי התובנה העיקרית שלך מהימים האלה? אם אתה כמוביל מאמין במשהו, שחייב לדעתך להתבצע – לך איתו עד הסוף. אולי אתה טועה, כי המצב הכללי הוא של אי ודאות, אבל לך עם ההחלטות שלך כל עוד אתה פועל מתוך אותם "עמודי אש" וזוכר את מה שחרות על הדגל. זו אחריות גדולה, והיא בהחלט הדירה שינה מעיניי. אבל יותר מכול למדתי כמה אני אוהב את המקום הזה ואת האנשים. החל מעובדי הניקיון שהיו גיבורים של ממש, ועד למנהל שלי שבראש הפירמידה. האדרנלין עבד שעות נוספות ובאוויר היה אותו מיצוי מזוקק של מה שמאפיין את שניידר: השאיפה התמידית למצוינות, ובעיקר, האיכות והאכפתיות של האנשים. אני חש כלפיהם כבוד והערכה עצומה.

והיא תשמש אותנו בהמשך. בנינו מחלקת הנשמה חדשה מהיסוד. אנו ערוכים לתרחיש 160 קיצון שבו נוכל להעמיד מיטות 72 מיטות קורונה, בהן הנשמה, אם תחול התפרצות נוספת ומאסיבית. מה אנו מפיקים מהאירוע הזה לעתיד? בימי הקורונה בנינו בסיוע יחידת המחשוב שלנו תורת הפעלה הנסמכת על אמצעים טכנולוגיים. עברנו לביקורים בווידאו, למדנו להיות יעילים

רק לפני כחצי שנה תרגלנו אירוע ביולוגי חריג עם פיקוד העורף, וחלק מלקחיו יישמנו עכשיו. מה היה האתגר המרכזי בתחילת המערכה? אתה נלחם באויב בלתי נראה ולא מוכר, עם רמת מודיעין אפסית, במרחב של אי ודאות מוחלטת. מה covid 19- שהיה ברור, ש הוא נגיף מידבק מאוד. הסברה הראשונית הייתה שילדים, גם אם אינם חולים

הצבנו לפנינו שני "עמודי אש". האחד, להמשיך לתת טיפול איכותי ובטיחותי לילדים, והשני – להבטיח את מרב ההגנה לצוותים. באוויר היה מה שמאפיין את שניידר: האיכות והאכפתיות של האנשים

יותר. אנו מבינים כיום שניתן לספק חלק מהשירות מרחוק, וזה משמעותי לטיפול בילדים ממטולה ועד אילת. צפוי שינוי משמעותי בתפיסת ההפעלה שלנו. הבנו את חשיבותו של בית חולים ממוגן שיוקם במבנה החדש, ונגדיל בו את מספר חדרי הלחץ השליליים. למזלנו ניתן עדיין לבצע שינויים בתוכנית המבנה הפנימי, ואנו כבר מיישמים את הלקחים.

קשה, הם מדביקי-על. כל זה יצר תהליך קבלת החלטות אדיר: לא זכור לי מתי קיבלנו כמות כזאת של החלטות, יום ולילה, ברמת החולה הבודד. כבית חולים שלישוני שכולו מתנהל עדיין במבנה אחד, עלו שאלות רבות איך מיישמים הפרדה. יצרנו תוכנית מסלולים, בנינו מחלקת קורונה, הקמנו מלר"ד קורונה מחוץ לבניין. הגבלנו למלווה

מימין: צוות ה"נינג'ות" של חדר ניתוח. משמאל: פרופ' יוסף פרס (שמאלי בתמונה) ומנהלי בתי החולים של כללית בפתח תקוה, חונכים את כיכר הצוותים הרפואיים בעיר

8

9

הקורונה ואנחנו

חוזרים לשגרה אחרת , מנהל היחידה למחלות זיהומיות פרופ' יצחק לוי

בילדים נמוך ושיעור הסיבוכים נמוך עוד יותר, עדיין יש ילדים שיכולים להסתבך – ונערכנו לכך. בתחילת ההתפרצות לא הכרנו את המחלה, את המהלך שלה ואת השלכותיה על ילדים, דבר שהשפיע מאוד מבחינת ההכנות, אולם עם הזמן ופרסומי מחקרים הבנו שרק מעטים זקוקים להתערבות נשימתית ולטיפול נמרץ, ושבשונה משפעת רגילה, ילדים אינם מהווים גורם משמעותי בהדבקת מבוגרים. במחלקת הקורונה שלנו בהובלת ד"ר גילת לבני אושפזו ילדים שנמצאו חיוביים לנגיף, כולם במצב קל וללא סיבוכים. חששנו מהידבקות של ילדים מדוכאי חיסון – מושתלים, המטו-אונקולוגיים ועוד, אולם לשמחתנו אף אחד מאלו לא חלה בקורונה. איך אתה מסכם את החודשיים האלה? מדובר באירוע מאוד לא שכיח, שהתרחש בפעם האחרונה לפני מאה שנה. בהחלט צריכים לתת את הדעת לכך שייתכנו בעתיד התפרצויות דומות של שפעת ונגיפים אחרים. חשוב שאנו בשניידר בכלל, וצוות מחלות זיהומיות בפרט – מעבר

אילו משימות הוטלו על צוות היחידה בפרוץ המשבר? צוות מחלות זיהומיות ומניעת זיהומים פעיל מאוד בשגרה, ובתקופת הקורונה על אחת כמה וכמה. איתי בצוות ד"ר מירב מור והאחיות סיגלית רוזנפלד, שרית ביתן ודלית כהן. התקופה עימתה אותנו עם כמה אתגרים מרכזיים: בשלב ההכנות, עם ההבנה מה קורה בעולם, לקבל הנחיות ממשרד הבריאות ולתרגם אותן לנהלים שמתאימים ליישום במלר"ד ובמחלקת הקורונה. במקביל, להתכונן בהיבטי מיגון הצוותים, הן ברמת ציוד והן ברמת פרוטוקולים להתמגנות ולהתפשטות, ולהתארגן מבחינת הדרכת הצוותים בדגש על מחלקת ילדים א' שהפכה למחלקת הקורונה – איך להתנהל מול החולים ואיך להתמגן בעת הטיפול. את כל זאת עשינו בעבודת צוות, כאשר כל אנשי היחידה למניעת זיהומים חברים בצוות ההיגוי של משבר הקורונה שהתכנס מדי יום בראשות ד"ר אבינעם פירוגובסקי. בהיבט הטיפול, מה היו החששות המרכזיים? בשלב די מוקדם הבנו, שגם אם שיעור ההדבקה

לעבודתנו היומיומית – נהיה במוכנות גבוהה לקראת התפרצויות ועלייה בשכיחות מחלות כמו שפעת מזנים לא מוכרים. מהו המצב כיום עם הכניסה לשגרת קורונה? כל האינדיקטורים מראים שהמחלה בנסיגה. זו בהחלט הקלה. עם החזרה לשגרה, יש הרבה יותר פניות למיון וכתוצאה מכך יותר ילדים מתאשפזים במחלקות והפעילות חוזרת לסדרה במרפאות החוץ ובחדרי הניתוח. אנו חוזרים בזהירות לשגרה עם הכללים החדשים ובתיאום מלא עם ההנהלה ראשית של כללית ומשרד הבריאות. נערכים לקיים שגרה – אבל אחרת.

