ראי - מבט לחינוך לסיעוד בכללית

מצליחים בקושי רב לגייס מרצים ומתרגלים ולארגן כיתות, בובות וציוד נוסף לסימולציות. הזמן קצר והמלאכה מרובה. אנחנו מפרסמים את דבר קיום ההכשרה לסטודנטים ומוצפים בתגובות של חשש, אי ודאות, ולעיתים אף אי הסכמה לטפל בחולי קורונה. המרצים עצמם מתקשים בתחילה להבין את הדחיפות הגדולה לקיים את ההכשרה הזו בהקדם האפשרי, אך מתגייסים למאמץ הכללי בבית הספר, ותוך מספר ימים נבנית תוכנית עבודה להכשרה לעילא ולעילא.

בעודי שקועה בפנטזיות על חופשת הפסח, מייל חדש מגיע: "צו איסור יציאה של עובדי מערכת הבריאות אל מחוץ לישראל". אני בוהה במסך המחשב ולא מאמינה למראה עיניי מִנהל הסיעוד מורה לקיים הכשרה בנושא "הטיפול במטופל המונשם המאובחן כחשוד/חולה בקורונה". צוות "דינה" עובד ימים כלילות ובונה תוכנית לעילא ולעילא אנו מתחילים לתהות על המשך הסמסטר. ברקע שומעים על מצוקת כוח אדם בשטח, שנובעת מיציאה לבידוד של עוד ועוד אנשי צוות במחלקות. ההנחיות "עולות מדרגה" הודעה על הפסקת הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות. המורות מתקשות להבין ולהפנים. גם הסטודנטים מבולבלים ומנסים להבין את הסחרור שלתוכו נשאבו

ביבליוגרפיה אנחנו מתבשרים על . 2020 במרץ 14 איסור התקהלות של מעל לעשרה אנשים ועל סגירת כל מקומות הבילוי והפנאי כולל מסעדות, אולמות קולנוע, חדרי כושר וקניונים. אסורה התקהלות במקומות העבודה, ואנחנו מתבקשים להקפיד על קיום מרחק של שני מטרים לפחות בין העובדים. ישלהימנע מנסיעהשל יותר משני אנשים ברכב ולהימנע ככל הניתן משימוש בתחבורה ציבורית. צוות "דינה" מגיע לבית הספר המתרוקן. הסטודנטיםשלנו בתוכנית הגנרית במסלול האקדמי ובמסלול להסבת אקדמאים, והלומדים במסלול להשתלמויות מוכרות בסיעוד, לא מגיעים פיזית לבית הספר עד להודעה חדשה. הקבוצה היחידה שממשיכה בהתנסות מתקדמת היא שנה רביעית במסלול אקדמיה, אשר עומדת להיבחן בבחינה הממשלתית באפריל. למורת רוחנו, אנחנו מתחילים לחשוב על יישום מיידי של אלטרנטיבות להוראה הפרונטלית, שהרי זו נאסרה עלינו. שניםשאנחנו עוסקים בהוראה בלתי אמצעית: מרצה מול כיתה, יכולת דיאלוג ישיר, יכולת לקשר עין טבעי, יכולת להתרשם מהבעות פנים – זו השגרה שלנו ואליה אנחנו מורגלים. גם הסטודנטים שלנו רגילים לסוג ההוראה הזה. האם ישתפו פעולה עם שיטות הוראה שונות? האם השיטות החדשות יאפשרו למידה מיטבית? האמת היא שכבר חשבנו על הטמעת טכנולוגיות חדשות ללמידה, וכבר התכוננו לקראת תהליך של שינוי תפיסות והרגלים, אבל אף אחד לא חשב על שינוי במהירות אנחנו נחושים למנוע פער בתוכנית הלימודים, מפתחים "אחוות לוחמים", נלחמים בהתנגדויות פנימיות. גבולות המדינה נסגרו, ואנו לומדים לפרוץ את הגבולות של עצמנו לבוא. מרגישים בתוך סיטואציהשל תסכול, אי ודאות וחוסר אונים לשני הצדדים. אנחנו באותה סירה מקרטעת בלב ים סוער, מנסים להתייצב ולשמור על קור רוח.

ארגון הבריאות העולמי מכיר . 2020 במרץ 11 בהתפשטות הנגיף כמגפה עולמית (פנדמיה). בישראל מספר החולים עולה. בבתי חולים נפתחים מתחמי בידוד לאשפוז, ומתחילה היערכות להקמת מחלקות אשפוז ייעודיות לטיפול בחולי קורונה. אנחנו שומעים כי חל איסור על קיום אירועים המוניים של יותר ממאה משתתפים, ומייד מתחילים לחשוש לגבי השהות וההוראה בבית הספר. מה יהיה עכשיו? האם יש סיכוי שהלימודים אצלנו יופסקו? האם נכון וראוי להפסיק את הכשרת הלומדים בעתשכזו? הסטודנטים וגם אנחנו מתחילים לתהות על המשך הסמסטר. ברקע אנחנו שומעים על מצוקת כוח אדם בשטח, שנובעת מיציאה לבידוד של עוד ועוד אנשי צוות במחלקות, בעקבות חשיפה לחולים. ההנחיות "עולות מדרגה": איסור לבקר בבתי אבות כדי למנוע הידבקות של קשישים, המלצה לציבור להימנע מהגעה לבתי חולים שלא לצורך, הוראה על סגירת מרכזי קניות. אנחנו מקבלים איגרות מהאוניברסיטה ובהן הנחיות להיערכות לקראת "הוראה מרחוק", מונח מוזר שלא הכרנו עד עתה. מוצעים לנו שני כלים: ה"זום" וה"יוניקו", שמאפשרים בחירה בין שידור בזמן אמת לבין הקלטת השיעור מראש ושידורו בהמשך. אני קוראת את ההנחיות ולאמאמינהשנצטרך להשתמש בהן כל כך מהר. אבל כבר למחרת היום, זה מגיע. אנחנו מקבלים את . 2020 במרץ 12 ההודעה על הפסקת הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות, ומתקשים להבין ולהפנים. פעילותו של מוסד להכשרת אחיות ואחים מופסקת באבחת חרב, בדיוק בתקופה קדחתנית כל כך בהיבטים כה רבים. אפילו כבר קיימת תוכנית הכשרה מיוחדת לטיפול בחולי קורונה, שכל כך חשובה בימים אלה! מה עושים עכשיו?! המורות והמדריכות, שאף עובדות במחלקות בית החולים, מתחילות לנהל שיחות טלפון זו עם זו, עייפות ממשמרות קשות בשטח, מזועזעות מגודל הבשורה, הלומות מהאפשרות שההכשרה תיפסק ולא מבינות עד תום מה המשמעות וההשלכות של סגירת בית הספר. גם הסטודנטים מבולבלים ומנסים להבין את הסחרור שלתוכו הם נשאבו בעל כורחם. הם מציפים אותנו, המורות, בשאלות בטלפון, במסרונים ובמיילים לאורך כל שעות היממה. כולנו מודאגים מההווה השברירי ומהעתיד

12 | ראי