ראי - מבט לחינוך לסיעוד בכללית

ואנחנו עובדים בקדחתנות, מנסים "לרענן" את תכני ההוראה עם שילוב מידע והנחיות הקורונה. פורים כבר כאן, המסיבות בפתח, ובקרוב מגיע פסח ואנחנו כל כך זקוקים לקצת חופש, ואם אפשר אז חופש בחו"ל... מה יהיה? יעד כבר יש, כרטיסים כבר יש, וכמו רבים אחרים, אני כל כך מחכה לרגע שבו אגיע לשדה התעופה, גוררת בחדווה מזוודה (כמעט ריקה, לפני קניות) ושותה קפה במחיר מופקע לפני העלייה למטוס. בעודי שקועה בפנטזיות, מייל חדשמגיע: "צו איסור יציאהשל עובדי מערכת הבריאות אל מחוץ לישראל"! האם זה אמיתי?! אני בוהה במסך המחשב ולא מאמינה למראה עיניי. הצו הופך לשיחת היום בבית הספר ובבית החולים. גבולות מדיניים נסגרים ואני חושבת גם על הגבלת החופש שנכפית עלינו. אני מרגישה מתוסכלת ומבוהלת כאחד. ואם אני, אחות ותיקה ומנוסה מרגישה כך, מעניין מה מרגישים הסטודנטים.... לאט לאט מחלחלת בי ההבנה, שבימים אלו נדרשצוות בית הספר לתפוס פיקוד בתור "המבוגר האחראי" ולהיות כמגדלור לסטודנטים המבולבלים והמתוסכלים. מִנהל הסיעוד מורה לבתי . 2020 במרץ 9 הספר לסיעוד לקיים ללומדיםתוכנית הכשרה בנושא "הטיפול במטופל המונשם המאובחן כחשוד/חולה בנגיף קורונה". צוות בית הספר עובד ימים כלילות על מנת שההכשרה הזו תתקיים בצורה הטובה ביותר ובמהירות האפשרית. ההכשרה מיועדת לבוגרי בית הספר / החוג לסיעוד, שאמורים להיבחן בבחינת הרישוי הממשלתית באפריל, לסטודנטים לסיעוד בשנים מתקדמות בכל תוכניות הלימוד, ולמשתלמים בכל הקורסים העל בסיסיים. השעון מתקתק והזמן בהחלט לא עומד לטובתנו. כשברקע אנחנו אנחנו שומעים תחזיות קודרות לגבי עלייה בחולים המורכבים הצפויים לתמיכה נשימתית, אנחנו

עוסקים במחקר ופיתוח כפרקטיקה יומיומית, מוצאים עצמנו אובדי עצות מול הידע הרב המשתנה חדשות לבקרים, ומול הידע הרב שעוד חסר כדי להבין את התמונה המלאה. יחד עם זאת, אנחנו הם אלה האמורים ללמד את הסטודנטיםשלנו ולהכשיר אותם להיות לעזר לצוותים בשטח, ולהפוך בעצמם לדור הבאשל האחיות והאחים בארץ. אני מוצאת שבניגוד לסטודנטים, למשפחה ולחברים שאינם עובדים במערכת הבריאות, אני מבינה הרבה יותר את חומרת המצב שאיתו אנחנו מתמודדים ועוד נתמודד. מין פחד מטריד שכזה מתחיל לקנן בי, ולרוב אני מצליחה להשתלט עליו. "תביאי חיבוק!" חבריי מציעים לי, ואני, חבקנית ידועה, חוששת ונרתעת ומתקשה להיות ה"היסטרית" שבחבורה. בבית הספר אנחנו מתחילים . 2020 במרץ 5 לעבוד על המיזמים החדשים. השיעורים מתקיימים כסדרם, ההוראה וההדרכות הקליניות ממשיכות להתנהל כבשגרה. לעיתים קרובות מאוד מתפרסמות הנחיות ליישום מיידי בשטח, כמו מיגון הצוות, תרשימי זרימה לעבודה עם חולי קורונה בבית החולים, ונהלי עבודה חדשים לביצוע פרוצדורות בעת מגפה. מנהלת בית הספר מתדרכת אותנו בתדירות גבוהה ודואגת שנהיה מעודכנים במתרחש בשטח, בשדות העבודהשלנו ובשדות רחוקים מאיתנו בארץ ובעולם. אנחנו מבינים את גודל האחריות שנפלה עלינו. במצב שבו הצוותים בשטח עלולים להיחשף ואף לחלות בעצמם, אנחנו והסטודנטים היקרים שלנו ודאי נידרש להתגייס למאמץ הכולל ולתת סיוע לצוותים. ואם הקורונה כאן כדי להישאר, הרי שהכשרתו של דור חדש ורענן היא תרומה חשובה לאין ערוך למערכת הבריאות. כל אלה בידינו! צוות המורים בבית הספר לסיעוד חייב לעשות הכול, אבל הכול, כדי שהכשרת הסטודנטים תימשך ולא תיפגע. הסטודנטים

מחר אנו יוצאים לכנס חינוך לסיעוד באילת. בין לבין מרצים פרונטלית בכיתות, מתרגלים תרגולי מעבדה ומדריכים במחלקות במרפאות. ימים של שגרה מבורכת ומובנת מאליה אנו נרגשים לקראת מיזם חדשני לגיוון טכנולוגיות ודיגיטציה של תהליכי הוראה בשנת הלימודים הבאה. בקרוב נגלה שהאדם מתכנן תוכניות, אבל אלוהים שם למעלה צוחק פחד מטריד מתחיל לקנן בי, ולרוב אני מצליחה להשתלט עליו. "תביאי חיבוק!" חבריי מציעים לי, ואני, חבקנית ידועה, נרתעת ומתקשה להיות ה"היסטרית" שבחבורה

המשך

11 | ראי