בהחלט צריכים לתת את הדעת שייתכנו בעתיד התפרצויות דומות. חשוב שמעבר לעבודתנו היומיומית נהיה במוכנות גבוהה לקראת עלייה בשכיחות של מחלות כמו שפעת מזנים לא מוכרים

16-17 ' פרחים במלר"ד: תרומות רבות התקבלו בימי הקורונה וביניהן זרי פרחים (בידיהם של אנשי צוות ביחידה לרפואה דחופה). על תרומות נוספות ראו בעמ

10

, מאושפזת הקורונה הראשונה במרכז שניידר. מימין למטה: ד"ר גילת לבני (שמאלית) וד"ר שירה בילינסון. בתמונה הגדולה: עבודה בשגרת מיגון 14 מימין למעלה: מאיה טוביאס בת

הכוח של הביחד מנהלת מחלקת ילדים א' שהוסבה למחלקת קורונה ד"ר גילת לבני,

שנדחה אינו משמעותי, אבל חלק כן. לדוגמה, כאשר לא עוקבים אחר תפקודי כליה של ילד, לא יודעים שהמצב החמיר ולא מטפלים בזמן. ההורים פחדו לבוא למיון, וראינו מקרים של ילדים שהגיעו באיחור. עם החזרה לשגרה התחלנו לבדוק מה קרה עם כל החולים שפנו טלפונית למרפאות: כמה הסתבכו, כמה הבריאו לבד – להבין מה ההשלכות. הרפואה מרחוק – האם זהו באמת תחליף? תלוי. לא הכול אפשרי ונכון לאבחן מרחוק. להביט זה בסדר, אבל במקרה של חום Tyto בגרון דרך ובטן תפוחה, האימא לא תדע להגיד לנו מהבית אם זה כבד מוגדל או גוש. שיחה על מחלת חום פשוטה יכולה להיעשות טלפונית או בווידאו, אבל יילוד חייב להיבדק על ידי רופא. צריך לעשות הפרדה מושכלת בין מה שניתן לפתור מרחוק לבין מה שמסכן בריאות. מה שברור הוא שחלק מהביקורים מיותרים. זהו קו דק, שיש להיזהר בו מבחינת המסר להורים, אבל כן אפשר לחסוך חלק מהביקורים במרפאה או במיון. זה לא רק העומס על המערכת והטירחה להורים, אלא גם בטיחות: המרפאות בחורף הן הרבה פעמים אינקובטורים להידבקות. איך הייתה האווירה בצוות? מי טיפל בכם, המטפלים? העו"סיות וצוות הפסיכולוגיות של המחלקה שוחחו עם אנשי הצוות, פנים אל פנים, בזום ובוואטסאפ, לאפשר קצת אוורור בתוך הכאוס הזה. מכיוון שהיו במחלקה פחות ילדים מאשר בשגרה, התחלנו לקיים מפגשים מקצועיים של המחלקה בשעות

מה היה הדבר הראשון שעשית כשהובן שנכנסים לנוהל קורונה? יצאנו למערכה עם חשש ארגוני מהידבקות מאסיבית של אנשי צוות, וחששות אישיים של אנשים – בן זוג עם מחלת רקע, היריון וכדומה. כינסתי שיחת צוות ואמרתי שאני מבינה את החרדות, ומי שמצוי בקבוצת סיכון או מתקשה לעמוד בלחץ יכול לעבור למחלקה אחרת – אבל מי שנשאר איתנו לשוט במים הסוערים צריך להיות חזק "בתוך זה". מעטים עזבו, ועם הזמן רובם חזרו כדי לקחת חלק במאמץ. נוצרה אווירת משימה. קיבלנו את הציוד שביקשנו וחשנו בטוחים וממוגנים. במה הייתה שונה העבודה שלכם מאשר במחלקות קורונה של מבוגרים? המאושפזים הראשונים היו מתבגרים שהגיעו בלי הוריהם. כל ילד קיבל טאבלט למעקב והוצמדה לו עו"ס מהשירות הסוציאלי. היה חשוב מאוד לתמוך בהם ובהורים. בערבים שוחחתי עם כל האימהות. היו משברים, למשל כשתשובה חיובית מהבדיקה חזרה שוב ושוב. בהמשך החלו להגיע אלינו ילדים צעירים יותר, כל אחד עם סיפור משפחתי אחר. עלו שאלות שלא קיבלו תשובות ברורות בנהלים, ונאלצנו לעסוק באדמיניסטרציה מול משרד הבריאות כדי לטפל בדרמות משפחתיות, שחלקן ממש קורעות לב: למשל, אם לשמונה ילדים שצריכה ללכת עם ילד אחד לבידוד, ולא יודעת איך יטופלו שאר ילדיה. נכנסנו לכל מקרה כדי למצוא מענה. לשמחתנו, התחלואה הייתה פחותה מהתחזיות. בשלב מסוים נשארנו עם ילד או שניים במחלקה, והיה חשוב שאנשי הצוות לא ייכנסו לוואקום כי במקביל חלה גם ירידה גדולה בפעילות השוטפת. מהן ההשלכות של עצירת הפעילות הרגילה? עברנו תקופה של פחות מעקב אלקטיבי, פחות ניתוחים, פחות ביקורים במרפאות. חלק ממה

הערב והשתתפו בהם גם מי שהיו במשמרת, מה שלא קורה במצב רגיל עקב העומס בתורנויות. זה תרם גם ללמידה וגם לגיבוש הצוות. מבט קדימה, אל המשך ההתמודדות מול הנגיף? אני מטבעי אופטימית חסרת תקנה ומניחה שגם בהמשך יהיה בסדר. בתחילה דאגנו מאוד לילדים בקבוצות הסיכון, אבל ילדים לא היו במרכז התמונה בשום מדינה. זה מעודד ונוטע בנו ביטחון שגם הגל הבא, אם יבוא, יעבור בשלום. נטרלנו במידה רבה את אי הוודאות, וזה מרכיב מאוד חשוב בתחושת הרוגע והביטחון. תובנה אישית שלך מהתקופה הזאת? שהצוות הוא באמת משפחה, כמה כוח יש ל"ביחד" שלנו וכמה שאני אוהבת את העבודה שלי ואת הצוות.

בתחילה דאגנו מאוד לילדים בקבוצות בסיכון, אבל ילדים לא היו במרכז התמונה בשום מדינה. במידה רבה נטרלנו את אי הוודאות. אני מאמינה שגם הגל הבא, אם יבוא, יעבור בשלום

11

הקורונה ואנחנו

משבר שהוא הזדמנות , מנהלת השירות הסוציאלי אפרת הראל

מאביו. בשלב ההכנות גילינו שהם עשו היערכות מושלמת, במי ואיך להיעזר אחרי ההשתלה. ואז הגיעה הקורונה וטרפה הכול. בפועל, הם לא יכלו להיעזר באף אחד. רגע אחד שזכור לך מהמשבר? הבנו שחשוב לעשות משהו כדי להקל על הבדידות של הילדים במחלקת הקורונה. החלטנו לאפשר להם שעות מפגש בינם לבין עצמם. הצוות עזב את המחלקה והילדים יצאו מהחדרים, ניגנו בגיטרה, שיחקו מונופול. נוצרו מפגשים מאוד מרגשים. הבנו שהשעה הזאת הייתה ממש חיונית. טיפול סוציאלי יכול להיעשות מרחוק? עדיף על כלום, אבל הזום ודומיו הם תחליף חלקי מאוד. אנו צמאות לחזור לקשר של ארבע עיניים.

