מרכז שניידר - פאזל 59 - ינואר 2021

במרכז האחות של כולנו את הכתבה המרכזית אנו מקדישים הפעם למערך הסיעוד במרכז שניידר מבעד לעיניהן של שבע אחיות ותיקות וצעירות. הן משתפות אותנו בסיפורים מזווית אישית, בהיבטים שונים של המקצוע והעבודה ובחוויה הפרטית שלהן כאחות בבית חולים לילדים. פרויקט מיוחד לרגל שנת האחות הבינלאומית

גאה להוביל אחיות כאלה מנהלת הסיעוד במרכז שניידר נורית ברוך,

מהן בוגרות 70% – אחיות מוסמכות 630 בשניידר קורס על בסיסי בתחומים רבים; מרביתן בעלות תואר ראשון ושני ויש שלומדות לתואר שלישי; חלקן מומחיות קליניות בתחומים כמו כירורגיה, פגים, טיפול תומך וכאב; רבות מהן עוסקות במחקר. אני גאה בסיעוד שלנו שמשלב מקצועיות ושותפות עם אנושיות ואהבה, שמקדש תרבות ארגונית של "סיעוד לומד ומלמד". זו זכות גדולה עבורי, יחד עם חברותיי בהנהלת הסיעוד, להוביל את הסיעוד הנפלא שלנו בשניידר בתקופה כה משמעותית, לקדם ולעצב את המקצוע הזה שכולנו בוחרות בו כל יום מחדש. תודה ענקית לכל האחיות והאחים בשניידר לדורותיהם.

הוכרזה על ידי ארגון הבריאות העולמי 2020 שנת כ"שנת האחות הבינלאומית". איחלנו לעצמנו שתהיה זו שנה של אתגרים, ולא פיללנו לאתגר בדמות שנת הקורונה. כבית חולים לילדים, שצוותו חי ביום-יום רבה, נאלצנו לשנות ִ את המגע, החיבוק, החיוך והק את דרכינו. הידיעה שילדים נדבקים ומידבקים, למרות שמרביתם אינם מייצגים תסמינים, חייבה את הצוות להתמגן מול כל מטופל, אך למדנו למצוא דרכים חלופיות להעביר את האמפתיה עם רגש תיזכר כשנה 2020 . שמתפרץ במבט שכולו אהבה שבה אותגרנו אך גם למדנו, התפתחנו, התייעלנו, שיפרנו את עבודת הצוות והפכנו לטובים יותר ומעורבים עמוקות בהדרכת כל צוותי בית החולים.

אחות ביחידה לטיפול נמרץ עדי רגב, אל הסיעוד הגעתי כמעט במקרה. לאחר הצבא והטיול הגדול עשיתי תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה, ולא חשבתי על סיעוד למרות שכל חיי גדלתי בסביבה שחיה ונושמת רפואה. לפני כחמש שנים, יום לאחר המבחן האחרון בתואר הראשון, אבי עבר אירוע מוחי ואושפז למשך שנה. מאז יצאנו לדרך חדשה והכרנו את עולם הרפואה מצד המטופל. נחשפתי למקצוע ולרבדיו השונים, ותפיסת עולמי לגבי הסיעוד השתנתה מקצה לקצה. הוקסמתי מהידע ומהמיומנות הרבה של האחות, מהעניין ומהאתגר, מיכולת התמיכה במשפחה. גיליתי עולם חדש ומופלא, ובסוף אותה שנה הבנתי: בזה ארצה לעסוק בחיי. בתחילה, כמו כולן, רציתי לפנות לתחום המיילדות, אך משנחשפתי לתחומים השונים בחרתי לעסוק בסיעוד הילד ובטיפול נמרץ ילדים. בחרתי את המחלקה הטובה ביותר! בכל יום אני לומדת, חווה, מתנסה וצוברת ניסיון. כיום, שנה אחרי, בכל טיפול או שיחה עם משפחה, אני זוכרת את הסיבה שבגללה אני כאן: לעשות את הטוב ביותר לילד ולמשפחתו. גיליתי עולם מופלא

אחות ביחידה להשתלות מח עצם רויטל צ'רניאק, לפני חמש שנים איבדתי חברה יקרה שנלחמה בסרטן. זה היה רגע בו הבנתי שנות עבודה בארגון גדול 14 שהחיים קצרים, ויצאתי להגשים חלום: אחרי בתפקידי ניהול עזבתי כדי ללמוד סיעוד. תמיד חיפשתי משמעות, ובסיעוד מצאתי, ללא ספק. במהלך הלימודים אבי חלה בסרטן, מה שגרם לי להכיר את האונקולוגיה דרך עיני המטופל ומשפחתו. הרגשתי שזהו סימן עבורי. היום בו הגעתי למחלקה האונקולוגית בשניידר היה פורים. כל הילדים בתחפושות של גיבורי על, רוכבים על עמודי אינפוזיה. הקסם של המקום והאנרגיה של הילדים פשוט כבשו אותי. התקשרתי לבן זוגי בדמעות התרגשות ואמרתי לו, "מצאתי את המקום שלי". המגע עם המטופלים והמשפחות, בניית קשר חם ואוהב, להיות נוכחת ברגעי קושי ולהצליח לתמוך ולהקל במעט, ומצד שני להיות שותפה ברגעי הצחוק, התמימות והאהבה שילדים מעניקים, כל אלו כובשים אותי עד היום. בכל יום אני לומדת מהם על דרכי התמודדות, עמידה מול אתגרים ורגעים פשוטים של אושר, ובעיקר להעריך וליהנות מה"כאן ועכשיו". מה שכבש אותי

אחות במחלקה האונקולוגית אביה גברא, להיות אחות במחלקה האונקולוגית זה לדעת, שמעבר לטיפול אני הופכת לחלק ממשפחה. אני עושה כל שביכולתי לתת לילדים הרגשה של בית, כתף תומכת ואוזן קשבת, להיות להם אחות גדולה ולא אחות במחלקה. הקשר עם הילדים הוא ארוך, אנחנו חולקים רגעי עצב וקושי עם רגעי נחת כמו שירה ונגינה משותפת על גיטרה, מפליגים למקומות אחרים, בריאים ושמחים. עם הקטנטנים אני בקשר ללא מילים של חיבוק חם וחיוך מנחם, ועם הוריהם בהמון מילים. ולכולם אני מנסה להעביר מסר: אתם כל כך אהובים! זו זכות להיות חלק מהמסע של הילדים והמשפחות. באופן שקשה להסביר במילים, הם חלק בלתי נפרד מהמסע שלי. להיות חלק ממסע

12