ש.ל.ה במלחמת חרבות ברזל – גיליון מיוחד

7.1 0 יומן אישי

התקופה המורכבת שכולנו חווים מאז השבת השחורה יצרה אין-ספור סיפורים אנושיים קשים, נוגעים, מרגשים; מצד אחד מטלטלים את הנפש ומצד שני מחזקים את הרוח ואת האמונה. בש.ל.ה, כחברה שמייצגת חתך מגוון של החברה הישראלית, יש עובדות ועובדים רבים שחוו זאת מקרוב. לפניכם כמה מהסיפורים הללו

מנהלת אדמיניסטרטיבית מרפאת | , תושבת קרית שמונה סילביה דהן נשואה ואם לחמישה | כללית רפואה משלימה קרית שמונה היום שבו הפכנו למפונים

כשאני כותבת את השורות האלה, אנחנו כבר כמעט חודשיים תחת סטטוס חדש: "מפונים". גרים בתל מונד, שם שכרנו דירת מרתף יחד עם בתי שברחה מאשקלון עם שלושת ילדיה הקטנים. בעלה עדיין בשירות מילואים. אני מתמודדת עם הקשיים של , שלא מצליחה למצוא את 16- בתי המתבגרת בת ה עצמה ומתקשה להסתגל למסגרת החדשה. לכולנו אלה הם ימים לא פשוטים. אני מרגישה מנותקת משאר בני המשפחה, מהעבודה, מהסביבה הטבעית שלי. המציאות שנכפתה עלינו היא מורכבת וקשה: להרגיש שנעקרנו מהמקום שלנו, וחוסר הידיעה מתי זה יסתיים. ויחד עם זאת, אני משתדלת לשמור על אופטימיות, מתפללת שחיילינו ישובו בשלום, ומקווה לחזור במהרה לבית, לעבודה ולשגרת החיים.

באוקטובר, בוקר שבת. הטלפון מצלצל. זו בתי 7 הגדולה שגרה באשקלון. מכיוון שאני דתייה ושומרת שבת, אני מבינה מייד שהשיחה אינה מבשרת טובות. בתי בהיסטריה, מספרת לי מה קורה בדרום. אני משתדלת להרגיע אותה מרחוק, אבל לא מצליחה. כך מתחילה אצלי אותה שבת נוראה שאחריה השתנו חיינו. אשקלון סופגת מטחים כבדים. בתי מספרת שבעלה , ושהיא מזמינה מונית ובורחת מהעיר. 8 קיבל צו למחרת, החתן שלי מגיע למילואים בצפון וממליץ לי לעזוב את קרית שמונה בהקדם. אני מנסה למשוך זמן. לא קל לקבל החלטה כזאת. אנחנו רואים שהעיר אכן מתחילה להתרוקן מתושבים. למחרת, יום ראשון, אנחנו מחליטים לעזוב.

8