איפה את פוגשת את משבר הקורונה? כמנהלת חדשה של השירות הסוציאלי, שנכנסה לתפקיד חודש לפני ההתפרצות. אני אומנם עשרים שנה בשניידר אך לא ציפיתי להתחיל כך את התפקיד. כוח האדם בשירות הצטמצם, ובגלל העבודה בשני גושים היו נוכחות בכל יום רק מחצית מהבנות. מקצועית, מול אילו אתגרים התמודדתן? בעיקר לתת מענה לבני נוער שמאושפזים לבד בחדר. למשל, נערה שאימה אושפזה בבית חולים אחר, או בן לאם יחידנית שאימו נאלצה להישאר עם אחיו בבית. יצרנו מעטפת סביב לשעון. לכל מאושפז הוצמדה עו"סית שקיימה איתו קשר רצוף בוואטסאפ או בטאבלט. רוב הזמן מחלקת הקורונה

כולם. כל אחד יכול להידבק, וכמטפלים חשנו על בשרנו את חוויית המטופל. זה יצר בסיס עם מכנה משותף רחב. היינו כולנו, מטפלים ומטופלים, באותה סירה, ורמת ההזדהות הייתה מאוד גבוהה. למזלנו, החולי בילדים היה קל ולא התמודדנו עם הנשמות ופטירות כמו בבתי חולים אחרים. העו"סיות עברו חוויה מעצימה ושונה. המסגרת והגבולות הרגילים נפרצו והעו"סית תפקדה כאימא, כמדריכה בצופים וכמטפלת. כולן גילו נכונות מרשימה לעזור גם במחלקות אחרות, להתמגן ולהיכנס לכל מקום. כשהילדים השתחררו, נוצר ריק. אנו מרגישות שהיינו חלק ממשהו גדול והיסטורי. אישית, מה את לוקחת מימי הקורונה? כמנהלת חדשה למדתי הרבה על הצוות שלי וזה היה מרומם רוח ומחמם לב. גיליתי שמשבר הוא גם הזדמנות, ובזמן קצר עברתי שיעור עצום. המגפה חידדה את מה שאנו יודעים גם בשגרת העבודה שלנו בשניידר: שחשוב לומר תודה כל יום מחדש.

עם זאת, המשבר היווה פתח לרעיונות חדשים. במרפאת ריאות אנו שוקלים עבודה קבוצתית ראשונה מסוגה מרחוק, לילדים המאובחנים עם ומנועים מלהיפגש יחד. CF מה לגבי ילדים בסיכון – ולא סיכון לקורונה? נקודה סופר-חשובה. כשירות סוציאלי, חלק חשוב מעבודתנו הוא זיהוי ילדים בסיכון. יש

הייתה קטנה, ועיקר הקושי היה סביב ההשלכות של ההנחיות וההגבלות על שאר המחלקות. הורה שנכנס עם ילד לאשפוז לא יכול היה להתחלף, אין יוצא ואין בא. בפגייה אפשרו חצי שעה ביקור להורה אחד בבוקר ובערב. ההורים חוו קשיים ותסכול סביב האילוצים, ואי היכולת לעזור בכך הייתה לנו קשה. חמ"ל שהקמנו בשירות הסוציאלי סיפק להורים מגוון מוצרי צריכה, מאוכל ונוזל כביסה ועד למשחקים ובגדים. הייתה תחושה של כאוס?

היינו כולנו, מטפלים ומטופלים, באותה סירה. המסגרת והגבולות נפרצו והעו"סית תפקדה כאימא, כמדריכה בצופים וכמטפלת. עברנו חוויה מעצימה ואנו מרגישות שהיינו חלק ממשהו היסטורי

מאות כאלה בשוטף, ומצמרר לחשוב מה קורה כשהם כלואים בבית. מצד אחד הילדים הללו הם בסיכון מוגבר ומצד שני לא מגיעים למיון, ואז קשה לזהות ולאתר. זהו סיר לחץ עם השלכות לעתיד. מהן המסקנות שלך מההתמודדות הזאת? נגיף הקורונה הוא אויב שמאיים באופן שווה על

לא בהיערכות ובתפקוד של שניידר, שפעלו מצוין – אבל כן בתחושה שהקורונה העמידה משפחות במצב של חוסר אונים. לדוגמה, טיפלנו במשפחה שבנם התינוק עבר השתלת אונת כבד בתרומה

עובדות סוציאליות בשניידר בימי קורונה. בתמונות הקטנות: נערות מאושפזות במחלקה בשיחות טאבלט עם עו"סיות

12

ד"ר איתי ברגר בחדר קורונה במחלקת ילדים א' שהפכה ל"מחלקת קורונה"

תפקוד בחוסר ודאות , אחות אחראית מחלקת קורונה (ילדים א') נינה סברדלוב

גם חוסר ודאות מבחינת ההדבקה. הורים וילדים חיוביים ששהו יחד בחדר, התבקשו להתמגן בכל פעם שהצוות נכנס. מה היה האתגר המרכזי בטיפול? זה לא "פיק" שעולה ויורד, אלא אירוע מתגלגל שלא ברור כמה זמן יימשך. העסיק אותנו מאוד מצבם הנפשי של הילדים, בעיקר כמה מבני הנוער שהיו לבד. היו ילדים צעירים שבתחילה נבהלו מאיתנו כי נראינו להם כמו חייזרים. לשמחתנו, מבחינה רפואית כולם היו בסדר. בשיא היו אצלנו מטופלים עם קורונה, ולקראת הסוף נשארנו 11 עם ילד אחד בלבד. מקרים שריגשו אותך במיוחד? היו דילמות שלא היכרנו. למשל, אם לתשעה שנמצאה חיובית יחד עם שבעה מהילדים, וסירבה לעבור איתם לבידוד במלון בלי האב והילדים הנוספים. או אם לתינוק שעושה סדר פסח לבדה, ליד מיטת הילד. זה היה צובט לב אבל השתדלנו לעזור במה שאפשר, כמובן גם לקראת החג. בשלב מסוים מצאתי את עצמי רצה לבית כנסת של בית החולים להביא סידורים, מגלה שהוא סגור ומחליטה שלא חוזרת בלי סידורים למשפחות. וכך היה. איך הצוות התמודד עם האתגר הזה? תחושת הביחד וההתגייסות שלנו, שקיימת

