מדבריא, מגזין יוספטל ומרחב אילת, ספטמבר 2024

מפרגנים לנו

ליוספטל פרס ישראל קובי העיתונאי והסאטיריקן הגיע ליוספטל כמרצה אריאלי אורח בכנס, ומצא את עצמו נפעם ממה שקורה בבית החולים שלנו. את רשמיו הוא סיכם 21.5.24- במאמר שהופיע ב בעיתון "ישראל היום" ומובא כאן כלשונו. אין מה להוסיף.

זו אמורה היתה להיות השעה המשעממת בחיי. נקלעתי לכנס מקצועי של צוות ההנהלה וההובלה של בית חולים כמרצה אורח. משום כבודם – ומשום הקפדתה היתרה של המפיקה – הקדמתי לבוא, וכך כשהתחיל הכנס מצאתי את עצמי לכוד בשולחן המכובדים, מבלי יכולת להיחלץ או להתחמק למשך כל השעה שקדמה להרצאה שלי, שבה נערך סיכום השנה החולפת והיערכות לאתגרי השנה הבאה. אללי. עתה יהיה עליי לשקוע לתוך גרפים ומספרים, להריע לאחיות מצטיינות, לכאוב את פרישתם של אנשים שאת שמם לא שמעתי מעולם, לשוש בשמחת חנוכת האגף החדש ולהצטרף בכל תוקף לדרישה הבלתי מתפשרת לתקן נוסף לאורולוג במרפאות החוץ. אוי לי ואבוי לנשמתי. ישבתי שם שבוי ושפוף, ותוך כדי שאני דן עם עצמי אם להפעיל משחק או להשיב למיילים – המנהלת התחילה בהרצאת הסיכום שלה, ואני מצאתי את עצמי פתאום מאזין בשקיקה, שמוט לסת ובאוזניים זקופות במשך שעה שלמה, ולא יודע את נפשי. זה היה באילת. בית החולים היה יוספטל. על הבמה עמדה ד"ר יפה אשור, שמנהלת אותו

קובי אריאלי. צילום: ד''ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיוויקי

"אללי, עתה יהיה עליי לשקוע לתוך גרפים ומספרים, להריע לאחיות מצטיינות ולהצטרף לדרישה הבלתי מתפשרת לתקן נוסף לאורולוג במרפאות החוץ"

זאת כשגרת יום, משתכרים ורק רוצים לחזור הביתה בשלום. ופתאום, ביום אחד, כל המרקם הפנימי של העבודה שלהם משתנה. כל הקצב מתגבר לאין שיעור, ונדרש מהם מאמץ גדול פי כמה. הם יכולים לזרוק ולהיות נרפים, והם יכולים – בעזרת חינוכם הטוב, מידותיהם המשובחות והנהלה נכונה – לגדל כנפיים ולעוף לשמיים.

אחוז, בתנאי אימה ומלחמה, תחת איום 100 של טילים חות'יים וכמעט בפני קריסה כלכלית של ענף התיירות המחזיק את העיר. משקופית לשקופית, מנתון לנתון וממספר למספר, עלתה תמונה שהביעה חוסן אזרחי

שכמותו לא רואים: עלייה במדדי השירות, ירידה בממדי האלימות, פיתוח מאסיבי, גדילה במחקר, עמידה באתגרי המצב בתחומי הריפוי והנפש. הכול. זה היה כל כך מרשים, שלרגע עלה החשד שהיא מזייפת מעט ומנסה לייפות את המציאות, אבל לא. מתברר שלא. הנוכחים במקום היו כולם עובדי המקום, ולא סביר שיפברקו מצגת שלמה רק כדי להרשים עיתונאי אחד שבמקרה הקדים לבוא. זה באמת היה נכון ומרשים. ולמה כל הסיפור הזה חשוב? גם כדי להרים ליוספטל ולאנשיו,

"משקופית לשקופית, מנתון לנתון וממספר למספר, עלתה תמונה שהביעה חוסן אזרחי שכמותו לא רואים: עלייה במדדי השירות, ירידה בממדי האלימות, פיתוח מאסיבי, גדילה במחקר, עמידה באתגרי המצב בתחומי הריפוי והנפש"

בשנים האחרונות, ותיארה בקול רגוע וללא פאתוס את שגרת חייו של מוסד רפואי אזרחי יחיד בעיר תיירות מרוחקת, כשיום אחד פתאום מתווספת לאוכלוסייה האזרחית שלה עוד מסה אלף תושבים גולים, כלומר גדילה של 60 של

אבל גם כדי להיזכר בגיבורי העורף העקיפים של המצב הזה ושל השנה האחרונה. עובדי יוספטל אינם מתנדבים ולא פועלים במסגרת עמותה. הם עובדים רגילים, שאומנם פועלים בשדה החסד וההטבה לאחרים – אבל עושים

- 14 -