סורוקה מגין לסיכום עופרת יצוקה

קושי, לחץ וגאווה

אולגה קונסטנטינובסקי, סגנית מנהלת המשק

מוגנים, היה עלינו לתת מענה דחוף של ניקיון במקומות המוגנים, תליית וילונות, הכנה לאכלוס ובנוסף ניקיון מיטות וארוניות שנשלפו ממחסני החירום. כאשר

כששואלים אותי לגבי התפקוד שלנו במהלך המלחמה, מייד מופיעה לפניי תמונת חיילינו הפצועים, האימהות הדומעות, המשפחות, החברים, האזרחים מסביב

נפתחו גנים וכיתות עבור ילדי העובדים, עם כל הלחץ הענקנו גם להם שירות מלא של ניקיון והעברת ארוחות מסודרות בזמנים שנקבעו. על אף הקושי הרב בעת הלחימה, היה מאוד מרגש לראות את האיחוד שנוצר באוכלוסייה כולה. הדבר התבטא גם בעת התרמות הדם בבית החולים: אורחים, חיילים, מבקרים ועובדים התייצבו ותרמו דם עד שאנשי מד"א 'נאלצו' להגיע ליום התרמה נוסף. אני גאה שעם כל הקושי והלחץ האדיר, מחלקתנו הצליחה לרצות את כולם ולעמוד בכל הדרישות מבלי לפגוע בעבודה השוטפת - בתקווה לימים טובים ושלווים.

והעובדים שאף הם לא הצליחו להישאר אדישים והזילו דמעות. ברגעים הללו, איש לא חשב על דבר מלבד איך להועיל ולהקל על שהותם של הפצועים ומשפחותיהם בבית החולים. ברגעים אלו אנחנו, כל עובדי סורוקה, נרתמנו והשתדלנו לעשות הכול טוב יותר ומהר יותר. במשך כל המלחמה, אף עובד ממחלקתנו לא נעדר ממקום עבודתו. יותר מזה, כולם תרמו מזמנם וביקשו לעזור בכל מצב. למרות שלכל אחת ואחד מאיתנו יש את הדאגות שלו: בן או בת בצבא, בעל במילואים, ילדים קטנים בבית, הורים מבוגרים הדורשים תשומת לב והשגחה. בשל הצורך הדחוף להעביר מחלקות ממקומן למקומות

היה מאוד מרגש לראות את האיחוד באוכלוסייה כולה. אורחים, חיילים, מבקרים ועובדים התייצבו ותרמו דם עד שאנשי מד"א 'נאלצו' להגיע ליום התרמה נוסף

ד"ר גדי שקד, מנהל יחידת הטראומה, בחדר המצב

נחת מהרנטגנאים התפקוד של הרנטגן בימי המלחמה בא לידי ביטוי בפעילות וחדרי ניתוח. CT נמרצת במיוחד בחדרי המיון, טראומה, כשותפים פעילים לצוות סורוקה, אנשי מערך הדימות היו דרוכים לכל קריאה לתת כתף. התרגשתי לראות את כל הרנטגנאים מתגבשים כאיש אחד מתוך הזדהות אמיתית ומלאה, כשאת כל התיאוריה והתרחיש שדיברנו עליו שנים הם מביאים לכלל מעשה באופן הטוב ביותר. 'הגדלת הראש', המקצוענות והמקצועיות, הנכונות ליצור קשר מהבית ולשאול אם צריך עזרה - התנהלות כזו ברגע אמיתי תגרום נחת וגאווה לכל מנהל באשר הוא, וכך אמנם הרגשתי. תמונה אחת שחוזרת מול עיניי שוב

דוד שושן, רנטגנאי ראשי במערך הדימות

ושוב, היא של אחת מנשות הפרסונל שראתה במיון את החיילים הפצועים מגולני, כשהם עדיין צבועים בפנים, ופשוט נישקה להם את הידיים והרגליים. יש גם רגע קשה במיוחד שייחרת בזיכרוני לעולמי עד, והוא ביצוע לחייל בניסיון נואש להושיע, כאשר בפועל CT בדיקת כבר אין סיכוי. תחושתי האישית הייתה מעורבת: כאזרח שגר בקיבוץ ארז שבעוטף עזה, שמעתי בלילה את רעמי הפגזים והיריות שנורו מהקרקע ומהאוויר וכמובן שדאגתי מאוד לילדיי ולמשפחתי. מאידך הייתי דרוך וקשוב לכל פעילות שהתרחשה בבית החולים, כדי להתייצב ראשון ולהפעיל את הצוות בצורה הטובה ביותר.

רגע קשה במיוחד שייחרת בזיכרוני לעולמי עד, הוא ביצוע לחייל CT בדיקת בניסיון נואש להושיע, כאשר בפועל כבר אין סיכוי

11 | אצבע על הדופק