הקורונה אילצה את כולם לעבוד אחרת. איך זה התבטא במחלקה שלכם? המחלקה הוגדרה כשטח מזוהם שנכנסים אליו רק בבגדי מגן. במקביל עבדנו גם מחוץ למחלקה. אנו רגילים למחלקה פעילה, רועשת במובן הטוב, מלאת חיים. פתאום הכול קפא. זה היה מוזר. בכניסות הראשונות למחלקת קורונה, הייתי ממש מאבדת התמצאות בגלל השקט והריק במחלקה. הכול נהיה מדוד ומחושב, כל בקשה של הורה דרשה מאיתנו תכנון לפני הביצוע. למזלנו בית החולים נערך טוב ומהר, ומה שלא ידענו למדנו תוך כדי תנועה. מיגון הצוות היה מעל לכול ובאף שלב לא חסר ציוד. עד כמה הקשתה עליכם העבודה עם ביגוד המגן? אנחנו מורגלים במצבי בידוד, אבל הפעם זה היה שונה. ההלבשה וההורדה של הביגוד היו מאוד קפדניות, ועד שנוסחו כללים זה היה מאוד מבלבל. הוחלט שאחות יכולה לשהות רק שעתיים ברצף במחלקה, בגלל הקושי לעבוד עם ביגוד המגן ומגן הפנים. לבישה N95 ובעיקר עם המסכה נכונה מקשה על הנשימה, וקשה לעבוד ככה רצוף ובעיקר לבצע פעולות טיפוליות. בעבר לימדתי את נושא ההתמגנות כמורה בבית הספר לסיעוד, וכאן הרגשתי שאני לומדת הכול מחדש. הקושי כלל

תמיד, רק התחזקה. אנשים עבדו במשמרת שעות, כולם נתנו את 8 שעות במקום 12 של אחיות, 30 הכול. הצוות הגרעיני, שבשגרה כולל וגם הוא חולק לשתי קבוצות. 20- הצטמצם ל פיצול הצוות נתן לכולנו הזדמנות לגיבוש חדש ולהיכרות קרובה עם החברים. לקחים או מסקנות שהפקת מהמשבר? שצריך להיות מוכנים נפשית לתקופה שבה כל יום מתחיל בחוסר ידיעה מה יקרה. עליתי לארץ בגיל רק עם אימא ובלי לדעת עברית, ישר למלחמת 18 המפרץ, והיה קשה, ועדיין – אני לא זוכרת תחושות כאלו של חוסר ודאות, כשמרגישים שאין שום אלגוריתם שלפיו פועלים. אישית אני מרגישה שקיבלתי מיומנויות ניהול חדשות, גם מה שלא כתוב בספר. ומבחינת מה שכן כתוב, עכשיו נכתבים הספרים של העתיד.

היו דילמות צובטות לב, כמו אם לתשעה שנמצאה חיובית יחד עם שבעה מהילדים וסירבה לעבור איתם למלון ולפצל את המשפחה, או אם לתינוק שעושה סדר פסח לבדה ליד מיטתו

13

הקורונה ואנחנו

מגפת ההיי-טק הראשונה , מנהל יחידת המחשוב רועי אהרוני

המטופל. היה לנו חשוב לתת את מרב הפרטיות למאושפזים. בתי חולים רבים התקינו בחדרים מצלמות מעקב. אצלנו, כמעט בכל החדרים התקשורת נעשתה דרך אייפדים שחולקו למטופלים, כדי שירגישו נוח ובשליטה. איך הצוות שלכם התמודד מול העומס? אנחנו יחידה של שמונה אנשים, שרק חמישה מהם עבדו פיזית בשניידר והאחרים מהבית בגלל קבוצות סיכון. נדרשנו לתמוך בפעילות השוטפת של בית החולים וגם בעבודה מהבית של חלק מהעובדים. חיבורים מהבית, 135 בשבוע אחד התמודדנו עם כל עובד עם מכשיר הקצה שלו והתשתית השונה בביתו. כולם בצוות שלנו עשו הכול, בחודש אחד מאומץ מאוד. האם תחומי האחריות שלכם הורחבו? זה קרה כבר בשנה-שנתיים האחרונות, הרבה מעבר למחשוב נטו. אנו אחראים כמעט על כל הציוד הרפואי בהיבטי הטמעה, תקשורת והעברת נתונים לתיק הרפואי. וכמובן תשתיות, רשתות תקשורת, טלפוניה, חומרה ותוכנה – הכול מגיע לפתחנו. ועדיין, בחודשיים האלה מצאנו עצמנו מתעסקים בדברים חדשים כמו התקנת אפל-טיוי לצוות או נטפליקס למטופלים. איך אתה מסכם את התקופה? מאוד מאתגר ומאוד מספק, לראות איך כל מה

איך "עידן הזום" בא לביטוי בשניידר? האתגר הראשון שלנו היה למצוא טכנולוגיות וציוד שיתנו פתרון מיטבי לתקשורת מטפל–מטופל מבלי להיכנס לחדר. לאתר פתרונות מתוך היצע נרחב ולבצע פריסה והרחבה של תשתיות תומכות, תוך שמירה על אבטחת מידע גבוהה, כי התקופה נוצלה בידי גורמים זדוניים שניסו לחדור למערכות. כשכולם עבדו בזום, מצאנו פתרון מקביל ומאובטח בהרבה. מה היה הכי מאתגר מבחינתכם? לקלוט טכנולוגיות, לרכוש מוצרים ולהתאים תשתיות מעכשיו לעכשיו. למשל, לתחזק וויי-פיי אייפדים שחולקו למאושפזים ולשיחות וידאו 60- ל .Tyto- שצורכות הרבה דאטה, ולתמוך במערכת ה המורכבות הייתה לבחור בפתרונות שישרתו אותנו בעתיד ולא רק כמענה נקודתי. דוגמה לפתרון כזה? מהרגע הראשון חשבנו איך הופכים את מרפאות החוץ שהושבתו לווירטואליות. פתרנו בעיות מרפאות 26 אבטחת מידע ועלינו לאוויר עם וירטואליות, שגם יישארו כאלה. בביצוע של מעקבים או אבחנות שונות מבוססות תמונה, הווידאו יכול להחליף את ההגעה הפיזית למרפאה. משהו ייחודי לשניידר בתקופה הזאת? בשניידר כמו בשניידר – לפני הכול חושבים על

שתכננו ועבדנו עליו הופך למציאות. ההנהלה שחררה תקציבים ויכולנו לעשות מה שחלמנו. הטכנולוגיה של עבודה מרחוק קיימת, אבל לא נכנסה עד כה למיינסטרים של העבודה, ועכשיו הכל רץ קדימה. זו קפיצת דרך מרגשת. איך כל זה ישפיע על העתיד? שניידר תמיד היה חדשני ומוביל בטכנולוגיות. בזכות הנהלה שמבינה שחשוב להשקיע גם בשגרה, והיותנו יחידה טכנולוגית מאוד, יכולנו לקצור פירות במינימום זמן. הקורונה היא מגפת ההיי- טק הראשונה, והיא קיצרה את האדפטציה של הטכנולוגיות. בטוח שנראה יותר ישיבות רופאים בווידאו, התייעצויות מרחוק ועבודה אונליין. ספר קצת על התחושות ביחידה? זה כמו בסיירת קטנה ומגובשת שעמדה במשימה. סיפוק אדיר לראות ילדים בבידוד שמצוידים בכל מה שצריך כדי לא להרגיש לבד. הצוות שלנו יצא מהמשבר עם גאוות יחידה.

