אלקטרון – מגזין קבוצת אלקטרה

"אחרי כמה ימים אורן אומר שחייבים להכניס ברזל לגוף. אני מבקש עוף, מקבל משהו לא לעיס לחלוטין, מלא עצמות. במסלול הירידה מתחתי גיד בברך, עצרנו למנוחה שבמהלכה אכלתי בשר מקומי וחטפתי הרעלת קיבה והתקף שלשולים והקאות". קור, שלשולים, סחרחורות - איפה כאן הכיף?... "הנוף, הניתוק - אי אפשר לתאר את היופי הזה". המטרים לאון 6,100 על הפסגה בת מניף את דגל אלקטרה. "זאת הייתה התערבות עם החבר'ה במחלקה. הם לא האמינו שאגיע לפסגה. סיכמנו שאצטלם עם דגל אלקטרה וישבן חשוף בכפור. על הדגל שמרתי בקנאות כל הטיול. התרגשתי להצטלם איתו בפסגה. בעניין הישבן - ויתרתי. יכולתי להפוך בקלות לנציב קרח..." את הטיול הם סוגרים בספארי בשמורת טבע. סירת קאנו רעועה משיטה אותם ק"מ של פארק 900 : כשעה וחצי ליעד סגור עם פילים, אריות, דובים, איילים, תנינים, קרנפים. כשהם נתקלים בעקבות טריים של אריה - כשלצידם מדריך מקומי עם מקל במבוק בלבד - הם נסים על נפשם מתוך הכרה שהם קרובים מאוד לסכנת חיים אמיתית. מהיכן שואבים את האומץ? "ביום-יום כולנו מפחדים, אבל הפחדים הללו לא ממשיים. כאן הפחד הוא אמיתי, הוא קיומי. אתה עובר על גשרים שלא יודע אם תגיע לסופם לפני שיתפרקו, אתה נוסע באוטובוס על שביל צר שבצידו תהום שאספה אל קרבה עשרות רכבים הפוכים, אתה בהישרדות של דאגה לדברים הבסיסיים: אוכל, מים, לינה. אתה נס מפני אריה חי. בחיים השגרתיים לא רודף אחרייך אריה, זו פיקציה - אתה זה שמעניק את המשמעות לפחד". יום הם נוחתים בנתב"ג. חצי 28 לאחר שעה לאחר מכן לאון כבר מחליף חוויות עם החברים באלקטרה. רק חודש מאז הנחיתה, וללאון נדמה שעברה שנה. עם זאת, הוא מודה שהטעין מצברים "למרות שחזרתי לאותה אינטנסיביות". מה השתנה בך בעקבות המסע? "קיבלתי הרבה החלטות לאורח חיים בריא יותר: לאכול נכון, לטפח את המשפחה, להתקשר בכל יום שישי לאימא ולהגיד תודה, לא לפחד, להיות אמיתי ואותנטי, לשמור על מה שאני אוהב באמת, לחיות את החיים כאן ועכשיו. אני עושה היום את אותם הדברים שעשיתי קודם, אבל הגישה אחרת. עצם העובדה שאני יושב איתך כאן בנינוחות, כשבפרויקט מחול שדים - זה כבר מעיד על השינוי..."

התמסרות כמעט פנאטית לעבודה, הגיעה הנפילה. "אתה נכנס לספין, מרגיש בתוך מערבולת", לאון מנסה להסביר, "הגוף מתריע, הגוף נכבה. חודש לפני הנסיעה אני מתעלף בעבודה. יודע שמשהו לא בסדר. הרופא אומר שאני בריא, אבל על הגבול. עוד כמה פסיעות והתהום לפניי". זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לו. יש לו נטייה, לבחור הטוטאלי הזה, להתיש את עצמו עד הקצה, לבדוק כל הזמן קווים אדומים, גם אם הוא מגדיר את עצמו כאדם שמרן ומסגרתי. בבית, אפרת דוחפת אותו לעשות שינוי מהותי: לעזוב את כל הלחץ והמתח ולתת לעצמו להתחיל מחדש. גם בעבודה מעודדים אותו לקחת פסק זמן כי מבינים שהגיע כמעט לנקודת האל-חזור. לאון מבין שהוא חייב לפרוץ את המסגרת כדי להביא לשינוי שיניב צמיחה אישית. הוא מתחיל לתכנן את הטיול. למה דווקא לנפאל? למה לא בטן-גב באיי סיישל, למשל? "רציתי לחצות גבולות, לגעת בסכנה, בקור, באתגר - משם מגיעים הכי גבוה". למרות הצהרות ההתנתקות, הוא לוקח איתו נייד. זמין לאלקטרה בקטמנדו 3,000 ובפוקרה, רק שמעל לגובה של מטר אין קליטה... לא רצית להתנתק? "נניח שהיית משאירה ילדים בארץ ונוסעת למקום רחוק, היית יכולה להתנתק? אני מרגיש שהפרויקט הוא כמו עוד ילד שלי..." הטרק הראשון הוא באנפורנה. שמונה ימי מסע שתחילתם ביערות גשם, המשכם באדמת סלעים ובזלת וסופם בטיפוס לפסגות מושלגות העוברות את מטר גובה ומינוס 4,300 , גובה העננים מעלות. 26 מאיפה הכושר? "ארבעה ילדים, עובד שטח בתחום מיזוג אוויר - אפשר שלא להיות בכושר?..." טרק האגמים הקפואים נבחר כמסלול מטר. "החמצן דליל 6,100 הבא, ששיאו מאוד. אנחנו מטפסים כמו קשישים עם מחלת לב: עולים חמש מדרגות, נחים שתי דקות, נתקפים בסחרחורות, בחילות. שוהים ארבעים דקות על מעלות, ויורדים. 40 הפסגה, במינוס יום". 13 הטרק אורך איך מתקלחים במזג אוויר כזה? "קטע קשה. כל ארבעה ימים חייבים להתקלח כדי להוריד מלחים מהגוף. המים קפואים. המאמה המקומית מרתיחה לי סיר מים, מערבב עם קרים ושופך על עצמי עם קצת סבון. די סיוט". ומה בעניין תזונה?

בדרך למעלה

"ידעתי שמשהו לא בסדר. הרופא אומר שאני בריא, אבל על הגבול. עוד כמה פסיעות והתהום לפניי"

"החמצן דליל מאוד. אנחנו מטפסים כמו קשישים עם מחלת לב: עולים חמש מדרגות, נחים שתי דקות. סחרחורות, בחילות" התערבתי עם החבר'ה שאצטלם עם דגל אלקטרה וישבן חשוף בכפור. בעניין הישבן ויתרתי. יכולתי להפוך לנציב קרח..." את הטיול הם סוגרים בספארי: סירת קאנו רעועה ק"מ 900 משיטה אותם אל של פארק סגור עם פילים, אריות, דובים ותנינים

13