ראי - מבט לחינוך לסיעוד בכללית

כוחותיי ומתרכזת בעבודהשעוזרת לשמור על השפיות. לוחצת על כפתור ה"אנטר" ושולחת לסטודנטים את השיעור המקוון הא-סינכרוני להפתעתי הרבה הסטודנטים הראשון שלי. מדווחים כי השיעור, למרותשלא נלמד בשיטה המסורתית, היה ברור בהחלט והם מצפים אני להמשך ההוראה מרחוק בקוצר רוח. לא מאמינה שההוראה מרחוק, שרק לפני שבוע היתה בחזקת רעיון, מתגשמת והופכת למציאות! מסופקת מאוד, ובתחושת גאוות יחידה לנוכח ההישג הזה, מרגישהשאני חוברת למורים ומרצים מהשורה הראשונה ושכולנו חלוצים בעולם חדש של הוראה – הוראה מרחוק. "דינה" לא נשארת מאחור! היא צועדת קדימה בכל הכוח! אנחנו מתבשרים כי בעקבות . 2020 במרץ 22 הוראות משרד הבריאות, האוסר על קיום בחינות במוסדות הכשרה והשכלה גבוהה, לא יתקיים המבחן הממשלתי בסיעודשתוכנן באפריל. הסטודנטים, שנמצאים בישורת 6- ל האחרונה ומחכים כל כך להיבחן ולהפוך לאחיות ואחים מן המניין, מקבלים היתרי עבודה זמניים עד לקיום הבחינה בתאריך שאינו ידוע עדיין. צוות בית הספר קשוב מאוד לתסכול ולאכזבת הסטודנטים, אך מבין יחד איתם כי זהו צו השעה. בחדשות מעדכנים כי מספר אנשי צוות מערכת הבריאות הנמצאים ובהם מספר רבשל 3,000- בבידוד כבר גבוה מ אחים ואחיות. בבית הספר מלמדות אחיות שגם עובדות בשטח, במרפאות ובמחלקות בית החולים. מעבר למחסור בכוח אדם לאור יציאה לבידודים, הן מספרות על הקשיים בהתמגנות שגוזלת זמן רב, שמחממת את הגוף וגורמת לאי נוחות בעבודה, לתופעות כמו אדים על המשקפיים ולקושי לדבר ולהישמע בבירור מתחת למסכה. מותשות, הן מספרות על מתח רב ועל עבודה בתנאי

אף הם לבידוד אחר כבוד. אני מוצאת את עצמי נוהגת הביתה מוטרדת כל כך, שהרי שבוע שלם חלף מאז נחשפתי, ובשבוע הזה הייתי בקרבת ילדיי ובקרבת אימי והתרוצצתי במרכזי קניות רבים (שלא יחסר בבית דבר במקרה שיהיה סגר). והנה עוד דבר שלמדתי מהקורונה: "דיווח עצמי על בידוד בית בעקבות מגע עם חולה" – אני מגיעה הביתה, מדווחת, מקבלת מספר בקשה וגם הפניה לביצוע בדיקה מאחר ואני נמצאת בקבוצת סיכון. חוויה מפוקפקת, שרבים וטובים התנסו בה לאחרונה. מרגישה לחץ עצום, בעיקר מתוך דאגה לקרובים אליי וחשש שמא נדבקתי והדבקתי גם אותם. מתיישבת באפיסת כוחות במרפסת, מרגישה רוח קרירה ונעימה, ואני מבפנים בוערת מדאגה. אני בבידוד בבית. הראש . 2020 במרץ 19 כואב מאוד, אולי מדאגה? אולי מפחד? הקשר עם "משפחת דינה" נשאר הדוק מאוד: הודות לוואטסאפ, לשיחות הטלפון ולווידאו, כמעט ואיני מרגישה את הבידוד. הריחוק מהסטודנטים גורם לי לתהות גם על ההתמודדות שלהם. חלקם בבידוד שנכפה עליהם, חלקם בריחוק חברתי לאור ההנחיות, וברור לי שקטיעת רצף הלימודים גרמה גם להם סוג של מפח נפש. לכולנו ב"דינה" חשוב לשמור על קשר עם הסטודנטים, כי הרי מאז ומעולם תפסנו את עצמנו לא רק כמנחים פדגוגיים, אלא, בראש ובראשונה, כבני אדם. הקשר נשמר לרוב באמצעותאימיילים ושיחות טלפון עם נציגי הוועד של המחזורים. כל סטודנט יודעשהוא יכול לפנות לכל איש צוות בבית הספר, למרות הריחוק החברתי. אנחנו קשובים לתחושות הסטודנטים, מרגישים את הלך הרוח שלהם, יום יום "ממששים את הדופק" ובודקים את המורל שלהם. מתוך הבידוד שנכפה עליי, אני אוספת את כל

מתוך הבידוד שנכפה עליי, שולחת לסטודנטים את השיעור המקוון הראשון. התגובות מצוינות. מרגישה שאני חלק מעולם חלוצי של הוראה מרחוק. "דינה" לא נשארת מאחור! בית הספר קשוב לאילוצי השעה. המורים שעיקר משרתם בבית הספר משנים מועדי שיעורים כדי לעזור לקולגות שעיקר משרתם במרפאות ובבתי החולים קשה לתאר את ההתרגשות של שיעור חי בזום בפעם הראשונה! אני ממש מחסירה פעימה למראה הסטודנטים שלא פגשתי זמן רב. גם הם מתרגשים ואסירי תודה

14 | ראי