שניידר תמיד היה חדשני ומוביל בטכנולוגיות, אבל הקורונה קיצרה את האדפטציות של פתרונת הרפואה מרחוק. פתאום הכול רץ קדימה, כל מה שתכננו וחלמנו. זו קפיצת דרך מרגשת

נכנסים לעידן הרפואה מרחוק. ד"ר אריאל טננבאום, רופא בכיר במכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת

14

צוות הניקיון: הגיבורים של תקופת הקורונה

לזכור להגיד תודה , מנהלת התפעול לינדה לוי

מה קורה בימי הקורונה במחלקת תפעול? בימי הקורונה נדרשנו לתת מענה לאין-ספור אתגרים חדשים. למשל, חדר האוכל נסגר, קיבלנו ארוחות ארוזות בסגנון של "מנות קרב" והייתי צריכה לדאוג להשלמות דרך תרומות. מקדונלד'ס תרמו לנו כל יום ארוחות והייתי צריכה לנתב אותן שעות. היה לנו חשוב 16- ו 12 לאלו שעובדים להקל על הצוותים, להפתיע עם משהו מתוק, לתמוך כל הזמן. בית החולים נסגר לגורמים חיצוניים לפי הוראות משרד הבריאות, העמותות הפסיקו לפעול, והיינו צריכים לדאוג במקומן

שעבדו ברמת סיכון גבוהה והתייצבו לעבודה כל בוקר מחדש. זה לא מובן מאליו. אנשי משק, סניטרים, שינוע, מחסן, חדר אוכל – כל הסקטורים נרתמו למשימה ועבדו בחיוך ובאהבה, התמגנו, עבדו משמרות ארוכות ונתנו מעצמם יותר. זה היה מרגש ומעורר גאווה, ואני רוצה לומר להם שוב תודה. עובדי המשק, צוות פיקוח ניקיון, מעולם לא ראיתי אותם נרתמים ככה. הם הבינו שהעבודה שלהם יכולה להציל חיים, שהם ממש בחזית. ביקשו שוב ושוב: תדריכו אותנו, אנחנו רוצים לעמוד בכל החוקים והכללים. אנשים עבדו בניקיון

שעות ברצף, בגבורה, עם 12 כל הסיכונים. מגיע להם שאפו ענק. אותו דבר צוות המטבח. מנהל המטבח חשב תמיד איך לפנק את הצוות ואת החולים, להביא מעדנים ודברים מיוחדים. הוא חזר ואמר לי: לינדה, אני לא יכול לתת להם לעבור את היום ככה. הצוות המטפל עבד קשה עם המיגון, לפעמים יצאו כמעט מעולפים, וכשראו את הדברים הטובים שהבאנו להם, אמרו: וואו, זה מתנה משמיים. הרגשנו שזה נותן להם כוח

לילדים המאושפזים. מזכירת התפעול ואני עלינו בעצמנו למחלקות, עברנו חדר חדר וחילקנו את מה שהגיע כתרומות לילדים המאושפזים – צעצועים, ציוד להורים, עוגות, ארוחות להורים בפסח. לוגיסטית זה היה מורכב. אף ספק לא נכנס לבית החולים כך שהיינו צריכים כל הזמן לשנע ציוד בעגלות פנימה. מזון, נעליים לצוותים, קרם גוף וידיים למי שמתמגנים

עובדי הניקיון התייצבו כל בוקר למרות הסיכון 12 ועבדו בגבורה שעות ברצף. אנשי משק, סניטרים, שינוע, מחסן, חדר אוכל – כל הסקטורים נרתמו ונתנו מעל ומעבר. זה היה מעורר גאווה

תמיד מצאו זמן להסתובב בשטח, לברר מה חסר, לומר מילה טובה. הם חיזקו מאוד את הצוותים. מהן התחושות? למדת משהו חדש? התחושה של כולנו בתפעול היא סיפוק גדול. הצוות שלי עבד סביב השעון, בקושי סחב פיזית, אבל אמרנו כל הזמן שאנחנו צריכים לומר תודה על שאנו שיכולים לעזור, שאנו בריאים, שיכולים לתמוך בצוותים ובהורים ולראות את העיניים המבריקות גם כשהחיוך נחבא מאחורי המסכה. אישית למדתי שלא הכול מובן מאליו, שהכול יכול להשתנות ביום אחד, וכמה שהלב נפתח ברגעי משבר. תקופת החירום הזאת גרמה לי לראות דברים באור שונה. זה נתן לי הרבה כוח ופתח אפיקים חדשים. אתה מגלה אנשים בדרך, לומד על עצמך, מבין מה באמת חסר ורוכש כלים שמחדדים יכולות להמשך הדרך.

ודלק. זו הייתה התגייסות כמו במלחמה, בלי ענייני דרג ותפקיד. בשניידר תמיד רגישים למטופלים, אבל בלט עד כמה שההנהלה שלנו אנושית ומחוברת. כל מה שביקשתי – קיבלתי, כולל רובוט יקר מאוד לחיטוי. חברי ההנהלה, עם כל העומס,

כל הזמן – והכול דורש למיין, לחלק, להתמגן כשמביאים למחלקות, לזכור מי קיבל ומי לא ולנסות לפנק את כולם. מה איפיין את התנהלות אנשי המחלקה? התחלנו ונשארנו כצוות מלא, כולל עובדי הניקיון

15

הקורונה ואנחנו

למלחמה בקורונה, ביד פתוחה ובלב ענק ימי הקורונה העצימו עוד יותר את משמעותן הגדולה תמיד של תרומות למרכז שניידר – לרווחת הצוותים, הילדים המאושפזים והוריהם. בתקופה שבה נאסרה כניסתם של ספקים ועמותות לבית החולים, כאשר הורים נאלצו להיסגר במחלקות לזמן רב יחד עם ילדיהם, בני נוער אושפזו לבדם במחלקת הקורונה והצוותים עבדו מסביב לשעון – היו אלה תורמים עם לב ענק, מארגונים גדולים ועד אנשים פרטיים, שהקלו על הצוותים והילדים עם מגוון תרומות, ממזון דרך משחקים ועד לביגוד והנעלה. עמוד זה מציג חלק מהתרומות אולם מוקדש לכל התורמים שריגשו אותנו ובגדול. תודה מעומק הלב! תורמים

צוותי השירות לריפוי בעיסוק והפיזיותרפיה קיבלו בתרומה וויזרים למיגון מול מטופלים שהוכנו על ידי רועי שריקי, בנה של מזכירת המכונים סוניה שריקי. גיא שמע על הצורך והתגייס לייצר את הוויזרים במדפסת התלת-מימד שלו

קרן אדמונד דה רוטשילד תרמה למרכז שניידר ציוד רפואי מציל חיים שכלל מכשירי הנשמה, מכשירי החייאה, ציוד הגנה לצוותים, מוניטורים, מכשירים לבדיקת קורונה וציוד חיטוי

