אלקטרון – מגזין קבוצת אלקטרה

מוריס, מה הסוד שלך לאושר הפנימי הזה? "לא יודע", הוא נבוך קמעא מהצורך להסביר את מה שכה טריוויאלי עבורו - "חיים רגועים, אופי רגוע, לא לוקח את הדברים קשה. מקבל

השחרור עובד כחמש שנים בתחום. בערבים, במשך שנתיים, הוא שוקד על לימודי שרטוט מכונות באורט סינגאלובסקי. . "נשלחתי מלשכת העבודה. 1964 לאלקטרה הוא מגיע בשנת

את כל מה שקורה ברוח טובה. זה לא משהו שעובדים עליו, או שיש לך את זה או שאין... תביני, התחלתי את הדרך בדרגה מאוד נמוכה, עם הרבה סבלנות והתמדה, בלי שאיפות גדולות מההתחלה. בניתי לאט את הידע, בקצב שלי. לא מיהרתי כמו הצעירים של היום". רוצה רק בריאות מה נדרש כדי להיות עובד מצטיין? "בעיקר ללמוד מהשגיאות שלנו ושל אחרים. לשפר תמיד את הידע, ולא לשמור אותו לעצמך אלא לשתף, ללמד וללמוד כל הזמן". מה השאיר אותך כל כך הרבה שנים באלקטרה? "זו שאלה של אופי. אני רגוע פה, והכסף אף פעם לא היווה שיקול מבחינתי. אני מסתפק במה שיש וטוב לי כאן". גם בחייו האישיים מתנהל מוריס על פי השקפה זו. "גם אני וגם אשתי מסתפקים בקיים. אני לא חולם על כלום, לא מפנטז, טוב לי בארץ, לא מעניין אותי לטייל בחו"ל. רוצה רק בריאות. ברגע שיש בריאות יש הכול. אני לא מפונק. מה שיש לי - טוב לי, לא נמצא בחיפוש אחר משהו אחר". מוריס מודע היטב לעובדה שהשלווה שלו אינה מתאימה לכל אחד. "הרי אם כולם היו כמוני לא היו לנו מספיק מנהלים", הוא אומר בחיוך. המנהלים שלו, לעומת זאת,

אלקטרה ישבה אז בתל אביב באולם ללא חלונות - עשרה אנשים בתוך אולם שרטוט. התחלתי לעבוד. בהתחלה לא הבנתי מה מדברים איתי, לא היה לי רקע של מיזוג אוויר, לא היה פשוט. לאט לאט נכנסתי לעניינים". התכונות שכה מאפיינות אותו - חריצות, פרקטיות, יעילות ושיקול דעת, בצד נינוחות ושלוות נפש, הופכות אותו עד מהרה למדריך וחונך בחברה. הוא יכול להתפאר (לו רק היה יודע איך...) בדור שלם של מתכננים, מנהלי פרויקטים ובעלי מקצוע נוספים שהכשיר, טיפח והנחה במהלך שנות עבודתו. בסבלנות אין קץ, בנועם ובמקצועיות רבה הוא משיב לכל שאלה, מסביר עד שיובן, תמיד עם חיוך, ללא משחקי אגו ובשיתוף מידע מוחלט. מאז שפרש (רשמית) לגימלאות לפני עשר שנים, מוריס מועסק בחברה מתוך בחירה במשך ארבעה ימים בשבוע. שגרת היום שלו קבועה: הוא מתעורר בחמש וחצי, יורד עם הכלב לטיול בוקר, מתארגן ויוצא לעבודה בהסעה עם ה"שכנים" הקבועים. ביום החופשי הוא מתפנה לסידורי הבית. "הכול ברוח טובה" שנה באותו עבודה - לא נמאס? 45 "העבודה לא שבלונית, כי כל הזמן הבעיות משתנות. אני אוהב את העבודה שלי, ולעולם לא בוחל בשום מטלה. תמיד יש מה לעשות".

. מוריס, נער 1950 השנה , עולה לארץ עם 15 בן משפחתו מעיראק. הם מתגוררים בתל אביב, תשע נפשות בדירת חדר וחצי

"התחלתי עם הרבה סבלנות והתמדה, בלי

שאיפות גדולות. בניתי לאט את הידע, לא מיהרתי כמו הצעירים של היום"

ויסיים 75 בקרוב הוא יחגוג את עשר השנים שהקציב לעצמו לעבוד מעבר לפרישה, אחרי שבאלקטרה סירבו לוותר עליו

שנים 15 מודעים לכך שמוריס הוא זן נדיר. זו אולי הסיבה שבתוך הוא מקבל שלוש פעמים המלצה להיבחר כעובד מצטיין (ותמיד זוכה). טקס העובד המצטיין. מאות אנשים, שרים ומכובדים. מה עובר לך בראש כשאתה על הבמה, לוחץ את ידו של הנשיא? "הרגשתי רגיל, כמו עכשיו. כולם מסביבי מתרגשים, אבל לא כל כך הבנתי על מה המהומה".

ויסיים את עשר השנים שהקציב לעצמו לעבוד 75 בקרוב הוא יחגוג מעבר לפרישה, אחרי שבאלקטרה סירבו לוותר על האוטוריטה המקצועית שלו והציעו לו להישאר בעבודה גם כשהיה אמור לצאת לפנסיה. מה התוכניות שלך לאחר שתפרוש באמת? "כשנגיע לגשר, נחצה אותו. לא חשבתי על תוכניות מיוחדות. אני מכיר את עצמי: תמיד מתאקלם ומסתגל לכל מצב".

"1 "עובד מצטיין מספר

מוריס דבורה. שם: מתכנן מכאני, מ"א תכנון מכאני, אלקטרה מיזוג אוויר. תפקיד: .75 גיל: .1964- מ ותק בחברה: "מבצע עבודתו נאמנה תוך שמירה על רמה מנימוקי הזכייה: גבוהה של מקצועיות. בשנה האחרונה למחלתו של אליקים ז"ל, עומס ניהול המחלקה נפל על כתפיו והמחלקה תפקדה כהרגלה לשביעות רצון הלקוחות. בנוסף לתפקידו, חונך מנהלי פרויקטים ומתכננים חדשים בתחילת דרכם. עושה עבודתו בצניעות, בנועם הליכות, בשירותיות ובלויאליות. על אף גילו, מתפקד במרץ ובחריצות יוצאי דופן, אדיב ומסביר פנים, שירותי ומסייע בניסיונו ובמקצועיותו לעובדי המחלקה. נבחר כעובד מצטיין מספר אחת".

מוריס מקבל את הפרס בבית הנשיא