אלקטרון – מגזין קבוצת אלקטרה

זן נדיר אין עוד אנשים כאלה, כמו מוריס שנה כמתכנן מכאני 46 : דבורה באלקטרה מיזוג אוויר, אוהב את העבודה, מסתפק בקיים, נהנה ללמד מניסיונו, והכול בצניעות וברוגע שכבר לא מוצאים כיום. גם בחירתו כמצטיין ארצי של בית הנשיא לא ריגשה אותו במיוחד. אותנו דווקא כן

אי אפשר לעצבן את האיש הזה. זה בדוק. אני מנסה לשאול במגוון סגנונות, נכנסת דרך הדלת, החלון וכמעט גם דרך הווריד, מנסה להוציא ממנו משפט של ישראלי שחי פה שישים שנה, מתעקשת ובסוף מבינה שזה אמיתי: מוריס דבורה הוא האדם הכי רגוע שהכרתי אי פעם. בחיוך נעים ומבויש, במבט כמעט מורכן ובשפת גוף נבוכה הוא לא מבין למה צריך להתעצבן, ועל מה יש להתרגש - הגם שאתה עומד על בימת בית הנשיא ומקבל תעודת הצטיינות, לאן צריך לרוץ, למה צריך לקנא במישהו שיש לו יותר ממך ובשביל מה לתכנן תוכניות עתידיות ולא לחיות את ההווה. כל ה"תעשייה הרוחנית", שחצי מדינה מגלגלת בעשור האחרון כדי ללמוד כיצד לפתח דרך חיים מאושרת, היא הדבר הכי טבעי מבחינתו של מוריס. כך הוא נולד, כך הוא חי, והוא ממש לא עושה מזה עניין. בדצמבר האחרון קיבל מוריס זו הפעם השלישית את פרס העובד המצטיין, אלא שהפעם היה לכך 'בונוס' חגיגי ומיוחד: מוריס העפיל לגמר מטעם בית הנשיא. בלוויית עשרים מצטיינים נוספים מכלל הארץ ובליווי משפחתו ומנהליו, הוא עלה לירושלים כדי לקבל בפרט, 2009 "אישור ממלכתי" לפועלו היקר באלקטרה בשנת שנות עבודתו בחברה בכלל. 45 ובמשך לתהליך הזכייה קדמה המלצה מאלקטרה, שאוששה על ידי ועדה חיצונית בת עשרה נציגים מטעם משרד העבודה וידיעות אחרונות.

מאת סמדר כדר חורש

אלו הגיעו לאלקטרה, ראיינו את מוריס, התרשמו מעבודותיו במשרד ובשטח והעבירו את המלצתם התומכת להמשך התהליך.

שוליה במוסך קטן , עולה לארץ עם משפחתו מעיראק. 15 . מוריס, נער בן 1951 השנה הם מתגוררים בתל אביב, תשע נפשות בדירת חדר וחצי. "מכיוון שקיבלנו דירה במרכז הארץ לעומת המשפחה המורחבת שגרה במעברות, ביתנו שימש כתחנת מעבר לכל מי שהזדמן לסידורים באזור", מוריס מספר, "אימי הייתה מארחת ומלינה כל הזמן במאור פנים וברוחב לב". עול המחיה לא מותיר לנער את המותרות של חינוך תיכוני, והוא יוצא לעזור בפרנסת המשפחה. הוא מקבל את הצעת העבודה הראשונה שמזדמנת לו: שוליה למכונאי רכב במוסך קטן. בשירותו הצבאי ממשיך מוריס במסלול המכונאות ולאחר