חברת טרה דאגה לפנק את הצוותים עם מוצרי חלב ומעדנים

אנשים טובים וארגונים בעלי רחב לב מכל רחבי הארץ הגיעו לשערי בית החולים עם דברים טובים, צ'ופרים והפתעות מתוקות לאנשי הצוות. תודה גדולה לכולם

חברת גופר הרמטיק תרמה למחלקה לרפואה דחופה במרכז שניידר שקיות אטומות לטלפונים וטאבלטים, שעזרו מאוד בטיפול בחולי הקורונה

16

תרומה מפתיעה ונחוצה נחתה בשניידר בתחילת התפרצות הקורונה, בעת שהציבור הסתער על מדפי הסופרמרקטים: חברת גליקסמן שיווק ביצים שלחה למחלקה לרפואה דחופה ארגזי ביצים, שהפכו למוצר מבוקש ויקר ערך באותם ימים

אנשים טובים שאכפת להם תפעלו בכניסה לבית החולים את דוכן גלידת שוקולטה, שעזר לצוותים להתרענן עם הפסקה מתוקה במשמרות הארוכות

תרומה מחממת לב של קפה ומאפה לצוותים הגיעה מרשת ארומה

ההסתדרות החדשה ורשת בורגראנץ' הפתיעו ביוזמה משותפת, כאשר הגיעו לבית החולים בשיא המאבק בקורונה ותרמו מאות ארוחות לצוותים הרפואיים

במשך שבועות רצופים הגיע למרכז שניידר מדי יום ביומו משלוח חם של ארוחות ממקדונלד'ס. רשת המזון המהיר החליטה בתחילת המשבר שהיא משקיעה את כל משאביה באספקת ארוחות לצוותים הרפואיים וכוחות הביטחון, והצליחה לשמח את צוותי שניידר כל יום מחדש כשהיא מספקת לעובדים ארוחה חמה ומפנקת באמצע היום

מהחברה הישראלית למשקאות קלים הגיעו בקבוקי מים, קוקה קולה ושתייה קלה מסוגים שונים, שהנעימו לאנשי הצוות את הפסקות המנוחה הקצרות

בעקבות הסרטון של יובל כרמי מהפלאפליה צנעני-כרמי מאשדוד, שריגש מדינה שלמה, מנות פלאפל מאותה פלאפליה וצירפו 250 החליטו אורן בר וחבריו לתרום לצוותים בשניידר לכל מנה גם קינוח מפנק: וופל בלגי מהוופל בר באשדוד

כדי שנרגיש בבית גם בשעות ארוכות במחלקות, דאגו חברת קרוקס וקבוצת "גם חיוך זה מדבק" להביא לבית החולים תרומת נעליים שהתקבלו בשמחה רבה על ידי אנשי הצוות

17

הקורונה ואנחנו

דואגים מקרוב, מטפלים מרחוק: רפואת ילדים מקוונת בשניידר

פעמים רבות אין תחליף לבדיקה פיזית – ועדיין, ישנם לא מעט מקרים שבהם ניתן וכדאי לעבור לשימוש ברפואה מרחוק. לנו בשניידר יש יתרון גדול: הוריהם של מרבית מטופלינו הצעירים הם בעלי התמצאות דיגיטלית גבוהה ושליטה בטכנולוגיות וביישומי מחשב

והוריו עם מחשב או טלפון חכם. עם סיום הביקור, מופיע סיכום הביקור באופן מיידי באתר או באפליקציה של כללית אונליין. העידן החדש שינה את המקובל והמוכר גם בהנהלות קופות החולים: הביקורים מרחוק קיבלו קודים משלהם, והם נרשמים ומתועדים במערכות המידע. במרכז שניידר לרפואת ילדים, כבית חולים מוביל טכנולוגית, יכולות אלו היו קיימות גם לפני ימי הקורונה אך הואצו מאוד בתקופת ההתפרצות, בעיקר במרפאות החוץ של בית החולים. הנהלת המערך האמבולטורי, בסיוע הדוק של צוות יחידת המחשוב, פרסה בבית החולים עשרות טאבלטים, והצוותים הרפואיים והאדמיניסטרטיביים במרפאות עברו הדרכה מתאימה. כפי שכל מלחמה מביאה איתה פריצות דרך טכנולוגיות, כך גם המלחמה בקורונה הביאה את בשורת הרפואה מרחוק כאן ועכשיו – באופן פשוט, קל ונגיש למטופלים ולצוותים ובהתאמה מלאה לעידן הדיגיטלי של תקופתנו.

של Tyto האמצעים הדיגיטליים, כמו מערכת כללית לניטור ומעקב מרחוק, מספקים פתרונות מתקדמים וחדישים שבעזרתם ניתן לייצר חוויית מטופל טובה ואחרת. הרפואה מרחוק יכולה לפשט את השירות הרפואי הכרוך בהגעה לבית החולים. זהו פתרון יעיל גם בימי שגרה ולא רק בימי קורונה: לא עוד פקקי תנועה בדרך לבית החולים, מציאת חנייה, המתנה בתור והפסד ימי עבודה להורים. כך גם ניתן להקטין משמעותית את החשיפה לזיהומים, לקצר תורים ולצמצם עומסים. מדובר לא רק בחיסכון של זמן רב למטפל ולמטופל אלא גם באפשרות נוחה וזמינה לשמור על רצף טיפולי ולמנוע סיבוכים. הרפואה המקוונת מאפשרת חיבור קל, פשוט ומאובטח עד הבית. הביקור הרפואי דומה במהותו אך מתבצע באמצעות תקשורת וידאו, המחברת בין שתי נקודות קצה מרוחקות. מצד אחד של המערכת יושב הרופא, כשלפניו התיק הרפואי הממוחשב ובו כל ההיסטוריה הרפואית והוא נעזר בטאבלט ובו מצלמה. מן העבר השני, המטופל

ימי הקורונה הביאו איתם אתגר חדש שבצידו הזדמנות גדולה: לצעוד קדימה אל רפואת המחר. הקידמה הטכנולוגית מאפשרת לשמר את אותה איכות רפואית ומצוינות בשירות, שהפכו לסמלי ההיכר של מרכז שניידר, באמצעות ערוצים חדשים שמנגישים את הטיפול והמעקב מרחוק. הקשר המסורתי בין המטפל למטופל משתנה, ונראה שאנו בפתחה של מהפכה ברפואה. המהפכה הזאת, שמביא איתו העידן הדיגיטלי, הואצה מאוד בשל מגפת הקורונה שחייבה יישום מיידי של פתרונות רפואה מרחוק. מדובר בשינוי שעובר על הרפואה בכלל – בבתי החולים ובקהילה, בארץ ובעולם. אולם, לנו בשניידר יש יתרון גדול: למרבית מטופלינו הצעירים יש הורים בעלי אוריינות דיגיטלית גבוהה ושליטה בטכנולוגיות ויישומי מחשב. בצד זאת, ברור שהרפואה הווירטואלית אינה מתאימה לכל אחד: פעמים רבות אין תחליף לבדיקה פיזית. ועדיין, ישנם לא מעט מקרים שבהם ניתן וכדאי לעבור לשימוש בטכנולוגיה החדשה.

