ראי - מבט לחינוך לסיעוד בכללית

מתקבלת החלטה לקיים את הכשרת הסטודנטים לטיפול בחולי קורונה דרך מצגות מקוונות, סרטונים שצולמו בבית הספר ושיעורי זום – על אפה וחמתה של הקורונה!

האור. פתאום באה הקורונה וטורפת את כל הקלפים! אנחנו מבינים את חשיבות המשך ההוראה ויהי מה, אך מרגישים את הלחץ שנכפה עלינו לעשייה מיידית בעקבות מציאות מבלבלת ומדאיגה. בתוך תוכנו אנחנו רוצים להאמין שבסופו של דבר האמצעים המגבילים שננקטו יתבררו כמיותרים ושסיום ההתמודדות הזו נמצא "מעבר לפינה". אנחנו מנסים לשדרג מצגות קיימות ולהטמיע בהן סרטוני הסבר ופסי קול שאנחנו מקליטים בקולנו, כלומר הוראה א-סינכרונית. בלית ברירה, אנחנו מתחילים לזוז בכיסאות שלנו באי נוחות ומוצאים את עצמנו לומדים בחוסר חשק שימוש בטכנולוגיות נוספות שיכולות להתאים להוראה סינכרונית ולשידור שיעור בזמן אמת, כמו זום, יוניקו וסקייפ. אני מרגישה ש"מישהו הזיז את הגבינה שלי", ושזו הקורונה כמובן! אנחנו עוברים ימים של שינוי מחשבתי. הקורונה . 2020 במרץ 15 גורמת לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו. צוות המורים בבית הספר זונח הרגלים של שנים ומתחיל להתמודד עם פערי הידע ויכולת ההוראה מרחוק. באוניברסיטה נפתחות סדנאות עבודה מקוונות ללמידת הכלים החדשים, ואנחנו נעזרים זה בזה ולומדים ביחד (צרת רבים חצי נחמה?), משתפים חומרי למידה, תובנות וטיפים שלמדנו תוך כדי היכרות עם כלי העבודה החדשים. לא אחת, מכה בי התובנה שזכיתי לעבוד עם עמיתים נהדרים כל כך, שותפי הגורל שלי בבית הספר. חברים לעבודה שהופכים לסוג של משפחה, בימים שהקשר איתם הוא אינטנסיבי יותר מהקשר עם משפחתי הביולוגית, זו שבבית. אנחנו עובדים מסביב לשעון, משעות הבוקר המוקדמות ולעיתים הרבה מעבר לשעות העבודה, גם בבית, מתייעצים ועוזרים זה לזה עד השעות הקטנות של הלילה. כולנו בצוות "דינה", בהובלת מנהלת בית הספר, נחושים לעבוד בכל כוחנו על מנתשלא ייווצר פער בתוכנית הלימודים. אף אחד מאיתנו לא יודע כמה זמן המצב הזה יימשך, ולא נותרת לנו ברירה אלא לפתח "אחוות לוחמים" ולעשות את מרב המאמצים ללמוד להשתמש בטכנולוגיות הוראה מרחוק, כדי להמשיך את הכשרת הסטודנטיםשלנו. אני חושבת על כך שכאשר גבולות המדינה נסגרו, אנחנו למדנו לפרוץ את הגבולות של עצמנו. נלחמים ב"התנגדויות פנימיות" שלנו, מנסים לשנות הרגלים ולחשוב מחוץ לקופסה. מי היה מאמין שבמקום להרצות לכיתה אנחנו

נדבר אל המחשב, בעודנו מקליטים שיעורים לסטודנטים או שנשדר שיעור און-ליין לסטודנטים שיימצאו בכל מקום, רק לא בכיתה! הנחיות חדשות ממשרד הבריאות: "אין לצאת מהבית . 2020 במרץ 17 למעט לצורך הצטיידות במזון ובתרופות, שירותים רפואיים ושירותים חיוניים אחרים, יש לשמור על הקשרים החברתיים באמצעי תקשורת מרחוק ולהימנע מאירוח בבית, יש לצמצם את הצורך ליציאה מהבית באמצעות עבודה מרחוק, שיחות וידיאו ושיחת ועידה". באוויר יש תחושה שהקורונה סוגרת עלינו. לאן שלא נלך ומה שלא נעשה, אפשרות של כניסה לסגר הופכת להיות מדוברת וריאלית יותר ויותר. אנחנו עדיין מגיעים לבית הספר ועובדים במרץ, מתאמצים להדביק את קצב השיעוריםשהתבטלו לנוכח ההנחיות. בבית הספר מתקבלת החלטה לקיים את הכשרת הסטודנטים שלנו לטיפול בחולי קורונה באמצעות הוראה מרחוק. הסטודנטים יקבלו מצגות מקוונות, סרטונים שצולמו בבית הספר ושיעורי זום, ויעברו את ההכשרה הנדרשת כל כך, על אפה וחמתה של הקורונה! שעת צהריים. הטלפון בחדרי מצלצל. מנהלת בית . 2020 במרץ 18 הספר מודיעה לי כי עליי להיכנס לבידוד כיוון שנחשפתי לסטודנטית חולה מאומתת, שנכחה בשיעור שלימדתי בכיתה לפני כשבוע. מסתבר שהסטודנטית החלה להרגיש תסמינים לאחר השיעור, ועד שהגיעה תשובת הבדיקה חלף שבוע. כל אנשי הצוות שלימדו באותו יום בכיתה, וכל הסטודנטים שנכחו בשיעורים באותו יום, יוצאים טלפון ממנהלת בית הספר שמודיעה כי עליי להיכנס לבידוד: נחשפתי לסטודנטית חולה מאומתת. מגיעה הביתה, מתיישבת באפיסת כוחות במרפסת, בוערת מדאגה

המשך

13 | ראי