מרכז שניידר - מגזין פאזל, מאי 2020

צוות הניקיון: הגיבורים של תקופת הקורונה

לזכור להגיד תודה , מנהלת התפעול לינדה לוי

מה קורה בימי הקורונה במחלקת תפעול? בימי הקורונה נדרשנו לתת מענה לאין-ספור אתגרים חדשים. למשל, חדר האוכל נסגר, קיבלנו ארוחות ארוזות בסגנון של "מנות קרב" והייתי צריכה לדאוג להשלמות דרך תרומות. מקדונלד'ס תרמו לנו כל יום ארוחות והייתי צריכה לנתב אותן שעות. היה לנו חשוב 16- ו 12 לאלו שעובדים להקל על הצוותים, להפתיע עם משהו מתוק, לתמוך כל הזמן. בית החולים נסגר לגורמים חיצוניים לפי הוראות משרד הבריאות, העמותות הפסיקו לפעול, והיינו צריכים לדאוג במקומן

שעבדו ברמת סיכון גבוהה והתייצבו לעבודה כל בוקר מחדש. זה לא מובן מאליו. אנשי משק, סניטרים, שינוע, מחסן, חדר אוכל – כל הסקטורים נרתמו למשימה ועבדו בחיוך ובאהבה, התמגנו, עבדו משמרות ארוכות ונתנו מעצמם יותר. זה היה מרגש ומעורר גאווה, ואני רוצה לומר להם שוב תודה. עובדי המשק, צוות פיקוח ניקיון, מעולם לא ראיתי אותם נרתמים ככה. הם הבינו שהעבודה שלהם יכולה להציל חיים, שהם ממש בחזית. ביקשו שוב ושוב: תדריכו אותנו, אנחנו רוצים לעמוד בכל החוקים והכללים. אנשים עבדו בניקיון

שעות ברצף, בגבורה, עם 12 כל הסיכונים. מגיע להם שאפו ענק. אותו דבר צוות המטבח. מנהל המטבח חשב תמיד איך לפנק את הצוות ואת החולים, להביא מעדנים ודברים מיוחדים. הוא חזר ואמר לי: לינדה, אני לא יכול לתת להם לעבור את היום ככה. הצוות המטפל עבד קשה עם המיגון, לפעמים יצאו כמעט מעולפים, וכשראו את הדברים הטובים שהבאנו להם, אמרו: וואו, זה מתנה משמיים. הרגשנו שזה נותן להם כוח

לילדים המאושפזים. מזכירת התפעול ואני עלינו בעצמנו למחלקות, עברנו חדר חדר וחילקנו את מה שהגיע כתרומות לילדים המאושפזים – צעצועים, ציוד להורים, עוגות, ארוחות להורים בפסח. לוגיסטית זה היה מורכב. אף ספק לא נכנס לבית החולים כך שהיינו צריכים כל הזמן לשנע ציוד בעגלות פנימה. מזון, נעליים לצוותים, קרם גוף וידיים למי שמתמגנים

עובדי הניקיון התייצבו כל בוקר למרות הסיכון 12 ועבדו בגבורה שעות ברצף. אנשי משק, סניטרים, שינוע, מחסן, חדר אוכל – כל הסקטורים נרתמו ונתנו מעל ומעבר. זה היה מעורר גאווה

תמיד מצאו זמן להסתובב בשטח, לברר מה חסר, לומר מילה טובה. הם חיזקו מאוד את הצוותים. מהן התחושות? למדת משהו חדש? התחושה של כולנו בתפעול היא סיפוק גדול. הצוות שלי עבד סביב השעון, בקושי סחב פיזית, אבל אמרנו כל הזמן שאנחנו צריכים לומר תודה על שאנו שיכולים לעזור, שאנו בריאים, שיכולים לתמוך בצוותים ובהורים ולראות את העיניים המבריקות גם כשהחיוך נחבא מאחורי המסכה. אישית למדתי שלא הכול מובן מאליו, שהכול יכול להשתנות ביום אחד, וכמה שהלב נפתח ברגעי משבר. תקופת החירום הזאת גרמה לי לראות דברים באור שונה. זה נתן לי הרבה כוח ופתח אפיקים חדשים. אתה מגלה אנשים בדרך, לומד על עצמך, מבין מה באמת חסר ורוכש כלים שמחדדים יכולות להמשך הדרך.

ודלק. זו הייתה התגייסות כמו במלחמה, בלי ענייני דרג ותפקיד. בשניידר תמיד רגישים למטופלים, אבל בלט עד כמה שההנהלה שלנו אנושית ומחוברת. כל מה שביקשתי – קיבלתי, כולל רובוט יקר מאוד לחיטוי. חברי ההנהלה, עם כל העומס,

כל הזמן – והכול דורש למיין, לחלק, להתמגן כשמביאים למחלקות, לזכור מי קיבל ומי לא ולנסות לפנק את כולם. מה איפיין את התנהלות אנשי המחלקה? התחלנו ונשארנו כצוות מלא, כולל עובדי הניקיון

15