קו חם לתמיכה נפשית בימי הקורונה הופעל בהתנדבות על ידי צוות הרפואה הפסיכולוגית

במהלך ההתמודדות עם נגיף הקורונה התגייסו אנשי המערך לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר, בהתנדבות מלאה, להפעלת קו חם פתוח לציבור – כדי לספק ייעוץ ותמיכה נפשית לילדים, בני נוער והורים שסבלו ממצוקה ומדחק כתוצאה מהמצב. השירות ניתן ביוזמת פרופ' סילבנה פניג, מנהלת המחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר, ד"ר אורית קריספין, מנהלת השירות הפסיכולוגי, הפסיכולוג דני לוטן, מנהלת מרפאת חרדה, וד"ר נועה בן ארויה, מנהלת המרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים. שירות התמיכה הטלפוני נפתח כבר בתחילת המשבר ללא תשלום, כיוזמה התנדבותית של צוות המחלקה במטרה להקל על ציבור ההורים והילדים, והופעל באמצעות קו טלפון מיוחד שהוקצה לצורך כך מהשעה שמונה בבוקר ועד חצות. עשרות רבות של פניות, רובן של הורים שביקשו להתייעץ כיצד להתנהל מול מצוקות הילדים בימים מאתגרים אלה, הגיעו לקו החם וזכו למענה מאנשי המקצוע המובילים בארץ. הקו החם נסגר עם החזרה לשגרה, בתקווה שלא נידרש לחדש אותו בעתיד.

18

שניידרמדיה

ידיעות אחרונות

ישראל היום

12 חדשות

11 כאן

ynet אולפן

12 חדשות

מלאבס העיר

ynet אולפן

N12

19

כנסים ומפגשים

כנס השתלות כליה ראשון בארץ נערך בשניידר

מרכז שניידר לרפואת ילדים הוא בית החולים המוביל בישראל בתחום השתלות כליה בילדים, השתלות כליה בילדים שבוצעו בו מאז 644 עם הקמתו, ועם תוצאות שאינן נופלות מאלו של המרכזים המובילים בעולם. למשל, שרידות השתל לעשר שנים, כאשר מדובר בהשתלה מתורם חי, משמעותית והגיעה 2017–2011 עלתה בשנים בעבר. מדובר בנתונים 75% לעומת 92%- ל גבוהים בהשוואה לנתונים מקבילים שפורסמו על ידי מרכזים גדולים בצפון אמריקה, במדינות אירופה וביפן. אלו הן תוצאות מרשימות ומעוררות גאווה, המשקפות שיתוף פעולה רב שנים ופורה בין המכון לנפרולוגיה ויחידות אחרות בשניידר לבין מחלקת ההשתלות, המכון לפתולוגיה והמעבדות השונות בבילינסון. אחד הגורמים העומדים בבסיס הצלחה זו הוא עבודת הצוות הרב מקצועית במרכז שניידר: המענה המקצועי לילד המושתל ניתן על ידי יחידות רבות בבית החולים, העובדות בשיתוף פעולה מלא, ביניהן היחידה לטיפול נמרץ, מערך חדרי ניתוח ומחלקת ההרדמה, מחלקת ילדים ג', היחידה לאורולוגיה, מכון הדימות ועוד. המכון לנפרולוגיה בשניידר הוכר לפני כעשור על ידי משרד הבריאות כמרכז ארצי לאי ספיקת כליות, לדיאליזה ולהשתלות כליה בילדים. צוות המכון, בניהולו של פרופ' דניאל לנדאו, נהנה מניסיון רב בהשתלות כליה בילדים ובטיפול בילדים הסובלים ממחלות כליה שונות. צוות המכון לנפרולוגיה מודה להנהלת בית החולים שסייעה להצלחת הכנס, לחברות שהעניקו את תמיכתן וכמובן לצוות "תקווה ומרפא", העמותה למען ילדי הדיאליזה והנפרולוגיה, בראשותה של דבורה אגסי. הכנס אורגן על ידי ד"ר הדס אלפנדרי, רופאה בכירה במכון לנפרולוגיה בשניידר, ונעמי זנהנדלר, אחות מרכזת תיאום השתלות כליה בילדים, בשיתוף כל צוות המכון.

מימין: נעמי זנהנדלר, פרופ' יוסף פרס, פרופ' מרים דוידוביץ', ד"ר הדס אלפנדרי

המדעית של הכנס. מומחי מרכז שניידר שהרצו בכנס היו פרופ' מרים דוידוביץ', ד"ר אורלי חסקין, ד"ר יעל בורוביץ' וד"ר הדס אלפנדרי מהמכון לנפרולוגיה, ד"ר דוד בן מאיר, מנהל היחידה לאורולוגיה, ד"ר סיגל אייזנר, כירורגית בכירה במערך ההשתלות, נעמי זנהנדלר, אחות מרכזת תיאום השתלות כליה בילדים, מנהלות הסיעוד רחלי גבע (מחלקת ילדים ג') וגילי קורן (המכון לנפרולוגיה), ופסיכולוגית המכון לנפרולוגיה, נרמין טוחי.

כנס מדעי ראשון מסוגו בישראל, בנושא השתלות כליה בילדים, התקיים במרכז שניידר ביוזמה ובארגון של המכון לנפרולוגיה. הכנס הארצי עמד בסימן הוקרה לפרופ' מרים דוידוביץ', המנהלת היוצאת של המכון, לרגל פרישתה לגמלאות. אנשי מקצוע בתחום הנפרולוגיה 300- מעל ל והשתלות כליה בילדים הגיעו למרכז שניידר מכל רחבי הארץ כדי להתעדכן בחידושים ואתגרים בתחום השתלות כליה בילדים, שהוצגו על ידי טובי המומחים בישראל במסגרת התוכנית

מפגש מתאמות מחקר 20- עלה מספר מתאמות המחקר בבית החולים מכ 2012 מאז שנת , עובדה המעידה על נפח מחקרי הולך וגדל. המחקר מאפשר להעניק 30- לכ טיפול מיטבי למטופלים, ולא פעם פותח בפניהם שער לטיפולים חדשניים ללא עלות. עד לקבלת אישור סופי למחקר, פרוטוקול המחקר עובר תהליכים רגולטוריים קפדניים כדי לוודא שהמחקרים יתבצעו בצורה אתית בהתאם לכללי האתיקה הנהוגים בארץ ובעולם ובדגש על הגנה על זכויותיו, בטיחותו ורווחתו של האדם המשתתף בניסוי קליני. מאחורי כל אלה עומדת מתאמת המחקר, שתפקידה לסייע לחוקר לעמוד בכל הנהלים לרבות ניהול תיק המחקר, תיעוד מסודר של נתוני המחקר, דאגה לביטוח המחקר, תפעול ציוד רפואי, ניהול תקציב המחקר, תיאום בדיקות המחקר, ניהול תרופות המחקר, טיפול בדגימות ויצירת קשר רציף עם המטופלים. במסגרת מפגש מתאמי מחקר של מרכז שניידר, שנערך מטעם רשות המחקר, התקיימו מספר הרצאות: סקירה על המחקרים של מרכז שניידר, הערות חוזרות בהגשת בקשה למחקר והצגת מקרים מורכבים, התייחסות כלכלית למחקרים, ומידע הנוגע להבנת הליכי הבקרה של הניסויים הקליניים תוך קבלת דוגמאות יישומיות רבות. על המרצים במפגש נמנו דנה רזניק, מנהלת רשות המחקר במרכז שניידר, ואיתי יפה, מנהל הכספים בבית החולים.

