אלקטרון – מגזין קבוצת אלקטרה

מאת סמדר כדר חורש

F.M נקלט ב-

. הלכתי 'לישון F.M לבין איתמר דויטשר. איתמר עניין אותי בתחום ה על זה' ומצאתי עצמי קורא הרבה על התחום. גיליתי שזהו תחום חדש וצומח, המשלב ניהול וצובע את עולם האחזקה והשירות באור מתקדם ממה שמקובל היום בארץ. זה סיקרן אותי". ברגע שדני מחליט לקבל את התפקיד הוא מפשיל שרוולים וצולל במלוא המרץ למעמקי התחום: "עשיתי כניסה ארוכה מאוד לתפקיד, שכללה עשרות רבות של מפגשים עם אנשים בתוך הארגון, ומצד שני - ביקור רחב באתרים ובפרויקטים שאלקטרה בונה או נותנת בהם שירות. דרך מנהלי בתים, מנהלי אחזקה במתקנים, מנהלי אזורים בתחומי שירות ואחרים למדתי על האופי של החברה, על הקשיים שלהם, על ציפיות השוק מהם. דברים שאי אפשר לשמוע מהזווית של המנהלים הבכירים. בכלל, אני מאמין שצריך להיות בקשר עם הבחור שמחזיק ארגז כלים. לבלות שלוש שעות עם מנהל בית של ב.מ.ן ולהחליף שיחה עם טכנאי - זו חפיפה מצוינת שאין לה תחליף. חשוב לי מאוד לגלות את הזווית האנושית המקצועית, להרגיש את העובד בקצה". החלק המשמעותי של התפקיד, המבטא את מבחן התוצאה, הוא הבאת העבודות. דני אמון על סעיף זה, לרבות הפיתוח העסקי. איך מביאים עבודות? "זו שאלת מיליון הדולר... בחלק מהמקומות - דרך קשרים אישיים שלי או של בכירים אחרים באלקטרה. אני מקבל תמיכה ועזרה רבה מסטיב רובין, אורן מייטוס, עמית מור, משה ליטבק ואחרים. הם מקשרים אותי עם לקוח פוטנציאלי, אני מגיע עם 'ערכה' ומציע לו פתרון אלטרנטיבי למצב של ריבוי ספקים - תחליף ניהולי ושירותי . אם יש עניין מהמזמין, אני בונה לו סקר". ONE STOP SHOP של אתה מוצא עצמך גם חוזר "בידיים ריקות"? "בהחלט. יש גם יזמים שאינם מבינים עדיין את התרומה של התחום החדש ושולחים אותי כלעומת שבאתי, וזה בסדר. אי אפשר להביא עסקים מבלי להפשיל שרוולים ולפעמים גם לוותר על האגו. ביום שהשתחררתי לקחתי החלטה שאת הגינונים, הכבוד ושאר סמלי הסטאטוס של איש צבא בכיר אני משאיר מאחור. כיום אני עסוק בלהתפתח באפיק האזרחי והניהולי - דרך הליכה ברגל וחרישת התלם. החיכוך עם השוק לא קל אבל מאוד מלמד. למדתי למשל, שהמסר שאני מעביר למנהל רכש בפגישה עסקית שונה מהמסר שאעביר למנכ"ל. רק אחרי שאתה 'עף' מהמשרד חפוי ראש, אתה מבין שהדרך לא נכונה. אין דרך אחרת ללמוד זאת, רק דרך הרגליים". , אבל אחרי שנים כה רבות בצבא הוא חש צורך לחזור 46 דני רק בן ולהבהיר את שאיפתו המעשית והברורה לחדור לאזרחות כאחד העם: "תמיד למדתי דברים מלמטה, אף פעם לא באתי בהצנחה. גם בצבא, כשנדרשתי פעם לעשות הסבה בין שתי מערכות נשק, הורדתי את הדרגות, שמתי תגיות של קורסיסט והלכתי לעשות שוב קורס קצינים כדי להטמיע את המקצוע הצבאי החדש". איך זה מתחבר לדני האיש? "קודם כול, אני מאוד אוהב אנשים. האינטראקציה האנושית תמיד מעניינת עבורי. אני נפגש עם יושבי ראש של חברות גדולות כמו גם עם מנהלי אחזקה, עם מהנדסי מתקנים ועם אנשים שבאים מהדיסציפלינה האחזקתית והפחות ניהולית. קיימות התנגדויות, וזה מאתגר לשכנע אותם ביתרונות של החבילה ולגרום להם להאמין

במוצר שלנו". מהי תפיסת השירות שלך?

"לכל עולם השירות צריך להיות מערך מרכזי של ניהול, שליטה ובקרה. לא מערכי שירות נפרדים, לא עוד מוקדי שירות נפרדים. כיום נעשית עבודה נפלאה, אבל יכול לקרות מצב שמכמה מערכות יצאו בו זמנית שלושה טכנאים בעלי אותו מקצוע למקומות קרובים: טכנאי מיזוג אוויר של י.ב, אלקטרה וב.מ.ן יכולים להסתובב באותו אזור מבלי לדעת זה על זה. לא הגיוני להתנהל כך. ההזדמנות שלנו לשמור על השוק היא דרך שיתוף הפעולה בין החברות". דני מרבה להתייעץ עם מנהלי החברות. "זמן הנסיעה עם המנהלים בדרך אל המתקנים הוא זמן איכות, שיחה פתוחה שבמהלכה נופלות מחיצות. אתה מרגיש את האנשים דרך הבעיות האמיתיות. גם באלקטרה אני משתדל להתייעץ עם מנהלים. החברה רוויה באנשים מוכשרים וטובים, שלחלקם הייתי עוף מוזר בהתחלה. באתי עם שפה ועולם מושגים צבאי. כאן הכול שונה, למשל האופן שבו מזיזים תהליכים. עשיתי הרבה התאמות תוך כדי עבודה. אני אוהב את העולם האזרחי ושמח מאוד על הבחירה". מה הייתה האלטרנטיבה? "ללכת לעולם הביטחוני, אבל חשבתי שמיציתי את התחום. לקחתי החלטה אסטרטגית שאני הולך להיות אזרח מן השורה". אז מי זה דני מילוא של סופי השבוע? "קודם כל איש משפחה: אב לשתי בנות, האחת חיילת והשנייה תלמידת תיכון. נשוי לחיה, דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת חיפה. אנחנו מרבים לטייל בארץ. כחובב טרקטורונים אני חוצה את המדינה אחת לשנה מהחרמון לאילת, דרך השטח". את ביתו בחר דני לבנות בכפר ורדים, יישוב קהילתי יפהפה בגליל. "האופי וקצב החיים של האנשים בגליל שונים מאוד מהמרכז. הרבה בעלי מקצועות חופשיים, הרבה אמנים", הוא אומר ומציג בפניי בגאווה לא מוסתרת עבודת אמנות מרהיבה שפיסלה אשתו, ושתופסת מקום של כבוד במשרדו. משפט לסיום?... "אני שמח שאני חלק מהנבחרת הזאת. יש במה להתגאות". "לכל עולם השירות צריך להיות מערך מרכזי של ניהול, שליטה ובקרה. לא מערכי שירות ומוקדי שירות נפרדים" "אני מאמין שצריך להיות בקשר עם הבחור שמחזיק ארגז כלים. לבלות שלוש שעות עם מנהל בית של ב.מ.ן - אין לכך תחליף"

דני מילוא

17