מדבריא – מגזין יוספטל ומרחב אילת

TEAM אילת

מעבדות יוספטל | סימונה סולומון שאואט מאת

מפגשים מהסוג הפולשני

בחדר הניתוח, בבדיקות לא נעימות, על כיסא הגינקולוג - טיפולים שעלולים להביך את המטופלים מתרחשים בכל רגע ובכל בית חולים. אבל מה קורה בעיר קטנה כאילת, שבה בלילה הראשון לאחר שהתאוששת מניתוח אתה יכול לפגוש בפאב או במועדון את הצוות שניתח אותך? מה עושים עם המבוכה, ועד כמה התרגלו הצדדים למפגשים מהסוג הזה? יצאנו לבדוק

"אתמול הייתי בניתוחון ביוספטל, פעם ראשונה שלי", מספרת א', תושבת אילת*, "בחדר ניתוח פתאום אני רואה אח שאני מכירה מהעיר. נחנקתי. חשבתי לעצמי – וואי וואי, הוא יראה אותי ככה רדומה, בחלוק, איזה בושות. כמעט ביטלתי". ש' היא אילתית שממתינה לגרידה אבחנתית ומשתפת בחששות שלה: "גם ככה אני מתה מפחד, ועוד לא חשבתי על הקטע האינטימי, איך מסתכלים לרופא או לאח בעיניים אם אני פוגשת אותם בעיר? פדיחה". פעם שלישית גלידה באילת כמו באילת, החוקים שונים. הקלפים נטרפים מהר, והמציאות מכתיבה לנו סוג של אינטימיות כפויה – לטוב ולרע. אז נכון, את באמת עלולה להיתקל בגינקולוג שלך בסופר, אבל מצד שני, יש לך נגישות רבה יותר למטפלים, או כמו שאומרת ג': "אני כבר התרגלתי, יש ברירה? הרי לא אסע בשביל פרוצדורה קטנה לצפון. אז מתגברים על הבושה, פעם ראשונה מביך, פעם שנייה – פחות, פעם שלישית, גלידה... סתם... האמת היא שנוצר קשר טוב עם הצוות, כך שקל לחוש בנוח, ולפעמים אתה פוגש את מי שטיפל בך, מחייך, אומר שלום ואפילו שואל שאלות. האמיני לי, שהרבה יותר קל להתגבר על הבושה מאשר להתחיל לכתת רגליים בצפון, ועוד עכשיו עם הקורונה, ברוך השם שאפשר לקבל טיפולים כאן אצלנו. קראתי בפייסבוק על שירותים רפואיים חדשים ביוספטל ועוד כמה בדרך, כך שזה רק לטובה". בעלה של ג' מצטרף לשיחה ואומר: "זה באמת לא משנה מכיר-לא-מכיר, העיקר שמקבלים טיפול טוב. אין כאן מקום לבושה". היכרות כערך מוסף איך נקודה רגישה כזאת נראית מהצד השני – בעיני הצוות המטפל? אני פונה בשאלה הזאת אל רופא ותיק ביוספטל. "המיקרוקוסמוס הזה ששמו אילת,

"לפעמים אתה נחשף למקרים קשים, וממש לא חושב על מה יהיה אם מחר יראו אותי בקולנוע. זה ממש לא האישיו. מחר יום חדש"

חדש. בפן האישי שלי יש משהו מאוד יפה בהיכרות. למשל, מי שמאושפז זמן רב – אתה מכיר את המשפחה שלו, הופך להיות האוזן הקשבת, התמיכה, אוהבים אותך וזה מדהים, זה לא משהו שקל לייצר בבתי חולים גדולים או במרפאות המוניות. ההיכרות היא באמת דבר מיוחד בעיר הזו". כמו משפחה גדולה לסיום אני מחליפה כמה מילים עם אחת המיילדות שלנו בבית החולים. "וואו, כל כך כיף שזה בית חולים קטן", היא אומרת בחיוך גדול, "אצלנו כולן מכירות את כולן, האימא יולדת, אחרי כמה שנים הבת שלה יולדת, וכך אנחנו נחשפות לשושלות שלמות וזה מרגש, הולכים לאירועים שלהן, מתרגשים איתן, עבור שני הצדדים זה כמו משפחה אחת גדולה". אני יוצאת מכל השיחות הללו עם תחושה שהרקמה האנושית המיוחדת הזאת, בעיר השמש הנצחית הקטנטנה שלנו, רק מנגישה את הטיפול, טובה לבריאות, והיא פשוט חלק מהדבר הזה שנקרא "להיות אילתי". * השמות המלאים שמורים במערכת

הפריפריאליות והריחוק, יוצרים איזו קירבה למטופלים", הוא אומר. "אז נכון, יש תמיד את המבוכה, בעיקר בהתחלה, הרי זה כמו לקפוץ למים בפעם הראשונה. מצד שני הקשר המקצועי מאוד חזק, אתה מכיר את המטופלים ומרגיש מחויב לייצר סביבה בטוחה עבורם. רופא זה רופא זה רופא, לא משנה פריפריה או לא, לא משנה מבוכה או לא, אנו כאן כדי לתת מענה מקצועי רפואי לכל אחד ואחת, ובעיר ספר כמו אילת יש את הערך המוסף של היכרות אישית שהוא לא פחות חשוב מהטיפול עצמו". אוהבים שזה מדהים נ', איש צוות מאחת המחלקות, חולף על פנינו, ואני עוצרת אותו לרגע כדי לשמוע את דעתו בנושא. "כשאתה לובש את מדי בית החולים אתה פרסונה אחרת. אתה מחויב למקצועיות ולמתן עזרה, כמו חייל במדים, אתה צריך להצדיק את המדים הללו. אתה נחשף להמון מקרים, חלקם קשים, וממש לא חושב על מה יהיה אם מחר יראו אותי בקולנוע, זה ממש לא האישיו. אתה מטפל בכולם בצורה שווה, מה שהיה היה ולמחרת יום

- 14 -