29–28 ' על כנס איכות ברפואה קראו במדור "פעימת הלב", עמ

20

עושים היכרות

אחריות במשקל כבד

מחלקת את זמנה במכון הגסטרו בשניידר, בין טיפול בילדים עם מחלות כבד ד"ר אורית ויסבורד-צינמן קשות לבין מחקר במעבדה שהקימה לחקר מחלות כבד בילדים. יחד עם צוות המכון היא מצליחה לאבחן מחלות נדירות ולהביא בשורה טיפולית לילדים ולמשפחות

ד"ר אורית ויסבורד-צינמן, מומחית בגסטרואנטרולוגיה, אני: , נשואה ואם לשלושה, 41 תזונה ומחלות כבד בילדים. בת מתגוררת בהרצליה. את לימודי הרפואה סיימתי באוניברסיטת תל אביב, שם גם הכרתי את בעלי שהוא רופא עיניים. לשניידר הגעתי עוד בתקופת הסטאז'. התמחיתי ברפואת ילדים במחלקת ילדים א' והייתי רופאה בכירה בילדים ג' עד לנסיעתי לבית החולים לילדים בפילדלפיה, לשלוש שנות התמחות על בגסטרו ילדים. המשכתי באותו מוסד להתמחות נוספת במחלות כבד והשתלות כבד בילדים. חזרתי לשניידר כרופאה בכירה במכון לגסטרואנטרולוגיה, תזונה 2016- ב ומחלות כבד בניהולו של פרופ' רענן שמיר, ובתמיכתו ועידודו הקמתי מעבדת מחקר בנושא מחלות כבד בילדים. אני מחלקת את זמני בין הקליניקה למחקר. על התפקיד: זה מאתגר ודורש עבודה מתמשכת גם בבית ובלילות, אך השילוב הזה מרתק ומתגמל. אני מטפלת בעיקר בילדים עם מחלות כבד ובילדים לפני השתלת כבד ואחריה, כחלק מצוות מקסים ומיוחד שכולל את ד"ר יעל מוזר-גלזברג, ד"ר מיכל בר-לב, מיכל שפיר וד"ר מיכאל גורביץ'. התחום שלנו משלב רפואה אמבולטורית וחולים מאושפזים, חלקם בטיפול נמרץ וחלקם במחלקות הילדים. במעבדה אנו חוקרים את המחלות של הילדים שבטיפולנו, ביליארי אטרזיה וכולנגיטיס ראשונית ). ששת החוקרים במעבדתי עובדים כעת במרץ בניסיון PSC( לקדם את ההבנה של המחלות האלו. החלום הוא להביא בשורה טיפולית. שניידר הוא המרכז היחיד בארץ להשתלות מיוחד בילדים: כבד בילדים. כמרכז שלישוני מתנקזים אלינו כל המטופלים עם מחלות כבד קשות. המחלה המובילה להשתלות כבד בילדים היא ביליארי אטרזיה – חסימה בדרכי המרה המאובחנת סביב גיל חודשיים, כך שאנו מלווים את הילדים מגיל ינקות ועד גיל בגרות. אין דבר משמח יותר מלראות ילד שהיה במצב קשה וכעת הוא משגשג ופורח. דבר ייחודי נוסף הוא הקשר עם ההורים. מכיוון שרוב הילדים שלנו חולים במחלות כרוניות, אנו מלווים את המשפחות לאורך שנים רבות. השילוב של קליניקה עם מחקר לא פשוט אך האתגר שלי: גם מופלא. זה דורש המון עבודה, שעות של כתיבת מענקי מחקר תחרותיים המממנים את העבודה, חשיבה, תכנון ויצירתיות – אבל מוסיף המון סקרנות שמשליכה גם על העבודה הקלינית. לאחרונה, במהלך ניתוח, לקחנו תאים של דרכי מרה מילד עם ביליארי אטרזיה, ובמעבדה הצלחנו לשקם את התאים האלו. זהו רגע מרגש של תקווה, שבעתיד אולי נוכל לטפל במחלות הללו. אני ממשיכה במחקרים משותפים ומשמעותיים עם בית החולים לילדים בפילדלפיה ואוניברסיטת פנסילבניה, ואף זכינו במספר מענקי מחקר חשובים. מספק מאוד לאבחן מחלות נדירות. לאחרונה הכי מספק: הגיע אלינו, מבית חולים אחר, ילד במצב של אי ספיקת כבד

שום מקצוע אחר שאני רואה את עצמי עושה. קודם כול בית. לאחר שהייתי באחד המרכזים המובילים בעולם, שניידר עבורי: אני יכולה לומר ששניידר הוא מרכז ייחודי. אני בת מזל לעבוד כאן עם רופאים מובילים בכל התחומים, עם תחושה של מטרה משותפת ועם קשרים אישיים ומקצועיים מעולים. ואני לא יכולה שלא להזכיר את פרופ' יוסף פרס, שחזונו ותמיכתו אפשרו את הקמת מעבדת המחקר. להמשיך ולעשות את המרב עבור הילדים חולי הכבד, שאיפות להמשך: קלינית ומחקרית. "המקום היחיד בו הצלחה מגיעה לפני עבודה הוא במילון". מוטו לחיים: כל רגע פנוי אני מנסה לבלות עם בעלי וילדיי המקסימים, שהם הבסיס בפנאי: לכול.

דוהרת לקראת השתלה. במקביל לטיפול המורכב ולהכנה להשתלה אבחנו מחלה שניתנת לטיפול, הילד השתפר וההשתלה נחסכה. במהלך השנה האחרונה הופנו אלינו מספר תינוקות עם אבחנה של ביליארי אטרזיה לצורך ניתוח. החושים הקליניים שלנו, עבודת הצוות והעובדה שאנחנו רואים באופן יחסי הרבה מהמחלה הנדירה הזו, הביאו אותנו לאבחן בכמה מהם מצבים אחרים המחקים ביליארי אטרזיה, וגם כאן חסכנו לילדים האלה ניתוח. זה סיפוק ענק. לקבל מכתבי תודה והערכה מהורים. את המכתבים האלו אני רגע מרגש: מצלמת ושולחת להוריי, כי חלק גדול מכל זה הוא בזכותם. לא חלמתי מילדות להיות רופאה. רק בזמן שירותי הצבאי הרפואה ואני: כמדריכת טילי פטריוט, התבשלה אצלי המחשבה ללמוד רפואה. מייד כשהתחלתי, ידעתי שהגעתי למקום הנכון עבורי, ואני חושבת כך עד היום. אין

21