פאזל ספטמבר 2020

זו שצועדת איתי במסלול החיים האישי והמקצועי שנה – אשתי פרננדה, 40- כבר למעלה מ שהייתה אז סטודנטית לרפואה בבית החולים. את ההתמחות הפסקתי כדי לרדת לירוחם ולעבוד שם כרופא ילדים במשך שנתיים. טיפלתי ילדים ביום מבוקר עד לילה, עבדתי 120- ב במד"א ועשיתי תורנויות בסורוקה. בהמשך שירתתי בחיל האוויר, שנה וחצי בבסיס חצרים כרופא מוטס. באותה התקופה פרצה מלחמת לבנון הראשונה, ואת ההתמחות חזרתי להשלים . אחרי שנה וחצי כרופא בכיר נסענו 1984- רק ב לשנתיים לטורונטו והתמחיתי בראומטולוגיית ילדים. לאחר מכן ניהלתי את מיון ילדים בסורוקה ובמשך שש שנים הייתי יו"ר חטיבת הילדים שם, מחובר מאוד למקום, עם תוכניות גדולות לפיתוח רפואת הילדים בנגב. לא חשבתי שאגיע שנה כאן – תקופה 13 לשניידר. והנה, אני אחרי של עשייה גדולה, שבמהלכה גם חיתנתי בנות והפכתי לסבא לארבעה נכדים מדהימים. חתיכת חיים". מתי ואיך מגיעה ההצעה לנהל את שניידר? , אני בדרך לכנס בארה"ב, מקבל 2007 "נובמבר שיחת טלפון מפתיעה. חזרתי, נפגשתי עם פרופ' אהוד דודסון שהיה אז סמנכ"ל בכללית, ותוך כמה שבועות כבר הייתי בתוך פרק חדש בחיים. זיהיתי שזו הזדמנות בלתי רגילה עבורי. לא ניהלתי בית חולים ולא למדתי ניהול, לא ציפיתי להצעה כזאת, ועוד היו לי תוכניות איך 'לנצח' את שניידר עם הקמת מרכז סבן לרפואת ילדים בבאר שבע. הכול השתנה ברגע. הגעתי לשניידר, מקום שלא הכרתי בו כמעט אף אחד. אני זוכר שמנכ"ל כללית שאל אותי, איך תנהל את שניידר ללא ניסיון, ועניתי לו בפשטות – 'כמו את הבית שלי'. ראיתי בכך הגשמה של חלום". איך הייתה ההתחלה? "קפיצה למים קרים. הייתי אאוטסיידר שהוצנח מבחוץ, לא גדל פה, בא מהפריפריה למרכז. זיהיתי שיש מה לתקן בשניידר. לחבר יותר את ההנהלה והשטח, לשבור מחסומים פנימיים, לייצר עבודה מולטי-סקטוריאלית, לפתור בעיות כמו גירעון וכוח אדם לא מתוכנן. לשמחתי מצאתי אנשים שמאוד עזרו לי. רו"ח אילן שמש הגיע כמנהל כספים חדש, עם כל התמיכה והיצירתיות שלו. מיניתי שני סגנים חדשים, ד"ר אבינעם פירוגובסקי וד"ר אפרת ברון הרלב. נורית ברוך הגיעה כמנהלת הסיעוד, ואילן שמש הפך למנהל אדמיניסטרטיבי, תפקיד שמילא שמונה שנים. בניתי סביבי הנהלה מאוד מגובשת, חזקה ומקדמת. אנשים שנתנו פה השקעה ענקית. אני מאמין במתן סמכויות, וזה עבד נפלא. בחרתי את האנשים אחד-אחד, האמנתי בהם, והם החזירו בריבית ובלויאליות מוחלטת. אבינעם, אילן, נורית, ריבה שקד והצוות שלה בדוברות – צוות מצומצם שעשה ועושה עבודה גדולה לקידום בית החולים". איך אתה רואה את מרכז שניידר בשנים הקרובות? מה צופן העתיד? "אני מאמין ששניידר ימשיך להוביל את רפואת הילדים בישראל ובעולם. אני מקווה מאוד שעם השנים הוא יהפוך למרכז שלישוני נטו – מרכז מצוינות לכלל המחלות המורכבות, בעוד שמחלות קלות יחסית יטופלו בקהילה וביתר מחלקות הילדים בארץ. חשוב לזכור שהשתלה היא 'חתונה קתולית' עם בית החולים, וכמוה טיפול במחלות מורכבות כמו סיסטיק פיברוזיס, מחלות אנדו וגסטרו קשות, מחלות אונקולוגיות שתוחלת החיים בהן עולה דרמטית. כל הילדים הללו דורשים מעקב וליווי צמודים תוך התמקצעות בלתי פוסקת. רפואת הילדים המורכבת היא העתיד של בית החולים:

"התמזל מזלנו לחיות ולעבוד בתקופה של מהפכה מרגשת ברפואה"

