מרכז שניידר - מגזין פאזל, מאי 2020

ד"ר איתי ברגר בחדר קורונה במחלקת ילדים א' שהפכה ל"מחלקת קורונה"

תפקוד בחוסר ודאות , אחות אחראית מחלקת קורונה (ילדים א') נינה סברדלוב

גם חוסר ודאות מבחינת ההדבקה. הורים וילדים חיוביים ששהו יחד בחדר, התבקשו להתמגן בכל פעם שהצוות נכנס. מה היה האתגר המרכזי בטיפול? זה לא "פיק" שעולה ויורד, אלא אירוע מתגלגל שלא ברור כמה זמן יימשך. העסיק אותנו מאוד מצבם הנפשי של הילדים, בעיקר כמה מבני הנוער שהיו לבד. היו ילדים צעירים שבתחילה נבהלו מאיתנו כי נראינו להם כמו חייזרים. לשמחתנו, מבחינה רפואית כולם היו בסדר. בשיא היו אצלנו מטופלים עם קורונה, ולקראת הסוף נשארנו 11 עם ילד אחד בלבד. מקרים שריגשו אותך במיוחד? היו דילמות שלא היכרנו. למשל, אם לתשעה שנמצאה חיובית יחד עם שבעה מהילדים, וסירבה לעבור איתם לבידוד במלון בלי האב והילדים הנוספים. או אם לתינוק שעושה סדר פסח לבדה, ליד מיטת הילד. זה היה צובט לב אבל השתדלנו לעזור במה שאפשר, כמובן גם לקראת החג. בשלב מסוים מצאתי את עצמי רצה לבית כנסת של בית החולים להביא סידורים, מגלה שהוא סגור ומחליטה שלא חוזרת בלי סידורים למשפחות. וכך היה. איך הצוות התמודד עם האתגר הזה? תחושת הביחד וההתגייסות שלנו, שקיימת

הקורונה אילצה את כולם לעבוד אחרת. איך זה התבטא במחלקה שלכם? המחלקה הוגדרה כשטח מזוהם שנכנסים אליו רק בבגדי מגן. במקביל עבדנו גם מחוץ למחלקה. אנו רגילים למחלקה פעילה, רועשת במובן הטוב, מלאת חיים. פתאום הכול קפא. זה היה מוזר. בכניסות הראשונות למחלקת קורונה, הייתי ממש מאבדת התמצאות בגלל השקט והריק במחלקה. הכול נהיה מדוד ומחושב, כל בקשה של הורה דרשה מאיתנו תכנון לפני הביצוע. למזלנו בית החולים נערך טוב ומהר, ומה שלא ידענו למדנו תוך כדי תנועה. מיגון הצוות היה מעל לכול ובאף שלב לא חסר ציוד. עד כמה הקשתה עליכם העבודה עם ביגוד המגן? אנחנו מורגלים במצבי בידוד, אבל הפעם זה היה שונה. ההלבשה וההורדה של הביגוד היו מאוד קפדניות, ועד שנוסחו כללים זה היה מאוד מבלבל. הוחלט שאחות יכולה לשהות רק שעתיים ברצף במחלקה, בגלל הקושי לעבוד עם ביגוד המגן ומגן הפנים. לבישה N95 ובעיקר עם המסכה נכונה מקשה על הנשימה, וקשה לעבוד ככה רצוף ובעיקר לבצע פעולות טיפוליות. בעבר לימדתי את נושא ההתמגנות כמורה בבית הספר לסיעוד, וכאן הרגשתי שאני לומדת הכול מחדש. הקושי כלל

תמיד, רק התחזקה. אנשים עבדו במשמרת שעות, כולם נתנו את 8 שעות במקום 12 של אחיות, 30 הכול. הצוות הגרעיני, שבשגרה כולל וגם הוא חולק לשתי קבוצות. 20- הצטמצם ל פיצול הצוות נתן לכולנו הזדמנות לגיבוש חדש ולהיכרות קרובה עם החברים. לקחים או מסקנות שהפקת מהמשבר? שצריך להיות מוכנים נפשית לתקופה שבה כל יום מתחיל בחוסר ידיעה מה יקרה. עליתי לארץ בגיל רק עם אימא ובלי לדעת עברית, ישר למלחמת 18 המפרץ, והיה קשה, ועדיין – אני לא זוכרת תחושות כאלו של חוסר ודאות, כשמרגישים שאין שום אלגוריתם שלפיו פועלים. אישית אני מרגישה שקיבלתי מיומנויות ניהול חדשות, גם מה שלא כתוב בספר. ומבחינת מה שכן כתוב, עכשיו נכתבים הספרים של העתיד.

היו דילמות צובטות לב, כמו אם לתשעה שנמצאה חיובית יחד עם שבעה מהילדים וסירבה לעבור איתם למלון ולפצל את המשפחה, או אם לתינוק שעושה סדר פסח לבדה ליד מיטתו

13