כללית - ספר נע"ם

ח. יש להיעזר בשירותי ייעוץ של מומחה כאב במטופלים עם כאב שאינו מאוזן למרות השימוש בפרוטוקול שניתן, בחלק מהמטופלים המשתייכים ל״אוכלוסיות מיוחדות״ (פירוט בסוף הפרק), בהופעת כאב לא צפוי או לא מוסבר, או בחשד לכאב ממקור עצבי. פנייה לייעוץ תיעשה זמן מספיק לפני שחרור המטופל, ותעמוד בסטנדרטים הבסיסיים של פירוט התמונה הקלינית הרלוונטית וניסיונות הטיפול עד כה. ט. ניטור והיערכות מוקדמת להתערבות במקרה של סיבוכים הנובעים ממתן תרופה נרקוטית או סדטיבית, הינם כמשך פעילות השיא הפרמקולוגית של התרופה, ללא קשר למשך ההליך הרפואי שלשמו היא ניתנה. חשוב להקדיש תשומת לב מיוחדת למטופלים נאיביים לאופיואידים המקבלים טיפול מתמשך, קשישים, תינוקות או הסובלים מהפרעה משמעותית לתפקוד מערכתי — יש לשים לב לאפשרות של הידרדרות על פני שעות או ימים במצב ההכרה ותדירות הנשימות כתוצאה מהצטברות של תוצרים פעילים. י. הפרמטרים החשובים ביותר לניטור סיבוכים בעלי פוטנציאל לסיכון חיים כתוצאה ממתן אופיואידים, הם ירידה בערנות/הכרה ובתדירות הנשימה. יא. אין להפסיק טיפול מתמשך באופיואידים בבת אחת, עקב תסמיני גמילה צפויים. במטופלים אשר קיבלו טיפול מתמשך באופיואידים והגיע מועד שחרורם לביתם או למחלקת שיקום — יש לתת הנחיה מפורשת לגמילה מדורגת והפסקת טיפול באופיואידים (ניתן ורצוי להמליץ המשך טיפול בכאב בתכשירים שאינם ממשפחת האופיואידים). יב. הערכת יעילות הטיפול וזיהוי מוקדם של תופעות לוואי: מיוחסת חשיבות רבה להדרכת המטופל בנוגע להשפעות הטיפול התרופתי — זמן צפוי להתחלת השפעה, משך השפעה, תדירות מתן, תופעות לוואי המחייבות התייחסות, ושימוש בטוח במכשור נלווה. יג. מומלץ להימנע מטיפול באמצעות שיטות מכאיבות כגון הזרקה תוך שרירית. שיטות מתקדמות במטופלים מקטגוריות מתאימות, ניתן לטפל בחסמים עצביים מתמשכים ) או CEA — Continuous Epidural Anesthesia כגון אפידורל מתמשך ( .) PCA — Patient Control Analgesia מתן עצמי תוך ורידי של אופיאטים ( באמצעים אלו נעשה שימוש בדרך כלל לתקופת זמן מוגבלת, היות שהם כרוכים בפולשנות, בניטור מיוחד ובעומס טיפולי על מחלקת הרדמה.

יעדי הטיפול בכאב א. שליטה על רמת כאב כדי לאפשר למטופל להתמודד עצמאית ככל שניתן, להתנייד, לכייח את הריאות, לתפקד נשימתית, להשיג שינה סבירה. ב. התאמת הטיפול לתחושת הכאב במשך היממה, למצבו הקליני של המטופל ולתפקודו המערכתי. ג. הקדמת טיפול מניעתי בכאב לפרוצדורות הצפויות לגרום לכאב חד. ד. שמירה על בטיחות המטופל. ה. שחרור המטופל לביתו בתום האשפוז כשהוא עצמאי ככל שניתן, תוך מתן הנחיות לטיפול אמבולטורי וגמילה הדרגתית מנטילת התרופות. טיפול תרופתי א. הטיפול בכאב יינתן בהתאם להוראה רפואית, בהתבסס על קווים מנחים מוסדיים (“פרוטוקול כאב״ בתוכנת הקמיליון), המלצות מקצועיות ונהלים המופיעים כסימוכין למסמך זה. או Paracetamol ב. כאב חד קל-בינוני, לאחר ניתוח או חבלה, יטופל ב- . NSAIDs ואופיאטים. Tramadol ג. כאב בינוני עד חזק יטופל בתכשירי Multimodal ד. יש להעדיף שילוב תרופות נוגדות כאב מקבוצות שונות ( ) על מנת להגביר יעילות הטיפול ולהקטין מינון נדרש ותופעות therapy לוואי. ה. בכאב עוצמתי חד, מומלץ להתחיל באופיואידים קצרי טווח (לא שחרור מושהה) על מנת לבצע טיטרציה מושכלת (עלייה הדרגתית במינון עד להשגת האיזון הנדרש בין שיכוך כאב רצוי לתופעות הלוואי). ו. במתן טיפול לכאב מתמשך “סביב השעון״ או “טיפול קבוע״ (לאחר שלב הטיטרציה הראשוני) באמצעות תכשירים נרקוטיים בשחרור מבוקר או במתן תרופה קצרת טווח בפרקי זמן קבועים) — רצוי להוסיף הנחיה . SOS נוספת לטיפול בכאב מתפרץ, הוראת ז. במטופלים אונקולוגיים המקבלים טיפול קבוע בתכשירים נרקוטיים, וסובלים מאירועים של כאב מתפרץ עוצמתי ומוגבל בזמן, מומלץ לשלב בתוכנית הטיפול, על פי ההמלצות המחלקתיות, תרופה ממשפחת הפנטנילים קצרי .) TIRF's — Transmucosal Immediate Release Fentanyl הטווח (

83

82