יהיה גשר לשלום ויטפל בכל ילד בלי הבדל דת, גזע או מוצא. לקח לי כמה דקות, לקחתי אוויר ואישרתי. זו הייתה החלטה דרמטית שהצילה חיים של ילד. בהמשך השנים חוויתי מאות מקרים מיוחדים, שחלקם נגעו לליבי מאוד, חלקם עירבו דילמות מקצועיות ואתיות וחלקם המחישו לי איך רפואת הילדים של ימינו נוגעת במדע הבדיוני, וכמה התמזל מזלנו לחיות ולעבוד בתקופה כזאת של מהפכה מרגשת ברפואה". במבט לאחור, היית משנה משהו במסלול הקריירה שלך? "מאז שאני זוכר את עצמי רציתי להיות רופא. ואני זוכר אותו בעיקר כאדם 45 אבי נפטר בגיל חולה ומאושפז. זה רק חיזק את רצוני ללמוד רפואה. בחרתי ברפואת ילדים כי זהו המקצוע האופטימי ביותר בין כל מקצועות הרפואה. ההחלטה להפוך מרופא וחוקר מן המניין למנהל הייתה לא פשוטה, והיה לי חשוב להישאר תמיד מעורה ומעודכן. היו לא מעט צמתים בדרך אבל לו יכולתי לבחור מחדש, לא הייתי משנה דבר. הייתה לי קריירה מספקת מאוד". מה היית רוצה לומר לאנשי מרכז שניידר? "גם לצוות הנוכחי, וגם לכל אנשי שניידר לדורותיהם: אני מלא הערכה לעבודה המקצועית והמסורה שלכם שעושה את שניידר למה שהוא. פגשתי פה אנשים מצוינים ואכפתיים, המגיעים יום-יום לעבודה עם ברק בעיניים ותחושת שליחות. לכל אחת ואחד מכם יש חלק במימוש החזון – להביא החלמה ובריאות לילדים ולמשפחות מכל רחבי הארץ. הייתה שנה בראש 13 לי זכות גדולה לעמוד כמעט המערכת המדהימה והמרגשת הזאת. תודה פשר לי להוביל ִ לכולם על שיתוף הפעולה שא ולנהל את בית החולים המיוחד הזה, וברשותכם כמה תודות אישיות: לצוות הקרוב שלי – רו"ח אילן שמש, ד"ר אבינעם פירוגובסקי, נורית ברוך, מנהלת לשכתי אופירה מהצרי שליוותה אותי כל השנים, ולכל חברי ההנהלה שעבדו איתי לאורך התקופה – תודה על שהייתם חלק מהובלת בית החולים. תודה מיוחדת לנשים המיוחדות של חיי – לאשתי פרננדה ולבנותינו על התמיכה, הסבלנות והאהבה ללא תנאי. למחליפה שלי בתפקיד, ד"ר אפרת ברון הרלב – בת טיפוחיי, בוגרת שניידר, סגניתי לשעבר – איחולי הצלחה מכל הלב. אני בטוח שבכישרונה ובתבונתה היא תמשיך להוביל את בית החולים לעוד הישגים רבים. ולכל אנשי שניידר ומשפחותיהם, שנה טובה ומוצלחת, ושרק נהיה בריאים".

מומחיות-על במחלות קשות, הקמת מחלקת טיפולים גנטיים והובלת התחום הזה בישראל, ביצוע כל הניתוחים המורכבים, צנתורי לב ומוח וטיפול בכל המומים המולדים והקשים, כל זאת תוך חיזוק השת"פ המולטי-דיסיפלינארי והשילוב בין קליניקה למחקר. הבניין החדש צפוי להצעיד את בית החולים צעד גדול קדימה ולהוות תשתית פיזית להתגשמות החזון הזה. בזכות המעבר אליו מרכז שניידר כולו יעבור מהפכה שתכין אותו בצורה הטובה ביותר למתן מענה לצרכים העתידיים – ברפואה, במחקר, במלונאות, בשירות ובביטחון למטופלים ולצוות בזכות בית חולים חירום ופגייה ממוגנת ברמה בינלאומית. זו קפיצת דרך אל הסטנדרט העולמי הגבוה ביותר". קידמת מאוד את המעמד הבינלאומי של שניידר. מעבר ליוקרה, מה זה נותן? "הרבה יותר מאשר פרסטיז'ה נטו. מעמד עולמי משמעו שיתופי פעולה עם מוסדות מובילים, מחקר ברמה הגבוהה ביותר, התמחויות של אנשינו במוסדות הטובים בעולם. שניידר מוערך כיום כאחד הטובים בעולם בתחומו. זה בא לביטוי בשיתופי פעולה עם המרכזים המובילים ברפואת ילדים, בהשתייכות לקבוצות CHIEF בינלאומיות משמעותיות כמו פורום בתי חולים לילדים בעולם, ופורום 40 המאגד – הארגון האירופי של בתי חולים ECHO לילדים שהיינו חלק מהקמתו. זהו בסיס איתן למחקר רב לאומי, לקבלת מענקי מחקר יוקרתיים, לשיתופי פעולה בין-מדינתיים. בנינו יחסים מצוינים עם מוסדות מקבילים בסינסינטי, בוסטון, טורונטו, שנחאי, בייג'ין ועוד. בעולם רוחשים כבוד לשניידר, וזו תוצאה של עשייה איכותית לאורך השנים ושל עבודתם של חוקרים בכירים, מנהלי מחלקות ומכונים מובילים, שמייצגים את שניידר בזירה העולמית. חשוב להמשיך בכך". רגע מיוחד שהשפיע עליך מתוך אינספור המקרים שחווית כאן? "היו כמובן אין-ספור אירועים מרגשים ומטלטלים. אני זוכר את הילד הראשון שנפטר תחת כהונתי כאן. עם כל שנותיי כרופא ילדים וכמנהל חטיבה בסורוקה, לא ישנתי בלילה. אתה בראש הפירמידה, ומרגיש אחראי על הכול. זמן קצר לאחר מכן, טלפון בלילה: מבקשים ממני אישור דחוף להשתלת ריאות בילד פלסטיני ממזרח ירושלים – אין ביטוח, אין כסף, יש רק אמנה של שניידר שאומרת שבית חולים זה

14