ראי נובמבר 19

דיאלוגים עם המוות

חוויית הגסיסה של מטופלים סופניים בהוספיס – השלכות על החינוך לסיעוד שם המאמר:

כללית האקדמיה לסיעוד – קמפוס רבין (דינה) | RN, PhD | ד"ר בת-שבע מילר

התופעה של הדחקת המוות, והנטייה שלא לדבר עליו באופן חופשי וגלוי, לא פוסחת גם על המטפלים המקצועיים. ממחקר שנעשה בהוספיס עולה כי למשחקי ההסתרה של המוות שותפים הן החולים והן המטפלים. נראה כי ניהול תהליך הגסיסה של החולים הסופניים מחייב שילוב מיומנויות להתמודדות עם המוות הקרב, כבר בהכשרה הבסיסית של המטפלים

מבוא ורקע מוות הוא נקודת הסיום במסע של חיינו, ומהווה חלק בלתי נפרד מהמהלך הטבעי של החיים האנושיים. בחברה המערבית קיימת הדחקת המוות מן התודעה. המוות, שהיה מוכר בראשית ימי הביניים כהמשכו הטבעי של החיים, הפך למנוכר ומרוחק מן הספרה הציבורית בתרבות בת זמננו. ההתפתחות הטכנולוגית, שחלה בתקופה המודרנית, תרמה לחוויה מנוכרת של הגסיסה. הגוסס הורחק מביתו וממשפחתו אל מוסדות רפואיים והושאר במצב של חוסר מודעות למותו הקרב. כאלטרנטיבה למוות המנוכר, הוקם ההוספיס אשר שם לו למטרה להביא למוות טוב ואנושי בדרך שהגוסס בוחר לעצמו. פילוסופיית ההוספיס מבוססת על מתן כבוד לעצמיותו של האדם הגוסס ושל האחרים המשמעותיים בעבורו, במטרה להשיג מוות שלו על בסיס מתן טיפול תומך הוליסטי. המוות נתפס כאיום משמעותי בשל המפגש הפוטנציאלי עם המוות האישי, העצמי. המפגש עם הנוטים למות מעורר מחשבה על גורלנו ). כתוצאה, אנשים 2005 , הבלתי נמנע ויוצר תחושת הזדהות (גמליאל חשים שלא בנוח לדון במוות או להיות סמוכים למטופלים גוססים, ולרובנו, המוות נותר סוד שיש להחביאו. התופעה של הדחקת המוות, והנטייה שלא לדבר על המוות באופן חופשי וגלוי, לא פסחה גם על המטפלים המקצועיים, קרי, רופאים ואחיות. אלה עלולים לחוש מתח תפקיד בגין אינטראקציות תכופות עם מטופלים גוססים ובני משפחותיהם. למרות שבחרו במשימת הטיפול בגוסס, הם מעולם לא הוכשרו להתמודד עם מטופלים בסוף ). צרכיהם הרגשיים של הרופאים, כמו גם Cramer, 2010( החיים המיומנויות הנדרשות להתמודדות עם המוות הצפוי של מטופלים, אינם זוכים להתייחסות הולמת בהכשרת הרופאים (זמישלני ונחשוני, ). גם הכשרתן של אחיות בתוכניות הלימודים הגנריות, חסרה 2009 . סטודנטים לסיעוד חסרים מיומנויות 1 התייחסות הולמת לנושא זה תקשורת, הדרושות לניהול רגשות ולסיוע במפגש עם החולה הסופני Eddo-Gual, Tomas-Sabado, Bordello-Poras &Monforte-Royo,( .)2014

אי הבנת צרכיהם וחוויותיהם של הגוססים, משאירה את המטופלים מתוסכלים ואת המטפלים ללא ידיעה ברורה ומדויקת של קורות המטופלים, וכך מגבילה את האפשרות למתן טיפול תומך אופטימאלי ). גישה זו גורמת לבידודם של אלה הנוטים למות בשל Bruce, 2011( מחלה סופנית, ואשר זקוקים לנוכחותו של האחר. מאחר שהם אינם יכולים להימלט מההתמודדות עם המוות, הם נידונים לעבור את ההתנסות הזאת במצב של בידוד חברתי ולהתמודד בעצמם עם הכאב, הסבל .)Byock, 1997( והייאוש ועם הפחד והקרבה למוות המחקר הנוכחי הוא תוצר של מפגשפנים מול פנים עם המוות. ממצאיו ), אשר emic( מבוססים על חוויית הגוססים מנקודת מבטם הפנימית מאפשרת להבין באופן עמוק את עולמם הפנימי של החווים את החוויה. מטרת המחקר מטרת המחקר הייתה לבחון את המשמעויות התרבותיות-חברתיות של השיח שמנהלים החולים, במציאות של עימות עם המוות הקרב, ולהפיק תובנות על דרכי התמודדותם עמו. שאלות המחקר מהם מאפייני הגסיסה של מטופלים המצויים בסוף החיים, אשר מסיימים את חייהם בהוספיס?

החולים המודעים לגופם המתפרק ולמותם הקרב, חווים עוצמות חרדה כה גבוהות המאלצות אותם לנקוט באסטרטגיות שונות כדי להגדיר את מצבם מחדש

, מִנהל הסיעוד, משרד הבריאות 2012 – . תוכנית הליבה לתואר אחות מוסמכת 1

10 | ראי