סורוקה מגין לסיכום עופרת יצוקה

לספק ביטחון תחת אש יובל אדרי, סגן קצין ביטחון

במהלך המלחמה מחלקת הביטחון עבדה סביב השעון: תגברנו מאבטחים במחלקות שונות לעזרה בהפניית אנשים למרחב המוגן, הוספנו תגבור בשערים ושילוט הכוונה למרחבים המוגנים, סגרנו את מתחם הרחבה

והמיון לקליטת נפגעים ודאגנו למוכנותו של מנחת המסוקים שעות ביממה. הצוות 24 לנחיתות שלנו עבד מול כל גורמי הביטחון, מול התקשורת, מול אח"מים (תיאום כל הביקורים בסורוקה) ונתן תגובה ומענה לכל קריאה של המחלקות. מבחינתי היה מרגש לראות ולספוג את התמיכה של כלל הציבור במבצע, ואת החום שהעניקו לפצועים ולבני משפחותיהם. מצד אחד, העלייה לרגל לביקור הפצועים מכל הארץ, ומצד שני - הרצון של הפצועים לקבל טיפול ולחזור ליחידה.

קשה לחיות ולעבוד תחת מתקפת טילים, אבל היינו מאוד רגועים לגבי הביטחון והבטיחות שהמרכז הרפואי העניק בתוך זמן קצר לכל השוהים בתחומו

הקשיים היו בנפילת טילי הגראד מסביב לבית חולים, וההבנה שסורוקה תחת אש תוך כדי מתן טיפול רפואי. זו תחושה קשה לחיות ולעבוד תחת מתקפת טילים, כאשר איננו יודעים היכן יפול הטיל הבא ומהו הנזק. מצד שני, היינו מאוד רגועים לגבי הביטחון והבטיחות שהמרכז הרפואי העניק בתוך זמן קצר לכל השוהים בתחומו.

היא מיכל זוהר שמשי, מנהלת שלוחת 2009 היולדת הראשונה בסורוקה לשנת בשעה 1.1.09- "בטרם סורוקה" ותושבת באר שבע, שילדה את בתה השלישית ב . לא עלה בדעתה של מיכל לעזוב את העיר לקראת הלידה, והיא מספרת 24:25 שבעיצומה של הלידה נשמעה אזעקה ולה לא נותר אלא "להמשיך וללחוץ".

סביונה בן איון, אחות אחראית חדר לידה מיכל קהת, סגנית מנהלת חדר לידה להרגיע את היולדות חדר לידה המשיך לפעול כרגיל בימי המלחמה. היינו עם היולדות והרגענו אותן ואת עצמנו. אמנם לא קיבלנו פצועי מלחמה, אך היו לנו יולדות חרדות עקב המצב ובשל היותם של בני משפחה מגויסים. ניסינו להעניק להן יחס מרגיע ולשמור על אווירה טובה ומורל גבוה. רגעים מיוחדים היו מקרים של קבלת לידות תחת אזעקה, וגם מקרה של רופאה אצלנו שבעלה הגיע בהפתעה מלא בוץ ואבק, עייף מאוד, היישר משדה הקרב. זו הייתה תקופה מאוד מתוחה של דאגה רבה ואי ודאות. עם זאת המורל היה גבוה והייתה תחושת אחדות. ההתגייסות של הוועד ומשאבי אנוש אפשרה למיילדות האימהות לילדים קטנים להגיע לעבודה בראש שקט. בנוסף, יש לנו עשר מיילדות מיישובי עוטף עזה, אשר בחלקן הצליחו להגיע חרף הקסאמים והפחד, אך חלקן לא יכלו להגיע לבית החולים והמיילדות האחרות התגייסו להשלמת העבודה.

13 | אצבע על הדופק